שלום רב לכולם

[benzin]

שלום רב לכולם

שלום רב, בימים אלה אני סטודנט להיסטוריה באוניברסיטה, אך לפני שהתחלתי את לימודי, שאפתי ללמוד עו"ס במטרה לעסוק בתחום הטיפולי בשלבים מתקדמים יותר. מכיוון שלא עמדתי בציוני הקבלה של האוניברסיטה הלכתי ללמוד תחום אחר שעניין אותי אך לצערי לגמרי לא פרקטי ולא מספק אותי כפי שלימודי עו"ס יכולים (לפי דעתי). לאחרונה גיליתי שיש לי אפשרות ללמוד באחת המכללות בחוג לעו"ס ולכאורה הדרך לפני סלולה. אבל בעקבות קריאת ההודעות בפורום האלה חילחלו אלי מספר ספקות. אין לי בעיה רצינית עם השכר הנמוך בשנים הראשונות כל עוד אני אקבל סיפוק מהעבודה, אבל לפעמים אני תוהה אם יש בי את הכוחות הנפשיים כדי להתמודד ולעזור לאוכלוסיה כ"כ קשה כגון מכורים לסמים, נוער בסיכון, חולי נפש וכו'. אציין שבעבר שוחחתי מספר פעמים עם עו"ס שמכיר אותי היטב לגבי עיסוק בתחום, לדעתו אין ספק שזה התחום שמתאים לי, אך עדיין הספקות רוחשים בפנים. אודה לכולכם אם תוכלו לספק לי תובנות חדשות לגבי העיסוק המעניין הזה, והכי חשוב, כיצד אתם מתמודים נפשית עם האתגרים המסובכים שמצויים בשפע בתחום

 

[shooGS1]

אז אם אין לך בעיה עם השכר הנמוך...

אני שמחה להודיע לך, ובטח כולם יסכימו איתי, שמקצוע העבודה הסוציאלית הוא אחד המגוונים ביותר שיש. ולא כל התחומים דורשים התחככות מתמדת בקשיים בלתי פוסקים, יש תחומים בעבודה סוציאלית שבהם ההתמודדות קלה יותר. דבר שני, לאט לאט עם הזמן נרכשת היכולת להפריד בינך לבין האחר. בעזרת הדרכה טובה אפשר לקבל כוחות, ללמוד להפריד, לדעת את ההבדל בין הזדהות לאמפתיה, וכו' וכו'. דבר שלישי, הסיפוק הוא אחד הגורמים שמעצימים את היכולת ללכת הלאה ולהמשיך. ואחרון - אם אתה לא בטוח שאתה רוצה להתמודד עם אוכלוסיות כאלה, מה בכל זאת מביא אותך שאתה מתאים? למה אתה מתכוון כשאתה אומר "תחום טיפולי בשלבים המתקדמים יותר"?

 

[SuperGirl 25]

שבוע טוב בנזין, כמה שאלות-

מהם בדיוק הספקות שלך?

למה אתה מתכוון שאולי אין לך את הכוחות הנפשיים? או-איזה כוחות נפשיים אתה חושב שאין לך?

יש תחום/אוכלוסיה שכן מעניין אותך לעבוד עימה? מניסיון, עם כל אוכלוסיה ניתן לעשות דברים מדהימים! עזרה זה לא להציל, אלא לעזור לאדם לשפר את איכות חייו. לפעמים זה ע"י יצירת פרויקטים קהילתיים, העצמה אישית בתהליך פרטני וכו'. וכמובן-יש המון עו"סים שקשה להם לעבוד ולהתחבר עם אוכלוסיות מסויימות וזה טבעי ולגטימי.

 

[benzin]

.

