שלום רב לתושבי הפורום הנכבד!

שלום רב לתושבי הפורום הנכבד!

אמנם הפורום הזה לא קשור אלי באופן אישי, אבל כל הנושא מאוד חשוב, ולכן הוא נמצא אצלי במועדפים. שמתי לב שאתם שואלים בקשר לבני הנוער, ויש דרכים למשוך את בני הנוער לפורום, אבל אני רוצה להסב את ליבכם לעניין חשוב: חשוב מאוד מאוד לתת תקווה בכל מה שקשור לשואה.. ואסור לשקוע ביגון.. חייבים אפילו בנושא קשה כמו השואה, למצוא את נקודות האור, ויש הרבה מאוד נקודות אור, סיפורים של ניצולים שבנו את חייהם מחדש, או כאלה שבנו את המדינה ודברים נוספים. תמיד מרתק אותי לשמוע את סיפורי הגבורה הללו, את האומץ, את האנושיות, את אחוות האחים, עושה אותי מאושרת לשמוע על אנשים ששרדו את השואה הנוראה מכורח החיים, והצליחו בחייהם למרות הקשיים. אנשים צעירים אוהבים ונמשכים לאופטימיות, לשמחה, אל להם, ולמעשה לאף אחד, אל לשקוע ביגון ובעצבות.. על כל האנשים ולא רק לאנשים שעברו דברים קשים כמו השואה להסתכל קדימה אל החיים, אל העתיד, ולא לחזור לעבר.. כמובן שיש לעשות הכל כדי לנסות לשמר את התרבות המפוארת של יהדות אירופה שנכחדה בשואה, ולנסות לתעד את הכל, למען הדורות הבאים, ולמען כל העולם שיתבייש בעצמו ויחוש החמצה על כל מה שאבד. אם רוצים להחיות את הפורום ולמשוך גולשים לכאן ובמיוחד צעירים, הוא צריך להיות אטרקטיבי ואקטואלי - כלומר לדבר על נושאים אקטואלים, הרי גם בדורנו אנו איום השואה לא סר לצערנו, לראות איך אנחנו כולנו מעמיקים את הקשר שלנו לזהות היהודית הציונית והלאומית שלנו וגורמים לאחרים גם כן לעשות כך, מאוד מעודד ונותן תקווה לשמוע סיפורי חיים ואומץ והישרדות וגבורה על פני כל המכשולים. לשמוע על ניסים - והבנתי שאכן היו כאלה.. אני שמחה לראות אנשים מבוגרים שהצליחו לשרוד את השואה, אני מרגישה גאווה גדולה בהם.
 
זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד

ואמרת את זה כל כך נכון, כל כך מדוייק, אני מאד מודה לך שאמרת את זה - משום שבאמצעות הסיפורים שאנחנו מעלים כאן, אנחנו מגלים כל כך הרבה גבורה אנושית, גבורה במובן של כוחות נפש והשרדות ובניה מחדש של חיים, לא במובן של מעשי גבורה הרואיים. מקווה שתשאירי איתנו!
 
כל מילה של "מישהי" - בסלע

היא הציגה את הדברים בצורה נאה מאד. ושאלה גוררת שאלה: כיצד הופכים את הפורום ל- "אטרקטיבי ואקטואלי"? האם אנו מסוגלים לכך? אולי הצעירים מסוגלים לכך טוב מאתנו? אולי "מישהי" תרים את הלפיד ותראה לנו את הדרך? אני מודה: גם לי הפריעו בפורום הגילוממיים החוזרים של אכזריות וגם התבטאתי פעם בקשר לכך [כאשר כתבתי ש "התמונה" ידועה]. אך לנו קשה לנתק את סיפורי הגבורה מהשואה עצמה. יתר על כן: מה שבעינינו הוא גבורה, אינו בהכרח בעיני הנוער. ועל כן ראוי שהנוער ישמיע את קולו.
 
