שלום רוצה לשתף במשהו

[אמא של דניק]

שלום רוצה לשתף במשהו

שלום, בוקר טוב
אנחנו רוצים לשתף אותכם במשהו שיש לנו
חילוקי דיעות לגביו, סטואציה היא שהילד הולך
למרפאת שיניים, אחר כך אבא שלו מתקשר אלי
ואומר שהוא בפארק, משם הלך לחבר בלי להתייעץ
או לומר לי אלא רק האבא שידע,ובשש אמרתי
לאמא שתגיד לבן שלי שיבוא הביתה זה אחרי שהאבא
אמר לי להגיד לה, בעלי, ואחר כך הבן שלי דיבר
עם אמא אחת שהוא יילך לישון אצלה ואז לגמרי
כעסתי, ובעלי התחיל לומר שהוא לא מסכים ככה
לא גיבה אותי בהתנהגות של הילד, האם זה באמת
לא נורא שהילד נמצא בבית אצל חבר אחר כך רוצה
לישון אצל חבר אחר ואני אמורה להסכים עם הכל?
הנוכחות שלו בבית חשובה לי.
תודה ושבת שלום.

 

[fatfat]

אש"ד אין כללים בנושא. תלוי בילד ובסיטואציה

יש ילדים ששהות ממושכת מחוץ לבית גורמת להם לחזור הפוכים לגמרי ואחרים מגיבים לזה טוב. אני יכולה לספר לך שלפני שבועיים הבת שלי בת השמונה וחצי
הוזמנה למסיבת פיג'מות לכבוד יום הולדת של חברה אחת ביום חמישי. למחרת בששי חברה אחרת הזמינה קבוצה של בנות ובינן בתי ליום הולדת שכללה סרט ביס פלנט, חזרה לבית החברה לקריוקי ואחר כך מסיבת פיג'מות. ולנו בכלל היו תוכניות משפחתיות אחרות. הבת לא רצתה לוותר על האירועים הכיתתיים כך שיצא שביום חמישי היא ישנה אצל חברה, ממנה הלכה לבית ספר, הספיקה לחזור הביתה, לאכול צהריים ולהתארגן ויצאה למסיבה השנייה. למחרת בבוקר כשפיזרו את הילדים היא נשארה אצל השכנה עד שאני והקטנה חזרנו מהאירוע המשפחתי אליו נסענו. הבת שלי חיה חברתית ולה זה לא עשה רע. לעומתה הקטנה מאוד מבקשת לישון אצל חברות אבל כשחוזרת היא כל הזמן מרדנית ומייללת על שטויות. לכן אני משתדלת שהיא לא תישן אצל חברות אלא הן תישנה אצלה.

אבל לא חשוב מה תחליטו, הכי חשוב זה שאת ובעלך תגיעו להסכמה ביניכם וגם אם אין הסכמה אתם צריכים לגבות אחד את השני מול הילד. כי כשאת אומרת כך ובעלך הפוך הילד מבולבל, לא יודע מה עליו לעשות והוא מרגיש רגשי אשמה, כי אם יבחר לעשות מה שאמא אמרה הוא פוגע באבא ומאכזב אותו ואם יבחר לעשות מה שאבא אמר הוא פוגע באמא ומאכזב אותה. לכן כשזו סיטואציה שאתם ההורים עוד לא דנתם בה בינכם וגיבשתם עמדה לגביה אז או שתאמרו לדניק שקודם אתם צריכים לדון בה ביניכם ולהחליט או שנניח אם אבא אמר כן, את צריכה לגבות גם אם אינך מסכימה ואחר כך כשאת לבד עם בעלך לומר לו שזה לא מקובל עליך ולהגיע אתו לעמק השווה ולהיפך. ובגדול הנושא של שיתוף פעולה בינך ובין בעלך וגיבוי הדדי זה נושא שעליו אתם צריכים לעבוד בהדרכת הורים עם המטפלת שלכם.

 

[נגה לביא]

תיאום בין הורים (ביניכם ועם אחרים)

מהודעות רבות שלך עולה חוסר תיאום בינך לבין בעלך, ועל פי מה שאני רואה, זו עיקר הבעיה. דניק לא יודע מה מותר ומה אסור, ביחסיו עם חבריו וביכולויותיו להיות בחוץ, כי בבית אינכם משדרים לו מסר אחיד. לפני כל דבר אחר, אתם חייבים לערוך תיאום צפיות שלכם, מנגנון לידוע אחד את השני על שינויי תכניות, ומעל לכל דבר אחר, להסביר לדניק שהוא צריך תשובה משניכם ולא רק מאחד מכם. כי כרגע, די ברור, שכל עוד אביו מרשה לו ללכת לפרקי זמן ארוכים ללא חובות, הוא יידע רק את בעלך ולא אותך.