תודה על התגובות, בהקשר למה שכתבתי "טיפול בשלבים יותר מאוחרים" התכוונתי שמטרתי הסופית היא לעסוק בפסיכותרפיה. לגבי מה שנשאלתי מדוע אני רוצה לעסוק בעו"ס אם יש אוכלוסיות שאני לא רוצה להתמודד איתן , לא התכוונתי שיש אוכלוסיות שאני לא רוצה להתמודד איתן, אלא אם אוכל להתמודד איתן. מכיוון שאני מתאר לעצמי שברוב המקרים קשה מאוד למצוא שפה משותפת ואין רקע דומה. הסיבה שבחרתי בעו"ס בתור מקצוע היא שאני נהנה להקשיב ולדבר עם אנשים, אני לא חושב שאני אלטרואיסט במידה רבה, אבל עדיין אני חושב שעו"ס מתאים לי מרוב המקצועות

 

[shooGS1]

יתקנו אותי חברי אם אני טועה

אבל נראה שכן צריך להיות אלטרואיסט במידה זו או אחרת על מנת להתמודד עם המקצוע, לפחות בשלבים ההתחלתיים. למרות השוני הרב בין אנשים, מבחינת רקע, התנסויות חיים, תכונות, מאפיינים תרבותים ועוד, מקצוע העבודה הסוציאלית נשען על ההכרה שאדם הוא אדם באשר הוא, וזו הקרקע המשותפת ממנה מתפתח הדו-שיח, בין אדם לאדם.

 

[דובת הקוטב]

את חושבת שמה שכתבת,

על לראות את האדם כאדם באשר הוא, זה מתנגש עם זה שהוא לא אלטרואיסט?

 

[shooGS1]

ואולי מכאן נובעת הדילמה שלו?

מה הוא אומר?

 

[דובת הקוטב]

בשאלה שלי התכוונתי

להעלות את השאלה האם את חושבת שחוסר-אלטרואיסטיות מונע מאדם אחר לראות מצוקות של אנשים אחרים ולעזור להם? אני חושבת שאלטרואיזם זה קצת קיצוני מדי בשביל עבודה כזאת. כי אז קל להגיע למצבים שחוצים את הגבול ועוזרים לפונה "יותר מדי". אני חושבת שעובד סוציאלי טוב הוא מי שיודע לשים את הגבולות הנכונים בינו לבין העבודה עם הפונים. אולי דווקא עודף אלטרואיזם מפריע... אבל שאלתי את השאלה כדי לשמוע מה דעתך

אני כתבתי את דעתי, אבל עדיין ממש לא מגובשת לגביה...

 

[נירון קיסר]

==

שוב, תודה רבה על התגובות. בקשר למה שאמרתי מקודם לגבי אלטרואיזם, אני לא חושב שאני אלטרואיסט יותר מן הבנאדם הממוצע, אבל בהחלט יש לי את היכולת להקשיב, לקבל אנשים כמו שהם,והכי חשוב לדעתי יש לי את היכולת לראות את שני צדי המטבע בכל מצב. תכונה שלדעתי הבלתי-מקצועית חשובה בעבודה כזאת (אני צודק?). בנוסף אודה לכם מאוד אם תוכלו לספר לי קצת על העבודה הספציפית שלכם בתחום העו"ס, ומה נדרש ממכם בעבודה עצמה

 

[benzin]

===

סליחה על הבלבול, ההודעה הקודמת שלי נעשתה בטעות בניק אחר

 

[ג שם]

דווקא שמחתי לראות

שסוף סוף יש איזה עו"ס פוטנציאלי עם הערכה עצמית טובה. קיסר שכזה.

 

[shooGS1]

זו לא הערכה עצמית גבוהה

זו לא עבודה סוציאלית. זה קיצור דרך אפשרי ומקובל להגיע למקום של פסיכותרפיסט...

