פגית יקרה
יש לי עמדה בעניין הזה. היא טובה כמו כל עמדה אחרת. לדעתי כדאי פשוט לקרוא פילוסופיה. לא מבוא לפילוסופיה, לא הזמנה לפילוסופיה... לקרוא ספר קלאסי אמיתי, פשוט, נגיש וידידותי: אם את נמשכת למטאפיזיקה תקראי את "הגיונות" מאת רנה דקארט. קל לקריאה, ידידותי ומרתק. אם את נמשכת לפילוסופיה חברתית או פוליטית אני מציע שתקראי את "על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל (בעיקר הפרק השלישי, אל חשש את תביני הכל גם אם תדלגי על השנים הראשונים). תוכלי לקרוא את "לויתן" של תומס הובס (מהפרק ה- 13), את "על האמנה החברתית" של רוסו (נפלא!!). אם את נמשכת לפילוסופיה של הלשון- אין כמו "חקירות פילוסופיות" של לודוויג ויטגנשטיין: ידידותי, בהיר ומרגש. וגמובן, אקזיסטנציאליזם, שרוב האנשים בוחרים לקרוא: ניטשה (כה אמר זרתוסטרא), סארטר (האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם), קאמי (המיתוס של סיזיפוס), קירקגור (חיל ורעדה)- כולם נפלאים. דלגי על ספרי המבוא, זו עצתי לך. קפצי ישר למים. את לא תטבעי, אלא להפך: תלמדי לשחות ותהני מזה. בהצלחה ישראל