מעבר לחוסר התיאום בינכם, קיימת גם הנקודה של תיאום עם הורים אחרים. דניק אינו יכול לתאם עם אמא של חבר שהוא יבוא לישון בביתם, מבלי שזה יעבור דרככם. פשוט משהו שאסור לעשות. אתם גם צריכים להבהיר זאת לבנכם, שזו החלטה של ההורים, וגם לדבר עם הורים אחרים ולבקש מהם לא לתת מענה ישירות לדניק, אלא לומר לו שיבקש ממכם ליצור קשר איתם ואז ההורים יתאמו ביניהם ויודיעו לילדים.

זיו וחבריה אוהבים לתאם ביניהם פגישות אחר צהריים ושינה אחד אצל השני במהלך יום הלימודים. שנה שעברה זה יצר בעיות רבות כאשר הם נאספו מביה"ס, במיוחד אם אחד מהם היה אמור להשאר בצהרון. הם התעקשו, בכו, ודרשו עכשיו תשובה. לפעמים, מול פני כל הביה"ס, האיש, או ההורים האחרים, העדיפו להכנע. בערך בסביבות אמצע השנה הוחלט שאי אפשר להמשיך כך. הוסבר לילדים שתכניות אינן יכולות להערך לאותו יום ללא תיאום עם ההורים. שהם חייבים לבקש מאיתנו לפחות יום קודם, ולדאוג שאנו נתאם בינינו מתי אפשר ומתי אי אפשר. השנה הם מקבלים זאת כמובן מאליו שאם עד שהם הלכו לביה"ס לא תואם דבר בינינו, הם לא יפגשו אחר הצהריים. למעט מקרי חירום כמובן, כאשר אחות של חברה הטוב של זיו נפצעה בביה"ס, והאיש קיבל אסאםאס חירום עם בקשה לאסוף את החבר יחד עם זיו, וגם להשאיר אותו אצלנו ללילה. אבל זה עובד גם לצד השני, כאשר הייתה תכנית שהוא יבוא אלינו אחרי ביה"ס וישאר ללילה ביום חופשי מביה"ס שהיה לפני סוף השבוע האחרון, אבל חומו עלה ל-39 בבוקר, והתכניות התבטלו. זיו הייתה עצובה, שוחחה איתו בטלפון, וקיבלה את הדין מבלי לריב איתנו.

 

[אמא של דניק]

שלום תודה על התשובות

אכן אנו דנו בשיחה ביום שישי עם המטפלת שלנו על כך שנהייה מאוחדים
יחד כלפי הילד כי אז הוא יראה ויכוח וינצל את הפרצה ויילך. דניק לא התנהג
יפה היום, כי גם לא הסכמנו שהוא יילך עם חבר לסופר לנד כשכבר הלך
שבת אחת וזה עלה מאה חמישים שקל, דיברתי עם החבר וביקשתי שלא
יעשה את זה יותר. גם אם זה בחינם, כי דניק חזר עם כאבי בטן
אחר כך. הפסיכולוגית אמרה לגבי התיאם אבל בעלי לא תומך בי בזה
כי אני חושבת שדניק רכוש שלי, בגלל שרציתי שהוא יהיה בבית.
אתמול ממש לא היה נעים בבית וגם לא היום בבוקר. אני לפעמים
אומרת מילים לא יפות לא קללות אבל תארים לא יפים. כי גם
היום בבוקר הייתה טריקת דלתות והתנהגות לא יפה.

 

[אמא של דניק]

וגם קמתי עם זה בבוקר

ואמרתי לבעלי שזה לא בסדר והוא חושב אחרת
אבל אחר כך הוחלט שדניק יבקש ממני משהו
כמו טיפול ברייקי או עיסוי אני אוכל להגיד לו לא
או לא לתת לו דמי כיס.