אני אשתדל להשפיע ככל יכולתי

בתיחום המצומצם שלי, כי אני כרגע סטודנטית שלומדת קשה מאוד, אולי בעתיד אוכל להתפנות יותר לעסוק בנושא, כמו כן, אני חושבת שדווקא ניתן בהחלט ליצור את המודעות - יש אין סוף אפשרויות פעילות: אך דבר ראשון החבר'ה המבוגרים חייבים להמשיך ולתעד מכל הזכרונות שלהם - לתעד את האנשים, לתעד את האירועים, לתעד דברים מן התרבות שנכחדה, לתעד כל דבר שניתן, כי את זה אנו הצעירים לא נוכל או נעשה זאת פחות טוב מהאנשים שהם מקור ראשון. אני בטוחה שבזכות קיום ארכיון מקיף ורחב כזה בעתיד הדורות הבאים ימצאו בו עניין וחשיבות יותר גדולים מאשר כיום. לגבי המודעות - יש הרבה דרכי פעולה, אפשר לכתוב בפורומים של צעירים כמו בפורומים של לימודים או צבא וכו' ולהעלות את המודעות לנושא השואה, משהו שהצעירים הללו יוכלו לקחת הלאה, לדוגמא: אם מדובר בבתי ספר תיכוניים אפשר לפנות אל תלמידים שהם במועצת תלמידים כדי שיעשו פעילויות מיוחדות בנושא השואה לכלל התלמידים, הרי נושא השואה כ"כ מגוון נניח פעילותם של הארגונים הציוניים בתקופת השואה, ההירואיות של העליה הבלתי ליגאלית, פעילותן של המחתרות, אלו נושאים שהנוער יכול להיתחבר אליהם כי הם הרפתקניים ומציתים את הדמיון ומלהיבים, אם מדובר בגנים ובבתי ספר יסודיים אז אפשר לעשות פעילות יחד עם הגננות והמורות בנושא ההוואי החברתי של ילדי הגטו, איזה משחקים הם שיחקו ביחד וכו' (אני משערת שבוודאי לילדי הגטו בוודאי היו משחקים חברתיים משותפים והם השתדלו להנות מהמשחק למרות המצב הקשה בגטו - ואולי לדמות את המשחקים בין ילדי הגן או הבית ספר).. או לשם שינוי לקחת שירים ויצירות מתקופת השואה של ילדים (אני בטוחה שיש הרבה כאלה), שדווקא מראים את הקיום החיוני של החיים בתוך הגטו למרות שקשה, שירים של שמחה, שירים שנותנים תקווה, שירים שילדים יכולים לשמוח אם שרים אותם (אולי גם צריך להלחין אותם אם לא הולחנו), או לעשות תערוכה של ציורים מתקופת השואה של צבעים שמחים, אני בטוחה שלמרות העתיד הטראגי שהיה צפוי לילדים בשואה, עדיין ילדים רבים משם היו בכל זאת אופטימיים, ולפעמים האופטימיות הזאת היא שהחזיקה אותם חיים עד היום, צריך להראות שלמרות שעם ישראל איבד חלק נכבד ממנו, בכל זאת הייתה לו תקווה ואמונה, ואופטימיות לעתיד אחר, ולמעשה בזכות אותם אנשים ששמרו על התקווה בליבם, בסופו של דבר ניצחו. אני יכולה לחשוב על עוד רעיונות, זה המעט שאני יכולה לעשות...
 
שלום "מישהי"

את מכניסה רוח רעננה בפורום זה והייתי שמח אם - למרות העומס של הלימודים [גם אני למדתי, אני יודע מה זה] תוכלי מפעם בפעם לגלוש ולרענן אותנו. סגנונך ורעיונותייך מעידים שהנך מסוגלת ויכולה לתרום הרבה. ואגב, ואולי נקבל לפחות את שמך הראשון ולא נצטרך להתכתב עם "מישהי". זה סתם יותר נעים. בברכה, גרשון.
 
שלום, שמי עינבל..../images/Emo140.gif

אני שמחה שאני יכולה לתרום לכם ואעשה זאת בשמחה, אך לתקופה קצרת הטווח לא אוכל - הלימודים לא יאפשרו לי כלל, וגם אם כבר אכנס למחשב אז זה יהיה למטרות לימודים בלבד.. לצערי הרב.. כדי לדעת איך אפשר לקדם את כל נושא המודעות לשואה, ההכרה התרבותית והרוחנית של התרבות היהודית שהוכחדה בשואה, היחס שצריך להיות המטיב ביותר לניצולי השואה, הנצחת השמות והתיעוד הארכיוני, וכמובן הפקת הלקחים לעתיד בכל הקשור לשואה, דרוש לפעול בכמה מישורים, השאלה במה רוצים להתמקד. לשם כך זקוקים אנשים רבים מכל תחום שירצו לקחת חלק בפרוייקטים מעיין אלו: החל מאנשי חינוך, אנשי תקשורת, ועוד, עד אנשים שיש להם נגיעה לחו"ל כדי לפרסם את נושא השואה ולקחיה גם בחו"ל. מנקודת מבט אישית, אפשר לראות שיחסית יש מודעות רבה בקרב הציבור לנושא השואה. יש יום אבל לאומי - יום השואה והגבורה, שבו נערכים טקסים, התקשורת עוסקת בעניינים אלו בהרחבה, בתי הספר מציינים יום חשוב זה בקרב בני הנוער, ובכלל יש אהדה רבה בקרב הציבור לניצולים ולבני משפחותיהם. יש עוד נושא שהוא טקסי יום השואה האלטרנטיבי (כך זה נקרא?) שבו אנשים שלא הייתה להם נגיעה עם נושא השואה מוצאים קשר ומזדהים עד מאוד עם כל הנושא, ואני דווקא רואה זאת בחיוב לעומת אנשים אחרים, כי אלו אנשים שרחוקים מאוד מהנושא הציוני הלאומי וכאן דווקא אנשים אלו מוצאים קשר ומתחברים לשורשים שלנו כעם, וזה עוד סימן לאחדות ולקשר בין כל בני העם הזה - נושא השואה זה דווקא משהו מקשר. לעניות דעתי, למרות הדברים החיוביים שאמרתי בקשר למודעות לנושא השואה בקרב הציבור, עדיין בהחלט דרוש לקדם ולהגביר את המודעות בקרב כולם, להמשיך את העשייה ואת הפעילות.
 

