spongeshahar
New member
שלום רוצה שתראו ותגיבו!
שלום ,מצטערת על שגיאות הכתיב עים יהיה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל! אז ננסה משהו להתחיל לפחות.. לפני כשנה אחותי עברה תאונת דרכים קשה מאוד. לפני התאונה של אחותי כל המשפחה היתה במצב של בין מרוחקים לבין באמצע כזה(לפעמים מדברים לפעמים כועסים ועצבנים) אחרי התאונה שלה בערך חודש-חודשים-שלוש אחרי התאונה המשפחה התקרבה קצת.. אבל מאז בערך 8-9 חודשים המשפחה מרוחקת,כולם עצבנים על כולם,ואני מרגישה וככה גם לפחות בבית אומרים שאני כל הזמן ממורמרת(שרע לי) ושאני כל הזמן כועסת,ומתעצבנת על דברים טיפשים. לא מזמן היתה לי אספת הורים והרבה הורים הזמינו את אמא שלי לדבר על הלימודים שהדרדרו לי נורא בשנתים-שלוש האחרונות עקב שגילית שיש לי בעית ריכוז. אני חושבת שאני מדרדרת בלימודים לא רק בגלל הבעיה של הקשב אלא בגלל עוד סיבות שלא ברורות לי בכלל. הייתה לי תקופה לפני כמה חודשים(6-7 חודשים) שרציתי נורא להתאבד וחשבתי בכל דרך איך לעשות את זה,התחלתי לקרוא מאמרים באיטנרנט,התחלתי לחתוך את עצמי לפעמים עים מספרים וכל מיני דברים. בזמן האחרון אני לא מוצאת שום סיבה טובה שבשבילה צריכים לחיות אני פשוט לא מבינה את החיים הם נראים לי מוזרים. כל הזמן הקרובי משפחה(סבתא וכ'ו) אומרים לי שאני יפסיק להיות מגעילה ומעצבנת כלפי ההורים שלי במיוחד כלפי אמא שלי כי היא כבר אומרת לכולם שהיא מרגישה שהיא רוצה כבר להתמוטט. לפעמים אני חושבת שאני פסיכופתית. לפעמים שהמשפחה נורא מעצבנת אותי אני חושבת פשוט איך להרוג אותם וכבר להתפטר מהם. אני לא מרגישה קשורה למשפחה שלי(בגלל כל מיני סיבות לא רק מה שצוין כאן) אמא שלי אמרה לי שאני אלך לפסיכולוג אבל אני לא רוצה ככה שבבקשה אל תכתבו בתגובות כאן שאני ינסה ללכת לפסיכולוג או לדבר עים המשפחה כי ניסנו כולנו לא פעם ולא פעמים וגם לא עשר!וזה לא עזר.. לפעמים אבא שלי אומר שעים אני לא יפסיק להיות ככה נימאס לו והוא רוצה לעזוב את הבית. תמיד שמספרים לי משהו אני מנסה להוציא ממנו רק את הרע. אני פשוט לא יכולה יותר נימאס לי..ואני רוצה לבקש ממכם עזרה כי יותר קל לדבר עים אנשים שלא רואים אותם! אני מבקשת שתעזרו לי!תודה
שלום ,מצטערת על שגיאות הכתיב עים יהיה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל! אז ננסה משהו להתחיל לפחות.. לפני כשנה אחותי עברה תאונת דרכים קשה מאוד. לפני התאונה של אחותי כל המשפחה היתה במצב של בין מרוחקים לבין באמצע כזה(לפעמים מדברים לפעמים כועסים ועצבנים) אחרי התאונה שלה בערך חודש-חודשים-שלוש אחרי התאונה המשפחה התקרבה קצת.. אבל מאז בערך 8-9 חודשים המשפחה מרוחקת,כולם עצבנים על כולם,ואני מרגישה וככה גם לפחות בבית אומרים שאני כל הזמן ממורמרת(שרע לי) ושאני כל הזמן כועסת,ומתעצבנת על דברים טיפשים. לא מזמן היתה לי אספת הורים והרבה הורים הזמינו את אמא שלי לדבר על הלימודים שהדרדרו לי נורא בשנתים-שלוש האחרונות עקב שגילית שיש לי בעית ריכוז. אני חושבת שאני מדרדרת בלימודים לא רק בגלל הבעיה של הקשב אלא בגלל עוד סיבות שלא ברורות לי בכלל. הייתה לי תקופה לפני כמה חודשים(6-7 חודשים) שרציתי נורא להתאבד וחשבתי בכל דרך איך לעשות את זה,התחלתי לקרוא מאמרים באיטנרנט,התחלתי לחתוך את עצמי לפעמים עים מספרים וכל מיני דברים. בזמן האחרון אני לא מוצאת שום סיבה טובה שבשבילה צריכים לחיות אני פשוט לא מבינה את החיים הם נראים לי מוזרים. כל הזמן הקרובי משפחה(סבתא וכ'ו) אומרים לי שאני יפסיק להיות מגעילה ומעצבנת כלפי ההורים שלי במיוחד כלפי אמא שלי כי היא כבר אומרת לכולם שהיא מרגישה שהיא רוצה כבר להתמוטט. לפעמים אני חושבת שאני פסיכופתית. לפעמים שהמשפחה נורא מעצבנת אותי אני חושבת פשוט איך להרוג אותם וכבר להתפטר מהם. אני לא מרגישה קשורה למשפחה שלי(בגלל כל מיני סיבות לא רק מה שצוין כאן) אמא שלי אמרה לי שאני אלך לפסיכולוג אבל אני לא רוצה ככה שבבקשה אל תכתבו בתגובות כאן שאני ינסה ללכת לפסיכולוג או לדבר עים המשפחה כי ניסנו כולנו לא פעם ולא פעמים וגם לא עשר!וזה לא עזר.. לפעמים אבא שלי אומר שעים אני לא יפסיק להיות ככה נימאס לו והוא רוצה לעזוב את הבית. תמיד שמספרים לי משהו אני מנסה להוציא ממנו רק את הרע. אני פשוט לא יכולה יותר נימאס לי..ואני רוצה לבקש ממכם עזרה כי יותר קל לדבר עים אנשים שלא רואים אותם! אני מבקשת שתעזרו לי!תודה