 

[נגה לביא]

להפך

אם את זו שאומרת לא בדרך כלל, אז כדאי שבעלך יאמר לא על משהו שהוסכם ביניכם, כך שדניק ישמע לא גם ממנו, וכאשר הסכמתם לאשר לדניק משהו, כדאי שאת תאמרי שת הכן לדניק. אחרת אתם מתקבעים על תפקידי ההורה הטוב (בעלך) וההורה הרע (את), וזה מתכון לצרות נוספות.

הנהגנו בבית שיטה של מתן מדבקות לזיו על התנהגות לא נאותה כלפינו, ואם היא מגיע לעשר מדבקות במהלך השבוע היא מקבלת עונש (ואם היא קיבלה עונש והשבוע לא נגמר, אז החמש הבאות יביאו לעונש נוסף). בדרך עלל אני זו שמטפלת בענייני המדבקות, אז לפעמים אוריאל מדביק בצורה הפגנתית את המדבקות, גם אם אני החלטתי עליהן. הרעיון הוא שהיא לא תקשר את העונש אך ורק אלי. היא צריכה להבין שהתנהגות נאותה היא חובה בבית, כלפי שנינו, וכי שנינו אחראים לעונשים שלה.

 

[fatfat]

מסכימה עם נוגה ורוצה להוסיף:

אני לא חושבת שיש לקשר טיפול ברייקי עם התנהגותו של דניק. טיפול ברייקי זה גם מסייע לקשר בינך ובין דניק ומאפשר מגע נעים וגם יש לו מטרה טיפולית כמו הרגעה, ויסות עצמי, הגברת ריכוז ועוד.אלה דברים שחיוניים לדניק בתפקודו היום-יומי ולכן למנוע את זה ממנו כעונש זה פסול.
ובכלל אם כבר עונש הוא צריך להיות תואם למעשה. נניח אם דניק קבע עם חבר מבלי להןדיע לך אז למנוע ממנו מפגש עם חברים יום או יומיים. לא יותר מדי כי אז זה לא אפקטיבי כיוון שהילד מרגיש שלא כדאי לו להתאמץ לשפר את התנהגותו, שממילא זה לא יעזור והוא עדיין יהיה בעונש.

 

[KallaGLP]

גם לדעתי יש כאן שלוש סוגיות נפרדות:

ראשית, לינה אצל חברים - דניק כבר ילד די גדול, אם איני טועה, וזה טבעי שככל שהוא יתבגר הוא ירצה יותר ויותר בילויים עם חברים, לינה אצל חברים ובכלל - עצמאות. לדעתי האישית, אלא אם יש אינדיקציה נגד (התנהגות, אירוע משפחתי וכד') כדאי לאפשר לו זאת במידה סבירה והגיונית. כדאי לך להרגיל את עצמך למחשבה שלמרות הקושי שלך, זה תהליך התבגרות נורמלי וחיוני של הילד, ושאין מנוס מכך. צריך להתרגל למחשבה שזה בסך הכל לטובתו ותורם להתפתחותו ולאושרו.
שנית, עניין התיאום - אין ספק שכל יציאה מהבית, פגישה עם חברים ולינה מחוץ לבית חייבת להיות באישור ובתיאום מלא עם שני ההורים. על כך אין ויכוח ועל כך לדעתי אסור להתפשר. זו הדרך היחידה לשים לילד גבולות ברורים ולדעת תמיד היכן ועם מי הוא נמצא. זה חיוני, ולו כדי להבטיח את בטחונו האישי ואת שלוות הנפש שלכם וגם ללמד אותו התחשבות, אחריות ודרך ארץ. לדעתי תיאום מראש ועמידה בסיכומים והבטחות צריך להיות תנאי לכך שתאשרו לו ביקורים ולינות מחוץ לבית.
ולבסוף, כמובן, גם על ההורים להיות מתואמים זה עם זה ולהציג חזית אישית בתגובות כלפי הילד. כדאי לשוחח ולקבוע מראש מדיניות המקובלת על שניכם של מה החובות והזכויות של דניק, ולאחר מכן ליישם אותה כפי שנקבע. את חילוקי הדעות כדאי להסדיר בארבע עיניים ולא בנוכחותו.

 

[אמא של דניק]

תודה רבה

 

[KallaGLP]

לא חזית אישית, אלא אחידה.

 

[פרויז1]

ועוד פרט : החזית האחידת נחוצה תמיד,

את המחלוקת מנהלים רחוק מהילד.
ואם ההורים דנו, ניתחו וכ"ו, ולא מגיעים לעמק השווה - הולכים לפי המחמיר.

חשוב.