תודה על המילים החמות ....האמת ...
היא ששנתי נודדת עלי וכתבתי משהו נוסף ברגעים אלו שאין לי מושג האם יש בו מן החוכמה ואפילו מן האמת, אבל יש לי הצורך לשתף אתכם בו ולשמוע את תגובותיכם. ותודה שוב ל-MISTY10X על קבלת הפנים החמה והצעת העזרה. אריג היצירה הקיומית- במאווי הזמן ,בתחתית סדר העולמות הגנוזים, נארג לו אריג המשימות - אריג החיים על פני האדמה המורכב ממשימות קטנות. כל יום נוסף עוד חלק לאותו אריג עוד צבעים ועוד מרקמים. אריג המשימות נארג בחומרי היום יום והוא ההוכחה להתקדמות האנושות כל יום גודל האריג יותר ויותר וגם אלו אשר פורשים ליקומים אחרים ומרחבי זמן שונה שולחים את בירכתם לאותו אריג להמשיך ולהתקיים במרחב האין סופי של תשתיות וסדר יום יומי. האריג לא נושא מעליו אף אחד הוא מקיף את היקום כולו כארשת של צחוק הוא האור האנושי בהתגלמותו הוא מעשה ידי אדם והוא מספר את ימיו ותולדותיו העשויים בטוב וברע, נארגים ומבדילים את קיום האדם מחיות אחרות על פני האדמה. . קורה לפעמים שאדם בעודו בחיים לכאורה חושב שהוא אינו נותן ידו יותר בעשיית האריג וכבדה עליו מודעות זו אך הכל הבל הבלים בכל פסיעה קיומית יש משהו מאותה מלאכת אריגה ורק ככל שנתוודע אל אותה מלאכה סמויה נבין את יופיו של תהליך חיינו שאפילו כאשר איננו עוסקים במלאכה של ממש עדיין המלאכה נעשית ,אך לרוב טבעו של אדם שצריך להרגיש את עייפות החומר על מנת שירגיש את ממשות החומר. כי בטרם הרגיש עייפותו טרם הרגיש ממשותו. לא חייב ליהיות כך הדבר אך זהו האיזון היקומי למען כל אדם יגע בסוף במלאכה ,כך שגם אלו שאינם ממש עוסקים במלאכת החיים(אם זה בשל מחלה או אם זה בשל מכשלה) ברגע שידעו שכוח יצירתם במותנם והאריג גודל עם כל פסיעה ונשימה שלהם אולי ייטב להם. המודעות מעצימה את החוויה ,כי בעודי צופה ומודעת לאריג אוכל לשפר את החומרים מימנו הוא עשוי לפחות לטעמי ולהתאים אותו למידותי כך שיגונן עלי ולא יסתיר מימני את המראות והרגשות שאני חפצה בהם בחיי. כמה יפה היא מלאכת האריגה לעומת מלאכת ההריגה....