iwit

New member
יש בעייתיות מאוד גדולה

בחינוך לזכרון השואה על סמך הצד ה"שמח" ולפי סיפורי הגבורה - כי אז את מספרת רק חצי מהסיפור. דברייך נכונים אך יש איזו בעייתיות. מערכת החינוך העל-יסודית עדיין ציונית, אלא אם כן השתנה משהו מקצה לקצה בשנים האחרונות - וסיפורי המרד והעלייה הבלתי לגאלית הם בדיוק מה שמדגישים, ונדמה לי שזה לא עובד... אם אנחנו רוצים ללמוד מההיסטוריה ושהצעירים הגדלים בארץ ילמדו ממנה הרי שאנחנו צריכים שההיבט הפסימי והטראגי יהיה נוכח לא פחות - לשם הצגת האמת. ועוד נקודה - אני חושבת שדווקא סיפורים קטנים, של אנשים רגילים ולא גדולים מהחיים - יכולים לעניין הרבה יותר. זה, למשל, סוד קסמה של אנה פראנק.
 
תוספת ל- iwit

כאשר מחפשים גבורה, כדאי לזכור שכמעט כל אירופה - מדינות בעלות צבא ואוכלוסיות שהלחימה אינה זרה להם - נכנעו לגרמנים וכמעט לא היו בהן תנועות פרטיזניות, להוציא את יוגוסלביה ורוסיה; כדאי גם לזכור שהיהודים חיו בסביבות עויינות, כאשר לא אחת התושבים הקדימו את הגרמנים או סייעו להם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון, וצריך גם להגדיר "גבורה" האם רק מי שמרים נשק הוא גיבור? ומה עם אב שמחבק את פעוטו ברגעים האחרונים, ובקול רגוע מספר לו מעשייה? או חבר שחולק את פרוסת הלחם שלו עם חברו? ועוד דוגמאות רבות ושונות, שבעיניי ראויות להקרא גבורה, לא פחות מהרמת נשק.
 
נכון.. את גם צודקת,

השאלה מה רוצים להקנות לנוער... כי אם מתמקדים באופן ישיר בטרגדיה ובחוסר התקווה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הנוער יקח איתו, מה הוא ילמד מזה, איך זה ישפיע על מצב הרגשתו ועל אושרו.. אני אנסה להסביר: כמובן שצריך להעביר את כל האמת - אך לא במידה שהיא תזיק לו, לנפשו.. כי לעניות דעתי, נושא השואה במובן הטראגי הוא קשה בצורה הכי קשה שיכולים לתאר - מדובר על השמדה במובן האכזרי ביותר של המילה. === אם המטרה היא למשוך בני נוער לפורום, הפורום צריך להיות אטרקטיבי ומושך. הנושא הזה הוא מאוד מורכב, משום שנושא השואה הוא נושא קשה ולא קל להתמודדות, אך עם זאת צריך לחשוב על דרכים שיהיה מושך. צריך גם לקחת בחשבון שהחבר'ה הצעירים לא תופסים בהבנתם מה התחולל שם, באירופה. יתכן וגם אצלי יש בעיה של הבנה והזדהות ברובד העמוק ביותר של המילה של מה שהתחולל שם, פשוט הצעירים לא נולדו למציאות איומה שכזאת, ולכן יש למצוא דרכים להעמקת הקשר והמודעות שלהם בנושא השואה אך לא באופן כזה שיפגע בנפשם.
 

