שאלה ארוכה ומאוד חשובה
אני לא כל כך יודעת איך לנסח במילים את התשובה שלי אלייך, משי יקירה, אני אנסה מאוד: איך אדם מגיע אל הנפש שלו? אדם לא צריך "להגיע" אל הנפש שלו, כמו שהוא לא צריך להגיע אל הרגשות שלו. היא שם כל הזמן, צריך רק לשנות את הפוקוס, ואני אתן לך את הדוגמה החביבה עליי: כשאת יושבת באוטו, את יכולה להביט קדימה מהשמשה ולהסתכל על החוץ. בשינוי פוקוס את יכולה להתמקד בזכוכית של השמשה, ולהפוך להיות ערה למרקם שלה, ללכלוכים שיש עליה, וכולי. את יכולה ממש להרגיש את השינוי הפיסי בפוקוס בעין. ואז את יכולה שוב לההפקס החוצה, ופנימה. זה מאוד מזכיר לי את תהליך ההתוודעות הרוחנית. במהלך ההתפתחות הרוחנית את תגלי שאת לא "לומדת" שום דבר חדש, אלא יותר כמו שמה לב לדברים או נזכרת בהם. כל דבר חדש שתחקרי, תגלי שהתובנות שאת מקבלת לגביו הן תובנות שכבר צועקות בתוכך הרבה זמן, ורק לא שמת אליהן לב. אני אמחיש שוב עם דוגמה - קרה לך פעם שלא שמת לב שאת רעבה עד שמישהו לא שאל אותך? ואז חשבת שניה, ואמרת לעצמך - כן, האמת שכן! אני רעבה! מכירה את זה, או משהו קרוב לזה? שהיתה בך תחושה שלקח זמן עד ששמת לב אליה? כאב, רעב, צמא, חשק... כל דבר. אז זה ממש אותו דבר. צריך לעדן את ההקשבה פנימה. לגבי ההענקה לאלה שמסביבך. חשוב להבין שהיחס אל אלה שמסביבך הוא תמיד מראה ליחס שלך עם עצמך. אם את לא מחבבת מישהו - יש בו משהו שאת מנסה להדחיק מעצמך. אם את מחבבת מישהו - את מחבבת את מה שאת בעצמך היית רוצה להיות, או ההיפך, איך שנוח לך להסתכל על זה. לדוגמה, אם היית מאוד רוצה להיות מאלפת כלבים, איך שהיית מכירה מישהו שהוא מאלף כלבים, קודם כל היית רואה בו מודל לחיקוי, והיית אוהבת או מעריצה אותו. אולי כשהיית מכירה אותו היית משנה את דעתך, אם היית מוצאת בו יותר תכונות שאת מנסה למגר מעצמך. בכל אופן, קשה לדעת אם דרך הבנה את הסובבים אותך יהיה לך קל להבין את עצמך או דרך הבנה לעצמך קל לך יותר להבין את הסובבים. זה עניין אישי. מה שבטוח, זה שהבנת עצמך והבנת האחר, או קבלתם, זה אותה גברת בשינוי אדרת. זה אותו תהליך. המפתחות אליהן כדאי לשאוף: קבלה, אהבה (אהבת חינם), חמלה. ותמיד לזכור - אם היית עושה את זה ממש טוב, לא היית פה. אנחנו כולנו פה על מכללת כדור הארץ כדי ללמוד, ולכן זה סופר טבעי שאנחנו לא מושלמים. ילד שקורא שוטף לא מתאים לכיתה א', עורך דין מדופלם לא הולך ללמוד תואר במשפטים. כולנו כאן כי יש לנו שיעורים ללמוד. והשיעורים האלה תמיד משתקפים במערכות יחסים. תראי כמה שקבלת האחר היא חשובה - כל אחד מאיתנו הולך בשביל של עצמו, שביל שחשוב מאוד שהוא יישאר עליו. כל מערכת יחסים משמעותית שיש לכל אחד מאיתנו יכולה להטות אותנו מהשביל. הנה דוגמה - ילד שהייעוד שלו הוא להיות מורה, שאמא שלו רוצה שהוא יהיה טייס. או שחקן. היא עשוייה להסיט אותו מהמסלול שלו כי כל פעם שהוא משחק בלהיות מורה, או רוצה ללמד, או משהו, היא תשלח לו מסרים שיגרמו לו להפנים את התשוקה הזו, ועד שהוא יהיה ער הוא כבר ישכח לגמרי את הכיוון שהוא זכר כל כך טוב כשהוא היה קטן. גם מערכות יחסים משניות, בבגרות, יכולות להשכיח מאיתנו חלקים גדולים ממי שאנחנו. גם אנחנו יכולים לעשות את ז לעצמינו. אנחנו יכולים ללמוד לעמוד איתן מפני התנהגויות כאלה, אבל כמה חשוב ונעים וחברי זה לא לנסות להתנגח ככה באנשים אחרים, אלה פשוט לקבל אותם, כדי שלא להסיט אותם אפילו לרגע מהמסלול שלהם. ואז - אתגר האתגרים - לקבל את עצמינו!!! וואוו, כמה קשה! התחלת הדרך, כמובן - מדיטציה, מדיטציה, מדיטציה. אם אפשר, כל יום, עשר דקות. אני מקווה שלא העמסתי עלייך...
