שלום רב

[פרי27]

שלום רב

אני אמא לשני ילדים. ל' בן 4 ומ' בת שנה. כאשר אנחנו במסגרת המשפחה המצומצמת הכל בד"כ בסדר . הבעיה מתחילה כאשר בני נפגש עם חברים (שהוא מאוד ביקש להיפגש איתם). ברגע שהוא נפגש איתם בין אם זה אצלינו, אצליהם או במקום נייטרלי, הוא מציק להם, לעיתים גם מרביץ ואני מרגישה שהוא בעצמו מאוד מתוסכל ומאוכזב מההתנהגות שלו מכיוון שהוא יודע שאם ימשיך להתנהג כך, לא יוכל להיפגש שוב או אפילו יצטרך באותו רגע לחזור הביתה (חלק מדרכי הטיפול שלי כאשר זה מגיע למצב קיצוני). מה עלי לעשות? האם להמשיך להפגיש אותו עם חברים או לעשות תקופת צינון מחברים? מה גם שאני עומדת מאוד נבוכה מול אותן אמהות שהוא מציק לבניהן (והם מצידם גם מאוד ממהרים לפרוץ בבכי היסטרי על כל פיפס קטן שהוא עושה). אשמח מאוד לשמוע את דעתך והצעתך לגבי נושא זה. תודה רבה ויום נעים

 

[עינת גבע]

האם יכול להיות...?

שלום רב, יכול להיות ש"הם התחילו קודם" (בצורה שקטה), כמו שהילדים אומרים ואותו רואים (כי הם מציקים "מתחת לשולחן" והוא "מעל השולחן" ) ואז כל הפעולות שנציע לא יהיו הוגנות כלפיו? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[פרי27]

הי עינת

אז זהו, שהרבה פעמים הם באמת מציקים לו "מתחת לשולחן" והוא מחזיר להם בצורה בולטת, וכבר עליתי על זה. הבעיה היא מתי ששיניהם לידי ואני רואה שמבלי שום סיבה הוא מציק להם, חוטף להם משחקים וכו'. האם ייתכן שזו דרך התקשורת שלו ושאיננו יודע עדיין כיצד לקשור קשרים חברתיים? למרות שישנן פעמים (בודדות אמנם) שהוא משחק עם חבר מאוד יפה אז אולי אין זה קשור ברכישת מיומנות זו? אני ממש מבולבלת וגם מתוסכלת מאחר שהרבה פעמים אני כועסת עליו מאוד ורק אח"כ מגלה שהילד השני הציק לו בשקט והוא לא היה אשם. מה גם שמאוד לא נעים לי מאותן אמהות של החברים שמצד אחד בטח מתעצבנות כשהוא מציק אך מצד שני כל הזמן מעירות לבני ולעיתים שלא לצורך (כי החבר "התחיל" איתו והן לא מבררות מה היה אלא פשוט באופן אימפולסיבי מעירות לבני. שכאילו כבר הפך להיות הכבשה השחורה.) אודה לך מאוד לתשובתך.... יום נעים

 

[עינת גבע]

עבודה בשתי זירות...

שלום רב, מה אני מציעה? בשעת אמת לא להתערב ולאפשר לו להתמודד. בשעה שקטה ורגועה תוכלי לשוחח איתו ולעזור לו . תוכלו לבדוק יחד איך פותרים קונפליקטים חברתיים? איך ניתן ליישב סכסוכים בדרכי שלום? להפיק יחד ארגז כלים להתמודדות עם מצבים חברתיים. וכו'. איך? דרך משחקים, הצגות, דרך משחק עם בובות נגיד ש... את התחום ניתן ללמוד בהרחבה בקבוצות הורים או בשיחות פרטניות. נראה לך? עינת גבע.

 

[פרי27]

כלים להתמודדות חברתית

ראשית אני רוצה להודות לך מאוד על כך שאת מקדישה זמן רב ומחשבה על מנת לעזור לי. מעבר לכך, אני מדברת איתו הרבה על "מה לעשות אם" ו "איך להתנהג אם" בעיקר אני אומרת לו שאם הוא נתקל בבעיה עם החבר אז שיבוא אלי ואני אעזור לו לפתור אותה (אני יודעת שככה אני מונעת ממנו ללמוד באופן עצמאי כיצד להתמודד אבל אולי בשלב מסוים הוא יתחיל לחקות אותי). לא תמיד הוא מצליח לבוא אבל אם אני תופסת אותם בזמן אז זה נגמר בשלום. למה הכוונה בלא להתערב? אם הילד השני בא בוכה אלי או אל אימו, אז לא לומר כלום? לתת לה להעיר לו? בעבר ניסיתי לפעול בשיטה של סופר נני (חחח) שאחרי פעם אחת שאני מזהירה אותו והוא ממשיך להציק אני קמה והולכת הביתה. האמת שזה עזר אבל לתקופה מה... אולי כדאי לחזור לזה? זה נראה שהוא כל כך רוצה להצליח בזה ושהוא רוצה להיות עם חברים (היום אמרתי לו שהוא לא נפגש עם חברים כי הוא לא התנהג יפה אל אחותו והוא היה ממש מבואס מזה). דבר נוסף ששכחתי לציין זה התנהגותו בגן: על פי דיווחי הגננת הוא מתנהג נהדר ואין איתו בכלל בעיות של אלימות או הצקה. איך זה יכול להיות? מהפחד שלו ממנה אולי? שוב תודה ולילה טוב

 

[עינת גבע]

במילים קצרות, את הכתובת...

