שלום? עם הערבים?
אם היה צורך בהוכחה לחוסר השחר של הדיבורים על סיכויי השלום עם הערבים היא ניתנת בימים אלה, עם פרסום דו"ח חדש של סוכנות האו"ם לפיתוח, על מצב מדינות ערב. הדו"ח, המחזיק 180 עמודים, נכתב בידי קבוצה של אקדמאים ערבים החיים במערב, כחלק מפרויקט "מדד הפיתוח האנושי". זהו הדו"ח השני בנושא זה (הקודם התפרסם ביוני אשתקד). המסקנה מן הממצאים המובאים בשני הדו"חות היא שמדינות ערב נמצאות בתחתית הסולם בכל תחום - טכנולוגיה, מדע, תרבות, תקשורת, חינוך, בריאות, רמת חיים, זכויות אזרח. המצב בהן גרוע מאשר במדינות דרום אמריקה, האיים הקריביים ודרום מזרח אסיה. הוא טוב אך במעט מן המצב באפריקה שמדרום לסהרה. הדו"חות סוקרים את המצב ב-22 מדינות ערביות, שבהן חיים 280 מיליון איש, ואלה עיקרי הממצאים הכלולים בהם: * 280 מיליון ערבים מייצרים לא יותר מפי חמישה ממה שמייצרים שישה מיליון ישראלים. * התוצר לנפש הוא כ-1,700 דולר לשנה, כעשירית מן התוצר לנפש בישראל. * שיעור עליית התוצר לנפש ב-20 השנים האחרונות היה חצי אחוז לשנה, השיעור הנמוך ביותר בעולם (פרט לאפריקה שמדרום לסהרה). * כ-25 אחוזים מן הערבים חיים ברמה של שני דולר ליום. * מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1,000 איש, לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוזים מהערבים מחוברים לאינטרנט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). פירוש הדבר הוא שרק מיעוט מבוטל מבין תושבי מדינות ערב יוכלו בכלל לדעת על הדו"ח הזה שהופץ באינטרנט. * מספר האנאלפביתים במדינות ערב מגיע ל-45 מיליון - השיעור הגבוה בעולם. * ההשקעה בחינוך היא כמאה דולר לנפש - עשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. רמת החינוך ירודה ביותר. * התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3,000 עותקים. * היקף הדפסת ספרים במדינות ערב מגיע לכ-1.1 אחוזים מהתפוקה העולמית. * שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוזים מהתל"ג, לעומת 2.35 אחוזים בישראל ו-3 אחוזים ביפן. * מספר הפרסומים המדעיים במדינות ערב מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. * קיימת בריחת מוחות בממדים עצומים. כ-25 אחוזים מהערבים בעלי תואר ראשון מהגרים למדינות מפותחות. קרוב למחצית מהצעירים שרואיינו אמרו כי הם רוצים להגר לארץ מערבית. מהן הסיבות למצבן העלוב של המדינות הערביות, העשירות באדמות, מים, נפט ומחצבים? מחברי הדו"ח מונים שורה של גורמים: כל המדינות הערביות אינן דמוקרטיות, אין בהן חירויות אזרח ועיתונות חופשית, יש מחסור בהשכלה ואפליית נשים. הדו"ח גם מפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל, בהזכירו את הפגיעה בפלשתינים. מן ההתייחסות של המדינות הערביות לדו"ח שלפני שנה ניתן להסיק לאן נושבת הרוח. כשהוצג הדו"ח הקודם במטה הליגה הערבית התגובות היו שהסכסוך הישראלי-ערבי הוא המעכב את התפתחותן של מדינות ערב ומערער את תחושת הביטחון שלהן. הדו"ח הנוכחי יש בו כדי ללמד דבר שרבים בישראל נוטים להתעלם ממנו, והוא שמדינות ערב, כולן ללא יוצאת מן הכלל, הן חור שחור של רודנות ופיגור שאין כל סיכוי שישתנה בעתיד הנראה לעין. מישהו חישב כי יידרשו למדינות ערב, בקצב הפיתוח הנוכחי, כ-140 שנים כדי להכפיל את ההכנסה הלאומית הממוצעת לאזרח. גם אז הן עדיין יימצאו בפיגור גדול לעומת כל העולם. משטרים של מדינות כאלה אינם עושים שלום. הם זקוקים למלחמות ולשנאה ולאויב כדי להצדיק את נחיתותם. בעבר האשימו מדינות ערב את האימפריאליזם במצבן. אך מזה יובל שנים הן עצמאיות ואינן נשלטות על ידי גורם זר. אבל עכשיו יש להן את ישראל ואת "הכיבוש הציוני". הן ילבו את הסכסוך שלנו עם הפלשתינים כי זה דרוש לשרידותם של המשטרים המושחתים שלהן. פורסם במקור ראשון ע"י זאב גלילי, נובמבר 2003 http://www.makorrishon.net/article.php?id=1374