iwit

New member
אני מסכימה איתך שזוועות השואה לא "אטרקטיביות"

אך האם (ואני לאו דווקא מביעה דעה, אלא שואלת שאלה פתוחה לדיון) אנחנו יכולים להרשות לעצמנו "להתאים" את השואה לבני הנוער? האם לא נחטא לאמת בצורה כזאת? מושגים נשחקים עם הזמן, גם השואה, וככל שילכו הסיפורים ויתרוקנו מהתוכן הטראגי - לא ישאר כלום... השאלה היא אם צריך לוותר על ההיבט הטראגי של השואה כדי לא לפגוע בנוער, ומה יהיו ההשלכות. זה מזכיר לי משהו שנתקלתי בו בלימודיי בשנה האחרונה: כשלמדתי על אפלפלד, גיליתי לתדהמתי שספריו מוצגים כאיזו כתיבה ראויה ונכונה על השואה, לעומת סופר מסוגו של ק.צטניק, שנתפס כאיזו קטסטרופה ספרותית (במאמר אחד נכתב לא פחות מאשר "ספרות פורנוגרפית"!). הסיבות להבחנה הן כמובן שק. צטניק מתאר את הזוועות באופן כמעט בלתי נסבל, בעוד אפלפלד רק מרמז לאירועים הקשים. אך האם מספרות שרק מרמזת ניתן ללמוד באמת על השואה, עם כל הכבוד (הרב) שיש לי לאפלפלד ולכותבים מסוגו, והאם אין חשיבות לקרוא גם את החומר הקשה יותר? הרי המחיר שנשלם הוא שיכחה, בטווח ארוך. הדיון שמתנהל כאן על סוגית הסטירה מאוד רלוונטי לזה - מושג כמו 'נאצי' נשחק והפך ללא כל כך נורא, עד שנהיה חלק מהשיח בארץ - האין זה מעיד על כך שיש כאן בעיה בהבנה של משמעות המושג נאצי (והלוא כל תלמיד היום קורא למורה השנואה עליו 'נאצית')? -נקודה למחשבה-
 
אכן, שאלות חשובות מאוד את שואלת..

אני חושבת שאני קטונתי מלענות עליהן, כי אולי אינני מספיק בקיאה בנושא השואה, למרות האהדה הגדולה שלי ליהודים בשואה. אני חושבת שמי שכן יעסוק בשאלות הללו צריך לתת את דעתו על כמה אופנים הקשורים בבני הנוער: התחום המדעי - התחום שבו חושפים את האמת על כל רבדיה, קשים ככל שיהיו. התחום החינוכי - להציג את האמת באופן שיתאים לבני נוער וידבר אליהם אך עם זאת לא יהיה קשה מידי בעבורם, התחום הפסיכולוגי - האופן שבו הדברים צריכים להיות מוצגים, אולי זהו דווקא עניין אינדיבידואלי לכל אדם, הקושי בהתאם לאדם. בין כל התחומים הללו צריך להיות קשר משולב, עד שתימצא הנוסחא המתאימה שתתאים. יש חשיבות עצומה לתיעוד כל הדברים דווקא ממקור ראשון או אנשים שבאו במגע עם הנושא מקרוב, לאנשים שהיה להם קשר ישיר עם השואה, כי הם יעבירו זאת בתחושה הכי קרובה למה שהיה. כנראה שבני הנוער תופסים את המושגים מהשואה ומשתמשים בהם כדרך להתבטאות קשה שהם רוצים להביע, תחושות קשות שהם רוצים להביע, כמובן אין להצדיק שימוש במילים קשות כאלו, והם בוודאי לא מתארים לעצמם איזה אסוציאציות קשות השימוש במושג מעורר אצל ניצולי שואה או משפחתם... אך אולי אין לשפוט אותם בחומרה יתרה... ויש גם את העניין של דרדור הערכים בקרב בני הנוער, שמשחית לצערנו כל חלקה טובה... ועם זה דווקא כן צריך להחמיר.
 
