lost green eyes
New member
שלום, מקווה שאני במקום הנכון .
נכנסתי לכאן כדי לספר את הסיפור שלי... וגם לפרוק קצת, לקבל אוזן קשבת, תמיכה ..אולי עזרה גם .
יצאתי מקשר מאוד ארוך שכלל אירוסין והכנות לחתונה. פירקתי את החבילה לפני כחצי שנה בערך. עזבתי את העיר המגורים שהיינו חיים בה אני והאקס שלי, את העבודה, את החברים, את הרכוש.. הכל הכל.
חזרתי לעיר שגדלתי בה.. לבית של אמא שלי .מיידית התחלתי עבודה חדשה, כמה שפחות להיות בבית ולהתעסק בכאב.
יצאתי לכמה דייטים אבל שום דבר לא ממש עניין אותי.
כחודשיים בערך לאחר הפרידה הכרתי את מי שהיום הבן זוג הנוכחי שלי. הוא מבוגר ממני בעשור ואנחנו גרים יחד.
מה אומר.. גבר מקסים, איכותי, אמיתי, לב רחב, מצחיק, ג'נטלמן, מתחשב, חם, אוהב, דואג ..נראה אחלה, פרנסה ממד לא חסר. אני אוהבת אותו ומאוהבת ..וגם הוא בי, מאוד. נעים לנו וטוב אחד עם השני.
העניין הוא שהוא בתהליכי גירושין .. פרוד כבר כשנה. הוא לא מקיים שום קשר עם האקסית (מלבד על הקשור בבנות), יש לו 2 ילדות קטנות. מיותר לציין כמה באלגן יש סביב הנושא. הוא מעוניין במשמורת משותפת ונלחם על זה בשיניים בבתי משפט, עובדים סוציאלים, רשויות.. ומה לא. האישה עושה לו תמוות מבחינת הרבה דברים מה שמקשה על הסיפור הזה עוד יותר.
ואיפושהו בין כל זה אנחנו מצליחים למצוא את הפינה שלנו . אני עושה לו טוב ...וגם הוא לי. אני באמת מאמינה שכדאי לתת צ'אנס ליחסים האלה, כי החיבור שיש בינינו הוא מיוחד במינו .
העניין הוא שאני לא יודעת אם המקום שאני נכנסת אליו הוא בריא או טוב לי .. מישהי כאן מזדהה אולי? סה"כ אני מאוד צעירה (בת 26) , כל החיים עוד לפני. אם מישהו לפני שנה היה שואל אותי בצחוק אפילו אם הייתי נכנסת למצב הזה.. הייתי מגחחת סביר להניח. אבל הינה... זה קרה. ואני מאוד מאוד מבולבלת. מרגישה הסיפור הזה גדול עלי... כאילו איפושהו נכפה עלי להיות אמא.
הבנות ישנות אצלו אחת לשבוע כיום + שישי - שבת כל סופ"ש שני. זה המצב הנתון... לא יודעת מתי ישתנה אם בכלל ..אבל רק המחשבה מכניסה אותי ללחצים רבים וחרדות.
חיבוק מישהו?
וסליחה על האורך.
נכנסתי לכאן כדי לספר את הסיפור שלי... וגם לפרוק קצת, לקבל אוזן קשבת, תמיכה ..אולי עזרה גם .
יצאתי מקשר מאוד ארוך שכלל אירוסין והכנות לחתונה. פירקתי את החבילה לפני כחצי שנה בערך. עזבתי את העיר המגורים שהיינו חיים בה אני והאקס שלי, את העבודה, את החברים, את הרכוש.. הכל הכל.
חזרתי לעיר שגדלתי בה.. לבית של אמא שלי .מיידית התחלתי עבודה חדשה, כמה שפחות להיות בבית ולהתעסק בכאב.
יצאתי לכמה דייטים אבל שום דבר לא ממש עניין אותי.
כחודשיים בערך לאחר הפרידה הכרתי את מי שהיום הבן זוג הנוכחי שלי. הוא מבוגר ממני בעשור ואנחנו גרים יחד.
מה אומר.. גבר מקסים, איכותי, אמיתי, לב רחב, מצחיק, ג'נטלמן, מתחשב, חם, אוהב, דואג ..נראה אחלה, פרנסה ממד לא חסר. אני אוהבת אותו ומאוהבת ..וגם הוא בי, מאוד. נעים לנו וטוב אחד עם השני.
העניין הוא שהוא בתהליכי גירושין .. פרוד כבר כשנה. הוא לא מקיים שום קשר עם האקסית (מלבד על הקשור בבנות), יש לו 2 ילדות קטנות. מיותר לציין כמה באלגן יש סביב הנושא. הוא מעוניין במשמורת משותפת ונלחם על זה בשיניים בבתי משפט, עובדים סוציאלים, רשויות.. ומה לא. האישה עושה לו תמוות מבחינת הרבה דברים מה שמקשה על הסיפור הזה עוד יותר.
ואיפושהו בין כל זה אנחנו מצליחים למצוא את הפינה שלנו . אני עושה לו טוב ...וגם הוא לי. אני באמת מאמינה שכדאי לתת צ'אנס ליחסים האלה, כי החיבור שיש בינינו הוא מיוחד במינו .
העניין הוא שאני לא יודעת אם המקום שאני נכנסת אליו הוא בריא או טוב לי .. מישהי כאן מזדהה אולי? סה"כ אני מאוד צעירה (בת 26) , כל החיים עוד לפני. אם מישהו לפני שנה היה שואל אותי בצחוק אפילו אם הייתי נכנסת למצב הזה.. הייתי מגחחת סביר להניח. אבל הינה... זה קרה. ואני מאוד מאוד מבולבלת. מרגישה הסיפור הזה גדול עלי... כאילו איפושהו נכפה עלי להיות אמא.
הבנות ישנות אצלו אחת לשבוע כיום + שישי - שבת כל סופ"ש שני. זה המצב הנתון... לא יודעת מתי ישתנה אם בכלל ..אבל רק המחשבה מכניסה אותי ללחצים רבים וחרדות.
חיבוק מישהו?
