שלום רב,

[מיסטר בראון]

שלום רב,

יצא לי אתמול לתת מבט נוסף בסרטון קצר שהפיקה וביימה סטודנטית לקולנוע וישר חשבתי על הפורומים בתפוז שעוסקים בשכול ואובדן. הסיפור של הסרט הקצר הזה הוא על אישה צעירה בשם "קרן" שמאבדת את ארוסה במלחמה היא לא יכולה להתגבר על אותה טראומה, וככל שהזמן חולף היא רק שוקעת בזה וכתוצאה מכך נכנסת לדיכאון ידידה "ערן" מנסה להוציא אותה מתוך הדיכאון בזמן שהוא הולך לחלץ אותה מבית הקברות בזמן שהיא שם לבושה בשמלת חתונה לבנה שוקעת לה לתוך עולמה. חשבתי שאני יכול להבין מה זה שכול ואובדן אבל אחרי הפעם הראשונה שראיתי את הסרט (שאגב השתתפתי בו) הבנתי שכנראה לא אוכל להבין עד שזה לא ייקרה לי (חס וחלילה...) אוהב המון ומקווה שתהיו חזקים.... הנה הלינק לסרט: http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2553215

 

[אחשל]

מציאותי למדי, לצערנו

הסצינה המוצגת, למעט ההקצנה של שמלת הכלה, מאפיינת מקרים רבים של התמודדות עם שכול. אנשים שוקעים אל תוך הכאב, מסרבים לכל יד שמושטת לחלצם. מנגד, אנשים שלא מבינים את עצמת הכאב ואת עול ההתמודדות, מנסים למשוך בכח, משתמשים באמירות והתבטאויות שפשוט לא מדברות אל מי שנמצא בתוך הכאב.

 

[yonsh]

מזמינה אותך לספר שמתאר התמודדות עם האובדן

בספר תארתי מנקודת מבט אישית, את ההתמודדות עם האובדן והשכול. מה עושים עם הבור הזה שנפער בך - בגוף ובנשמה. איך מתמודדים עם תגובות וציפיות האנשים מסביבך, איך מנסים לפעמים להעלים את זה ולפעמים להעצים את זה,איך מרגישים כשהציפורים מסביב ממשיכות לצייץ, מה קורה לתקווה שלך, לחלומות וכו'... הספר מתואר כאמור מהחוויות האישיות ולא כספר תיאורטי. הוא מחבר כל אחד לבור משלו, לאו דווקא בור של אובדן, ולדרך שבה הוא מתמודד. הוא משאיר אותך עם הרבה חשיבה בנושא... אנשים שלא חוו אובדן של שכול הגיבו על הספר במשפטים כגון: "וואלה, לא ידעתי שככה זה מרגיש.." וכו'... מזמינה אותך להציץ באתר של הספר , המצורף כקישור להודעה זו.

 

[yazi22]

עולם קטן מוזר

ההודעה שלך נכתבה בשלהי יום ה 11.9, יום השנה השלישי ללא עמר. ביום המחרת, באזכרה, קיבלתי מעדי את הספר הזה. דוד של עדי.

 

[yazi22]

עולם קטן מוזר

ההודעה שלך נכתבה בשלהי יום ה 11.9, יום השנה השלישי ללא עמר. ביום המחרת, באזכרה, קיבלתי מעדי את הספר הזה. דוד של עדי.

 

[yonsh]

אכן....

ברשותך, אשאל אותך שאלה - אחת השאלות שכל פעם עולות לי, היא מתי נכון ומתאים לתת את הספר. אשמח לדעת איך זה הרגיש לך לקבל את הספר ביום האזכרה - האם זה נכון ומתאים? תודה.

 

[yazi22]

כשנשאר השקט והבור

במקרה שלנו, העתוי היה קצת מקרי, ומכל מקום ביום האזכרה מדברים עם כולם והיום מאד עסוק. את הספר קראתי למחרת. לבדי. לגבי המחשבה מתי לתת, ואני מניח שהכוונה למי שזה עתה חווה אובדן, הייתי אומר לאחר השבעה. ההמולה והאבק שוככים, ואז נשארים לבד, עם המחשבות והרגשות. זה הזן להפגש, זה הזמן להתחבר, זה הזמן לקרוא, זה הזמן לתת. אחרי שכולם התפזרו והלכו ונשאר השקט והבור.

 

[yonsh]

תודה על התשובה והכנות.

גמר חתימה טובה ושנה טובה.