 

[shooGS1]

נירון קיסר המתודלק 96 אוקטן? ../images/Emo3.gif

יש הבדל גדול בין פסיכותרפיסט לעובד סוציאלי. אם נחזור לעניין התנאים, התנאים בהם אנו פועלים כעו"ס - אכן דרושה מידה של אלטרואיזם על מנת להמשיך ולעשות את העבודה. בואו נחשוב על שורשיו של מקצוע העבודה הסוציאלית לרגע - ונבחן את דרכי פעולתם של אבותיו ואת הפילוסופיה העומדת בבסיסו ואכן נראה שם אלטרואיזם, התגייסות למען, ראיית אי הצדק שמונח בבסיסה של החברה האנושית ורצון עז לתקן אותו, אל תשכחו מאיפה באתם. התוספות "הקליניות הן מאוחרות יותר ושמות סייגים למידת המעורבות, ולעיתים אף עומדות בסתירה מסויימת לערכי היסוד מהם צמח המקצוע. זה נובע מהרצון של עובדים סוציאלים בעשורים האחרונים להפוך לפרופסיה ולרכוש מעט מן הסטאטוס השמור לקלינאים. מה שאתה אומר (ואין זה פסול - כל עוד זה מותר), לנצל את העבודה הסוציאלית על מנת להפוך לפסיכותרפיסט, לבחור בע"ס כמסלול מקוצר לפסיכותרפיה. אתה מודאג כיוון שאין בך את הדרייב, להיכנס לעומק הרפש שבביצה, אך אתה מודע לכך שתצטרך לעשות זאת בהתחלה על מנת להגיע למקום הקליני, ה"נקי" יותר. ובכן... זה מסלול מקובל, ויש כאלו שבוחרים לעשות אותו כיוון שהוא קצר יותר מאשר ללמוד פסיכולוגיה, וגם קל יותר מעשית. אבל בל נשכח מאיפה צמחה העבודה הסוציאלית ובמה היא שונה מהמסלולים ה"קלינאים".

 

[אבי חברוני]

אני מוחה בתוקף ../images/Emo46.gif

וגם מסכים מאד

... יש הבדל גדול עו"ס פסיכותרפיסט שהחליט להיות פסיכולוג ושכח שקיימת מציאות גם מחוץ לחדר הטיפולים, ובין עו"ס שמכיר בחשיבות של העבודה על הסביבה של המטופל שלו. אבל עו"ס, שלא שכח שהוא כזה, שהוא גם פסיכותרפיסט הוא שילוב אפשרי ביותר, ואפילו לא רע. זה עניין של המידה שבה עוסק העו"ס בטיפול ישיר בהשוואה לטיפול עקיף. ככל שהוא מתמקד יותר בטיפול הישיר הוא קרוב יותר להיות פסיכולוג. כרגיל, באמצע הכי טוב. על אף שאני בוגר התחום הקליני (אולי בגלל זאת) אני מצטער על כך שיש כאלה שפונים למסלול הזה בגלל הסטטוס. זה פשוט לא רעיון טוב לרכוש מקצוע, או ללכת בדרך מסויימת, בגלל שיקולים של סטטוס. אני מודה שבעצמי שאפתי לתחום הקליני בגלל הסטטוס. אולי בגלל זה מצאתי עצמי עוסק בבנית תוכניות כביסה לדיירים שלי... היום אני מבין את מידת חוסר החשיבה על האחר כאשר זו הסיבה לבחירה במסלול התמחות. היום מפריע גם לי לראות שיש כאלה ש"מנצלים" את מסלול הלימודים של העבודה הסוציאלית כדרך קלה יותר להגיע לתחום הטיפול האישי הפרטי.

 

[benzin]

הבהרה

אוקיי, אני חושב שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב במודעה הראשונה. נכון, ציינתי שאני מעוניין לעסוק בפסיכותרפיה בעתיד,אבל אני לא רוצה שישתמע כאילו בכוונתי להשתמש בע"ס כ "מדרגה" בדרך למעלה. אני מודע היטב לעובדה שע"ס זה ענף מגוון ביותר, ואני לא פוסל שום עיסוק עתידי בתחום הזה שלא קשור בפסיכותרפיה, בהנחה שהוא ימצא חן בעיני ויקנה לי סיפוק. עובדה שבמודעה הראשונה שאלתי לגבי הקשיים שבהתמודדות עם אוכלוסיות שונות. אם הייתי מעוניין להיות עו"ס רק במטרה להתקדם לעיסוק בפיסיכותרפיה,לא הייתי טורח לשאול את השאלה הזאת, כי עמוק בפנים הייתי יודע שהעיסוק עם אוכלוסיות קשות הוא בגדר "רוע הכרחי" ושזה פשוט שלב שהייתי צריך לעבור אותו. אני מצטער אם מישהו הבין את כוונותי לא כראוי.

