רוצה לשתף בחוויה אישית
ציפור נפש תודה שזימנת לי את האפשרות. המתפת"ן שייך לקטגוריית בתי הספר של "סוף הדרך". אלה בתי ספר שאיש אינו מגיע לשם מבחירה חופשית. הורים אינם עומדים בתור לרשום את ילדיהם לשם ורשויות מקומיות אינן גאות להצמיד את הישגיהם ל"דש הבגד הייצוגי" או אפילו בקיומם בתחומי השיפוט שלהן. שכן עצם קיום המקום, מלמדת על כך שיש כשל רציני. שמישהו פישל, מערכת החינוך, ההורים, החברה, הקהילה, הילדים. כולם יחד או כל אחד לחוד. כי מפת"ן או בתי ספר דומים לו אינם המקום אליו אנו מייחלים לילדינו להגיע. שם אנו פוגשים את תחלואי, כשלונות ובעיקר את קורבנות החברה וחיים.
אבל איזה מזל שמקומות אלה קיימים וכמו בכתבה לחלקם מגיע צל"ש על הצלת ילדים. השבוע הייתי בטכס סיום של בית ספר כזה. בית ספר טכנולוגי נעמ"ת. בית ספר שכמו למפת"ן מוצאים לשם את דרכם ילדים שאת מרביתם אף אחד אחר לא רצה. ילדים ששנים טרם שנשרו מהמערכת כבר היו בנשירה סמויה, הסתובבו בפרוזדורים, ובחצרות של מוסדות חינוך שהיו חסרי אונים מלהושיע אותם. כי ראו את ההורים כאחראיים ולא השכילו להבין כי גם ההורים מתוקף נסיבות חייהם שלהם ו/או אוזלת ידם לא היו מסוגלים לעשות דבר עבור ילדיהם וחשבו כי המערכת היא זו שתושיע. וכך נופלים להם עשרות ילדים בין הכסאות. בית הספר הזה בו הייתי, לא מצולם בעיתונות המקומית, ראשי הקהילה אינם גאים להגיע ולהשתתף בטכסים המתקיימים שם, הורים אינם מוכנים לרשום את ילדיהם לשם מבחירה חופשית. בית ספר זה כמעט ואוסף את הילדים מהרחוב. ילדים בעלי יכולות תקינות לחלוטין עם רקע סויואקונמי קשה מאוד. ילדים שהיו בעבר בחינוך המיוחד ולא מצאו את מקומם בתיכון וגם ילדים "של החיים" או במילים אחרות של אף אחד. ובמקום נעשית עבודת קודש. צוות אוהב אכפתי ואמפטי מצליח להחזיר לחלקם את האמון בעצמם. נותן להם פתח לעתיד. ראיתי תערוכה מדהימה של עבודות גמר בעיצוב אופנה, ספרות וגרפיקה ממוחשבת. ילדים שהצליחו לגשת לחמש יחידות בגרות באנגלית וילדים שהצליחו לגשת לנקודה בודדת אחת. אבל עבורם זה שווה ערך להצלחת חייהם, עד כה. זה היה מדהים לראותם עולים לבמה לקבל את תעודת הסיום, זקופים, גאים בעצמם ומרגישים
שווים והמראה היה מרגש. וכל הזמן אמרתי לעצמי, הילדים הם אותם ילדים, שום דבר בנסיבות חייהם לא השתנה. ההורים הלא מתפקדים היו עדיין שם , הנתונים האישיותיים היו שם, המצוקה הכלכלית, הבעיות הלימודיות, היכולת הנמוכה, הלקויות הקשות. הצרוף האומלל של כל המשתנים שהביא אותם למקום, היה שם. רק דבר אחד השתנה, מישהו התחיל להאמין בהם והיה מוכן להשקיע את עצמו, לב ונפש עבורם. ואיזה שינוי שזה עשה! למנהלים, מורים ואנשי טיפול, יש כח עצום! ומאוד חשוב לזכור זאת. אנחנו יכולים לעשות המון עבור כל תלמיד שלנו. הרגשתי צורך לשתף אתכם. שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולם.