שלום יקירה, את נותנת כל כל הרבה מידע חשוב בכל כך מעט מילים. המשפט האחרון שלך ..." הוא מתנהג נהדר בגן".... מצביע על מיומנויות חברתיות משוכללות. בניגוד להשערה שהעלית - פחד מהגננת. ואת שואלת איך זה יכול להיות? ואני מנסה להשיב: התנהגות היא מטרתית. ילדים מתנהגים (כפי שהם מתנהגים) כאשר הפעולה שלהם מניבה יחס. ולא חשוב איזה שלילי או חיובי. הם זקוקים לתשומת לב כמו אוויר לנשימה. לפעמים הם לומדים בטעות להשיג תשומת לב מיותרת דרך התנהגות מפריעה. הם עוסקים בניסוי ותהייה ומגלים (בטעות) שלמשל, התקוטטות עם חברים מביאה הרבה התיחסות. של האימהות מסביב ובעיקר של אימא. אז למה שיוותרו? במילים קצרות, את הכתובת. הילד מכוון את התנהגותו כדי לזכות ממך להתיחסות. כל התנהגות שמתוגמלת על ידי התיחסות מגדילה את עצמה. והרי לך התשובה. מה אני מציעה? להחליט שאת מאמינה וסומכת עליו שהוא יכול להסתדר בלי ההתערבויות שלך (תזכירי לעצמך: הוא עושה את זה נהדר בגן) . משמעות הדבר : הוא יכול. העבירי לו את המסר שאת יודעת שהוא יודע ויכול להסתדר. וצאי מהתמונה. אם הילד השני בא בוכה אל אימו את יכולה: א. להמשיך בקו שלך. ב. אם את רוצה לדבר איתו, התקרבי את אליו ולחשי לו באוזן : מילות עידוד, למשל, שמתי לב שלא היה לך נעים. מילותייך צריכות להצטרף לתחושות של בנך. עלייך להבין ולהגן עליו (את הרי יודעת שהוא לא התחיל). אין צורך לעשות זאת בקולניות ולהסתכסך עם האימהות שמסביב . את השיטה שאת מתארת של "סופר נני" שהיא גישת חינוך אדלריאנית צריך בהזדמנות להסביר מאחר וזה פרוייקט מתוכנן עם שלבים. רק עבודה עקבית בהתאם לשלבים תישא פרי. בינתיים מברכת אותך ליום טוב, אשמח לשמוע אם דבריי פוגשים אותך. עינת גבע.

 

[פרי27]

נראה לי שהבנתי;

הי עינת. אז לדעתך, כל ההתנהגות הזו מכוונת אלי? אני מאוד שמחה לשמוע את זה כי אני מתכוונת מהיום להתחיל ליישם את מה שאמרת. גם תקופה כזו היתה לי שבה כל הזמן הייתי מחזקת אותו ומשחקת רק איתו סביבו גם בגינה, אבל אני מודה שזה קשה מאחר ובאות חברות ואנחנו יושבות ומפטפטות וכנראה שהוא צריך שהתשומת לב העיקרית תהיה אליו. לגבי חיזוקים, אני מאוד מודעת לעניין וכל הזמן מחזקת אותו ומשבחת התנהגות שראויה לכך. יש לי רק עוד 2 שאלות אחרונות: 1.מה קורה כאשר הוא מרביץ גם כאשר איני נמצאת. לדוגמה כשהוא אצל חבר והוא מרביץ לו כל הזמן? לחתוך ולקחת אותו הביתה? 2. לאחר שנגיד היינו בגינה והערתי לו בשקט שזה לא נעים וכו', והוא ממשיך עוד פעם ועוד פעם, מה לעשות? להחזיר אותו הביתה? להושיב אותו לידי מספר דקות? האם לדעתך יש צורך שאלך לייעוץ בנושא זה? או שמספיק שאתנהג לפי מה שהצעת ואחכה לראות אם ישנן תוצאות? תודה תודה תודה ויום נעים.

 

[עינת גבע]

ובחזרה אלייך...

שלום רב, בנוגע לשאלה ראשנה : את כותבת שהוא אצל חבר ואת לא שם. איך את יודעת מה קורה שם? המלצה: לא להתערב. בנוגע לשאלה שניה: נדמה לי שלא ירדת עד הסוף לסוף דעתי. הכוונה לא היתה להעיר לו אלא לגלות כלפיו אמפאטיה( הרי הבנו שהילד הגיב/ השיב ולא תקף) ולגבי השאלה האחרונה אני חושבת ששיחה- שלוש שיחות ממוקדות בקושי יכולות בהחלט לקדם. בברכה, עינת גבע.

 

[פרי27]

יאללה לעבודה

אני אאמץ את המלצותייך ואתחיל ליישמם. תודה רבה על הסובלנות וההסבר המפורט. אם אתקל בבעיות אפנה לייעוץ. שוב תודה ולילה טוב

 

[עינת גבע]

יופי

מחכה לשמוע עדכונים להשתמע ובהצלחה בדרך עינת