אם היה צורך בהוכחה לחוסר השחר של הדיבורים על סיכויי השלום עם הערבים היא ניתנת בימים אלה, עם פרסום דו"ח חדש של סוכנות האו"ם לפיתוח, על מצב מדינות ערב. הדו"ח, המחזיק 180 עמודים, נכתב בידי קבוצה של אקדמאים ערבים החיים במערב, כחלק מפרויקט "מדד הפיתוח האנושי". זהו הדו"ח השני בנושא זה (הקודם התפרסם ביוני אשתקד). המסקנה מן הממצאים המובאים בשני הדו"חות היא שמדינות ערב נמצאות בתחתית הסולם בכל תחום - טכנולוגיה, מדע, תרבות, תקשורת, חינוך, בריאות, רמת חיים, זכויות אזרח. המצב בהן גרוע מאשר במדינות דרום אמריקה, האיים הקריביים ודרום מזרח אסיה. הוא טוב אך במעט מן המצב באפריקה שמדרום לסהרה. הדו"חות סוקרים את המצב ב-22 מדינות ערביות, שבהן חיים 280 מיליון איש, ואלה עיקרי הממצאים הכלולים בהם: * 280 מיליון ערבים מייצרים לא יותר מפי חמישה ממה שמייצרים שישה מיליון ישראלים. * התוצר לנפש הוא כ-1,700 דולר לשנה, כעשירית מן התוצר לנפש בישראל. * שיעור עליית התוצר לנפש ב-20 השנים האחרונות היה חצי אחוז לשנה, השיעור הנמוך ביותר בעולם (פרט לאפריקה שמדרום לסהרה). * כ-25 אחוזים מן הערבים חיים ברמה של שני דולר ליום. * מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1,000 איש, לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוזים מהערבים מחוברים לאינטרנט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). פירוש הדבר הוא שרק מיעוט מבוטל מבין תושבי מדינות ערב יוכלו בכלל לדעת על הדו"ח הזה שהופץ באינטרנט. * מספר האנאלפביתים במדינות ערב מגיע ל-45 מיליון - השיעור הגבוה בעולם. * ההשקעה בחינוך היא כמאה דולר לנפש - עשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. רמת החינוך ירודה ביותר. * התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3,000 עותקים. * היקף הדפסת ספרים במדינות ערב מגיע לכ-1.1 אחוזים מהתפוקה העולמית. * שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוזים מהתל"ג, לעומת 2.35 אחוזים בישראל ו-3 אחוזים ביפן. * מספר הפרסומים המדעיים במדינות ערב מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. * קיימת בריחת מוחות בממדים עצומים. כ-25 אחוזים מהערבים בעלי תואר ראשון מהגרים למדינות מפותחות. קרוב למחצית מהצעירים שרואיינו אמרו כי הם רוצים להגר לארץ מערבית. מהן הסיבות למצבן העלוב של המדינות הערביות, העשירות באדמות, מים, נפט ומחצבים? מחברי הדו"ח מונים שורה של גורמים: כל המדינות הערביות אינן דמוקרטיות, אין בהן חירויות אזרח ועיתונות חופשית, יש מחסור בהשכלה ואפליית נשים. הדו"ח גם מפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל, בהזכירו את הפגיעה בפלשתינים. מן ההתייחסות של המדינות הערביות לדו"ח שלפני שנה ניתן להסיק לאן נושבת הרוח. כשהוצג הדו"ח הקודם במטה הליגה הערבית התגובות היו שהסכסוך הישראלי-ערבי הוא המעכב את התפתחותן של מדינות ערב ומערער את תחושת הביטחון שלהן. הדו"ח הנוכחי יש בו כדי ללמד דבר שרבים בישראל נוטים להתעלם ממנו, והוא שמדינות ערב, כולן ללא יוצאת מן הכלל, הן חור שחור של רודנות ופיגור שאין כל סיכוי שישתנה בעתיד הנראה לעין. מישהו חישב כי יידרשו למדינות ערב, בקצב הפיתוח הנוכחי, כ-140 שנים כדי להכפיל את ההכנסה הלאומית הממוצעת לאזרח. גם אז הן עדיין יימצאו בפיגור גדול לעומת כל העולם. משטרים של מדינות כאלה אינם עושים שלום. הם זקוקים למלחמות ולשנאה ולאויב כדי להצדיק את נחיתותם. בעבר האשימו מדינות ערב את האימפריאליזם במצבן. אך מזה יובל שנים הן עצמאיות ואינן נשלטות על ידי גורם זר. אבל עכשיו יש להן את ישראל ואת "הכיבוש הציוני". הן ילבו את הסכסוך שלנו עם הפלשתינים כי זה דרוש לשרידותם של המשטרים המושחתים שלהן. פורסם במקור ראשון ע"י זאב גלילי, נובמבר 2003 http://www.makorrishon.net/article.php?id=1374