מבינה אותך
אל תוותרי אני חושבת שהמסע לפולין הוא מסע שמעצב אישיות, מזרז בקצת את גיבוש הזהות. אני לא אגיד לך שזה לא הדבר הכי קשה בעולם, להתגעגע שם. בפולין. היו לנו קטעים ממש קשים בנושא, המלצה שלי קחי לך משהו שמזכיר את הבית. אני לא עשיתי את זה (טיפשה!><) אבל איכשהו יצא שבקטעים הכי קשים המדריך שם לנו באוטובוס את אנא בכוח, אותי זה מאוד חיזק כאילו זרק אותו חזרה לארץ. ועוד יותר התרגשתי כי יש לנו את התפילה הזו מוגדלת בבית, וכל ארוחת שישי אנחנו שרים אותה. אל תוותרי, אחד הדברים הכי גדולים שהפנמתי מהמסע הזה הוא ערך המשפחה. קצת אירוני שכדי להבין את זה צריך להיות הכי רחוק שאפשר