 

[shooGS1]

אל תצטער

השימוש בעבודה סוציאלית כמדרגה, לא מעליב אותי אישית, זה מקובל ואפשרי, אפילו האוניברסיטאות הכניסו את ה"קליני", מה שמרמז על ההכרה בכך - כל עוד לא מתבלבלים, כמו שאבי היטיב להסביר קודם. אבל העיסוק בעבודה הסוציאלי כרוך בעיסוק באוכלוסיות קשות, וכל אוכלוסיה יכולה להיות קשה - תלוי איפה זה נוגע, ומה זה עושה לך.

 

[benzin]

המשך....

אוקיי, אז אם אוכל לחזור לשאלה המקורית שלי, מהם תחומי העיסוק של כל אחד ממכם בע"ס? איזה אתגרים מציבה לכם האוכלוסייה שאיתה אתם עובדים? מה הקשיים שאתם נתקלים בהם? (בין אם נפשיים ובין אם הם טכניים)

 

[shooGS1]

אוי

עצם השאלה... קשיים מנפשיים ועד טכניים - יקח לי ימים לכתוב את זה , ואני מקלידה מהר כמעט כמו קלדנית של בית משפט

 

[אבי חברוני]

הרשימה באמת ארוכה

אם מדברים על קשיים רגשיים הרי שהרשימה כאורך הדברים שאתה רוצה לפתור בעצמך (כלומר אצלך). אני עובד עם נפגעי נפש, ואחד הדברים שהיו לי קשים בהתחלה היה הפער בין מה שרציתי להשיג ובין מה שהבנתי שאפשר להשיג. זה נכון אמנם לגבי כל אדם שתטפל בו, אבל כשמדובר בנפגעי נפש נוספת לזה ההבנה, עם הזמן, שיש שם עוד "משהו" שאני לא ממש מבין ולא בטוח שאבין ממש. משהו שדרש ממני לוותר על הציפיות שלי ולבנות אותן מחדש. קשה מאד להבין שכוחך כמטפל מוגבל, ועבודה עם נפגעי נפש מספקת יותר מדי הזדמנויות קשות להכרה בזה. כמובן שמעבר לזה יש קשיים נוספים שאתה רוצה להתמודד איתם כעו"ס, כמו הסטיגמה המשתקת, המדיניות החברתית ביחס לנפגעי הנפש, והרבה גורמים סביבתיים וחברתיים שמקשים על חייהם.

 

[אבי חברוני]

אני לא מכיר אלטרואיסטים

אולי הם שמורים בארונות זכוכית במוזיאון ומבקרים מביטים בהם ו(לא) שואפים להיות כמוהם. אני עוד לא ביקרתי שם. יש שאומרים שאפילו אלוהים אינו אלטרואיסט. הוא ברא את העולם כי הוא זקוק לקיום של הברואים שלו כדי להתקיים בעצמו. אני חושש שבסופו של כל מעשה מסתתר הרווח האישי. בעצם, אני לא חושש. אני מקבל את זה שזה כך ולא מתבייש בזה. כשאני מטפל באחר אני גדל בעצמי, וזה לא רע גם אם זו הסיבה היחידה שבגללה אני מטפל. אם אני פועל למען עצמי ואחרים מפיקים מכך תועלת ומשתנים בעצמם, זה מצויין. שלא ישמע אחרת - אני מרגיש דאגה עמוקה לדיירים שלי, אבל גם אם אני דואג כי אני רואה בהם את עצמי בדמויות שונות, עדיין מסתבר שהם מפיקים תועלת מהדאגה שלי ומשתנים בעצמם וגם מכך אני מסופק.