שלום, מקווה שאני במקום הנכון

[דובון1]

שלום, מקווה שאני במקום הנכון../images/Emo35.gif

האמנם אני פעילה מאוד בתפוז, אהל משום מה דווקא כאן די קשה לי. לפני כשבועיים ימים התגלה אצל אימי (בת 67) סרטן הבלוטות, האמנם יש לה תמיכה מלאה בבית, ואפילו ניסינו להתייעץ בשבילה עם מס' גורמים, אולם מבחינתה, אנחנו "חותרים תחתיה" רציתי לדעת, לצערי מנסיונכם, איך? למה? וכמה? אפשר לעזור לה, יש לציין ששכלנו אב לפני כ-4 שנים ועדיין הכאב חיי אותנו, כמובן שלא יפסיק לכאוב לנו.

על תשומת ה-

, ובתקווה שנוכל לעזור לאימי לעזור לעצמה ולנו... לילה טוב.

 

[ציפורלילה]

זו התחלה ../images/Emo141.gif

חשוב לדעת שיש תמיכה בבית, גם לאמא וגם לכם. כי אפילו אם היא בוחרת לא להשתמש בזה כרגע, עצם זה שהיא יודעת שהיא יכולה לפנות אליכם, להעזר בכם, או כל דבר אחר שהיא זקוקה לו, זו ידיעה מאד מעודדת שבוודאי משפיעה על דרך ההתמודדות של אמך. אם אתם מרגישים שהתמיכה שאתם נותנים לה לא מספיקה, אולי כדאי שתתייעצו איתה, תשאלו אותה מה היא חושבת או מרגישה שהיא צריכה או רוצה. הציעו לה ללכת למפגשי תמיכה יחד, אבל אל תשכחו שבסופו של דבר אמא היא זו שעוברת את את המחלה וכל מה שכרוך (אבחון? טיפולים?) ואולי רצוי גם לתת לה את הזמן לו היא זקוקה לעשות את הדרך ופשוט להזכיר לה מדיי פעם שהיא לא לבד. מעבר לזה - אפשר לפנות לעו"סית או פסיכואונקולוגית במחלקה לעזרה מקצועית - חשוב ומאד עוזר. אפשר לפנות לאחות קהילתית תומכת באזור מגוריכם (שמות ומספרי טלפון בטלמידע של האגודה למלחמה בסרטן). אפשר לעזור, תמיד. אבל חשוב מאד לפעמים פשוט רק להקשיב. תרגישו טוב גלי

 

[דובון1]

ראשית, ../images/Emo51.gif על התגובה

ברצוני לציין, שלא רק שאימי אינה מקבלת את התמיכה שלנו, היא אומרת לנו שאנחנו גרמנו לה לחלות במחלה, לא די שאינה מקלה על עצמה היא יותר מקשה עלינו, מה שבאופן מיידי גורם לנו ללכת "קצת" אחורנית. האם לדעתכם אימי צריכה איזו שהיא עזרה, אפילו שיחות עם פסיכולוג/ית??? תודה מראש.

 

[ציפורלילה]

דובון1 היי

אם התחושה שלכם כרגע היא לסגת אחורה אז אולי זה הדבר שנכון לעשות כרגע. אמא שלכם נמצאת במקום שהיא גם מאבדת את הבריאות שלה וגם את העצמאות שלה בבת אחת ואולי היא צריכה קצת זמן לבד כדי לעכל את המצב. אולי זו גם הסיבה שהיא מרחיקה אתכם, עד שהיא תבין בעצמה מה קורה. אני יודעת שקשה להיות לצידו של מי שחולה לפעמים אפילו יותר מלהיות החולה בעצמו ואני מסכימה שאמך צריכה עזרה כמו כל אדם שעובר את הטראומה הזו של ההתמודדות עם הסרטן אבל אולי כרגע עדיף שרק תבהירו לה שאתם מוכנים לתמוך בה ולעמוד לצידה ברגע שהיא תחליט שהיא מעוניינת בכך ולתת לה לבחור את הרגע. היא נשמעת לי אישה חזקה עם המון כוחות ואולי במיוחד בגלל זה קשה לה לקבל את זה שפתאום כולם סביבה וכולם באים לעזרתה ולתמיכתה בזמן שהיא בעצמה עדיין לא כל כך יודעת מה היא צריכה או רוצה. מה שכן, אולי לפנות לפסיכולוגית במחלקה וליידע אותה לגבי המצב של אמא ומה היא מרגישה לגבי עזרה נפשית ולבקש ממנה לפקוח עליה עיין בינתיים, יכול להיות גם שהפסיכולוגית תצליח להתחבר אליה גם כי יש לה יותר כלים וגם כי היא גורם מבחוץ ולא מישהי מהמשפחה. יום טוב גלי

 

[דובון1]

גלי, שוב המון ../images/Emo51.gif

מצטערת שאני מציפה בשאלות, יש לי שאלה נוספת, ביום א' הבא יש לי פגישה עם אימי בבית החולים, האם יש שאלות ספציפיות שצריך לשאול, או משהו שצריך לדעת לפני כן. שוב תודה מראש, לך ולכולם על הסבלנו והסובלנות. שבת נפלאה לכולם...

 

[ציפורלילה]

מצטערת שלא עניתי

הפגישה בבית החולים בוודאי כבר מאחוריכם. אני אשמח לדעת איך היא עברה עליכם. האם קיבלתם את כל המידע שרציתם? האם התעוררו שאלות נוספות? ובכלל מה אמר הרופא... יום טוב גלי

 

[דובון1]

גלי, ../images/Emo140.gif

תודה רבה על ההתעניינות, כנראה שלא הבהרתי את עצמי נכון, הפגישה בבית החולים אמורה להיות ביום א' הקרוב, לא זה שהיה, מצטערת אם הטעתי. חוזרת ברשותך/כם על שאלתי עם תוספות, האם יש שאלות שצריך לשאול? האם לדעתכם יש בית חולים שכדאי להיות מטופל בו? ובכלל תנו מעט כיוון שנדע לקראת מההולכים בכלל, אני נוסעת עם אימי ביום א' ומצפה לשמוע דברים שנוכל להמשיך איתם הלאה, לעוד הרבה שנים. בתודה מראש לכולם...

 

[ציפורלילה]

ככה..

כמו שאת כותבת פה, אפילו מעכשיו, תתחילי לכתוב נקודות או שאלות של כל מה שמטריד אותך או את אמך או את שאר המשפחה. שלא תצאי מהרופא בתחושה ששכחת משהו. לקראת מה אתם הולכים אני חושבת שיש לכם קצת מושג מתוך הנסיון, אבל זה לא אומר כלום לגבי העתיד. וזה גם יכול להראות לגמרי אחרת. אתם תהיו יותר חכמים אחרי הפגישה ביום ראשון ואז גם יהיה יותר קל לשאול את השאלות החשובות לאותו הרגע. בהצלחה ביום ראשון הבא. גלי