שלום לך משהי בכחול לבן

ראשית ברוך הבא לפורום שנית זה פחות או יותר מה שאני עושה מצאתי אתר עם הרבה עדויות שאני מתרגם לעברית גם של ניצולים וגם שנרצחו . אני כבר פרסמתי על מרד המחנה סוביבור וגבורתם של המורדים .זה לא פשוט על כך וכפי כתבה לי הסגנית הפורום ד"ר ענת אדרת , אתה בונה יד לזרכם . לפי דעתי הנושא השואה ,הגב גם אני ניצול , הוא כול כך רחב שיש מקום לפחות 100 שנים יום יום של כתיבה . ככול שאני נכנס וחוקר באיטרנט כול פעם אני מגלה דברים חדשים שאני משתדל עם האצעיים הדלים שלי וגם המגבלות האוצר המילים שלי מנסה להביא כאן לפורום עבורם ורק לכם בני התיקווה שלנו . אני מאחל לך הטוב שבעולם אוס סבא אריה
 
שלום סבא אריה,

אני רוחשת כבוד עצום ומחבקת את כל ניצולי השואה אל ליבי, אני חושבת שזה דבר חשוב מאין כמותו מה שאתה עושה, אני חושבת שמה שאתה עושה היום, בעתיד זה ישתלם לכולם. זה כל כך חשוב הפעילות הברוכה שלך, כי יש הרבה בני נוער, שלא יודעים שפות רק את שפת האם, כי אנחנו חיים בישראל ולא במדינה אחרת. היום בני הנוער יודעים עברית ומעט אנגלית, ותמיד יש איפה להשתפר ומה ללמוד. אתה מתרגם את כל החומר ובעתיד יהיו אנשים רבים שימצאו בזה עניין וזה יהיה יותר נגיש לכולם. אני חושבת שזה ישמח רבים ולא רק אותי לשמוע על מרידות של היהודים בשואה, אפילו אם לא הצליחו, זה יכול להיות גם מרד של איש בודד, זה יכול להיות מרד של קבוצה, העיקר לראות שהצד הפוגע לא הצליח לדכא אותנו ולשבור את רוחנו. אתה עושה רווח וכבוד לכולם: גם לדורות הצעירים הבאים שבאים ללמוד על הנושא וצריכים את החומר הזה, אולי אלו בני משפחתם, אולי כולנו כעם נצטרך את החומר הזה כצורך לאומי, ולכל מי שיחפוץ. ואתה עושה גם רווח וכבוד לאנשים שחיו בתקופת השואה, חלקם חיים וחלקם לא חיים, אתה מנציח אותם, אתה משאיר לנו משהו משלהם, אתה עושה טוב גם עם המתים וגם עם החיים, ולכן כל הכבוד הוא לך!
 
כחול לבן שךום לך

קראתי על רגל אחד ואני מאוד התרגשתי לתגובתך החיובית שלך . אני מקווה שמנהל הפורום הקבץ את כולמה שאני מתרגם נכון מאוד לא כולם יוגעים צרפתית אבל אני מצפה שכימאת כולם יודעים הנגלית חוץ ממני ( אני לא הואב השפה הזה ) למרות שהאוצר מילים שלי בעברית היא לא כימו זה שנולד כאן אפשר להבין קבלי הטוב שבעולם אוס סבא אריה
 

lutz21

New member
משהיא בכחול לבן ערב טוב,

ערב טוב פורום נכבד, תקראי שוב את השורה האחרונה שכתבת. השאלה היא איך הם חיים היום?ואני לא מדבר מבחינה כלכלית אלא נפשית. אני לדוגמה,עליתי ארצה בזהות שאולה,וכל זאת התברר לי כשהיגעתי לגיל 21, כשאבי נפטר ואני בדרכי לבית הכנסת כשנאמר לי שאני לא צריך לומר קדיש היות והוא לא היה אבי הבייולוגי. אף פעם לא נאמר לי שהייתי מאומץ,לאחר מחקר של 7 שנים גיליתי היכן שנולדתי, אודות לחוקרת משפחות שבאה לעזרתי וגילתה לי בת דודה שחיה באנגליה,וכשצילצלתי אליה והיזדהיתי המילים הראשונות שלה היו, מה לוץ אתה חי? זה היה לפני שנתיים וחצי ואז היא שלחה לי תמונות מהורי ואחיותי אותם ראיתי בפעם הראשונה ואותם אנני זוכר היות והיפרידו אותי ממשפחתי בגי 3 ומסרו אותי לבני משפחה כדי שיצילו אותי, והם הביאו אותי ארצה ונתנו לי את חיי. השנים עברו, ואני עוסק כבר שנים במחקר ולאחר מסע שורשים שאשתי ואני עשינו הודות לקבוצה של גרמנים שהזמינו אותנו גילו לי את זהותי,כשחזרתי ארצה מבולבל מהמסע אך שפוי ישבתי וכתבתי ספר,את תמצית הספר את יכולה לקרא עם תקלידי בגוגל את שמי:יהודה אלכסנדר.ערב טוב יהודה
 
למעלה