וסיפור הלידה שלנו
פעם ראשונה שאני כותבת אותו. קודם תקציר היתה לידה רגילה, ארוכה אמנם אך כזאת שהשאירה חוויה חיובית רק שהיה קטץ´ בסוף... מראש, אחרי סיורים, החלטותי ללדת בליס. הצירים התחילו בצהריים בזמן סיבוב בקניון עם חברה (אז עוד היו הולכים לקניונים). לקח קצת זמן עד שהייתי בטוחה ואחרי שהבנתי שזה כנראה זה נסעתי (לבד) הביתה. לבעלי הודעתי רק אחרי שעה, חיכיתי כדי להיות משוכנעת כדי לא להוציא אותו מהריכוז בעבודה (הייתי קולית למדי כנראה). הוא הגיע וחיכינו בבית עוד כמה שעות כדי להגיע למצב של צירים סדירים (כל ארבע דקות) כפי שלמדנו בקורס הכנה ללידה הנהדר שעשינו בחסידה שבדרך ואז יצאנו לבית החולים, בדרך כבר די כאב לי. קיבלו אותי מהר, בדקו וכבר היתה לי פתיחה של שלוש אצבעות, איזה כיף מיד נרגעתי כי ידעתי שאוכל לקבל אפידורל בקרוב ואכן כך היה (אפילו לא התיימרתי להיות גיבורה). בחדר לידה קיבלה אותנו המיילדת שערכה לנו את הסיור בחדר לידה ומצאה חן בעינינו כבר אז ואחרי כל הפרוצדורות המקובלות דאגה לקרוא למרדים (האמת אפשר לגלות בסוד שהיא קצת שיתפה איתנו פעולה, עוד לא היה לי צוואר לגמרי מחוק והיא אמרה לו שכן..חמודה כבר אמרתי?) האפידורל עבר בקלות, השפיע מהר ואני נרגעתי וממש נכנסתי לאופוריה, חשבתי אם ככה מרגישים אז אין לי בעיה לחכות כמה שעות שצריך, אז עוד הייתי קצת נאיבית. הצירים נמשכו ה-מ-ו-ן שעות, 24 מרגע שהתחילו ו 17 מאז שהגענו לחדר לידה. הפתיחה הגיעה מהר עד 9 ומשם סירבה להתקדם. אז נתנו לי זרוז ועוד אחד ובי לבין הוסיפו עוד אפידורל... בינתיים כבר נרדמו לי הרגליים והיד כאבה לי מהאינפוזיה וכבר לא הייתי בכזאת אופוריה...אבל בסוף הגיע הרגע המיוחל ואמרו לנו להתחיל ללחוץ. אז טוב, התחלנו, שוב כפי שלמדנו בקורס הכנה ללידה עם ספירות ונשימות וכו´. השלב הזה נמשך ש-ע-ת-י-י-ם ו-ח-צ-י והיה קשה מאוד, הרגשתי מאוד חזק את הלחץ וזה היה מפחיד. הייתי כבר עייפה אבל איכשהוא שיתפתי פעולה ולמרות שהיה נדמה לי שתומר בחיים לא יצא אז זה קרה בסוף, פשוט היה לו ראש גדול, משקל לא קטן (3.450 קילוגרם) וגם הסתבר שחבל הטבור היה כרוך סביבו ומשך אותו אחורה, איזה פחד, אבל לי סיפרו רק אח"כ. למזלנו לא קרה שום נזק (הוא היה במעקב מוניטור פנימי אז ידעו שזה בסדר). כשהוא יצא הוא הספיק לצרוח פעם וחצי ואז שמו אותו עלי והוא מיד נרגע. ליטפתי אותו וביקשתי מבעלי שישמים דיסק שהכנו מראש עם השיר של רמי קליינשטין "תינוקי" ששרתי לתומר עוד בהריון והיה מאוד מרגש. אח"כ בעלי החזיק וליטף אותו בזמן שתפרו לי את החתך (היה פחות נורא ממה שחשבתי) ואח"כ העבירו אותנו לחדר צדדי כי כבר היו לחוצים על החדר בכל זאת תפסנו אותו כמעט ליממה ונתנו לנו שעה ביחד ואז הנקתי אותו בפעם הראשונה. מה הקטץ´ אתם שואלים? מסתבר שהפסיקו לי את האפידורל בשלב הלחיצות בגלל הלידה הארוכה, חששו שזה ארוך אבל אני לא ידעתי ונכון שכאב לי מאוד אבל בתמימותי חשבתי שככה מרגישים צירי לחץ גם עם אפידורל אז לא התלוננתי. בעלי ידע אבל לא סיפר לי כדי לא להוריד לי את המורל, החלטה שבדיעבד דוקא הסכמתי איתה (אם כי בלידה הבאה כבר לא יעבדו עלי) זהו, אוסיף רק שהשהיה במחלקה היתה נעימה למדי ושוחררנו כרגיל הביתה אחרי יומיים.
