שלום, שאלה:

[M a x i1]

שלום, שאלה:

יש אצלי ילד בגן מחינוך מיוחד בן 5.5 שמשחק עם חברים שלו במשחק כלשהו (משחקי קופסא/דידקטיים ועד כדורסל וכו'), וכאשר מנצחים אותו הוא בוכה ממש. אפילו כשאני שיחקתי איתו במשחק דידקטי, ניצחתי אותו-הוא ממש בכה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, ניסיתי לומר לו שמשחקים בשביל הכיף וזה לא משנה מי מנצח, וגם שפעם הוא ינצח ופעם מישהו אחר...אבל זה לא ממש עזר. אשמח לרעיונות נוספים תודה

 

[M a x i1]

אף אחת לא מוכנה לעזור?

תשובה מקצועית או אפילו סתם מהניסיון שלכן???

תודה מראש

 

[קרן ט]

היי מקסי

חסרים קצת פרטים... מה הקשיים של הילד? למה הוא בחינוך המיוחד? הרבה ילדים מתקשים להתמודד עם כישלון והפסד. לדעתי בנושא זה רק תרגול יעזור. לשחק איתו שוב ושוב ושוב עד שהוא ילמד. נסי לשוחח איתו על הנושא לא בזמן משחק שאז קיים מתח. יש סיפור (לא זוכרת את שמור...) על ילדה שבגלל שלא רצתה להפסיד ישבה כל היום בבית ולא יצאה ממנו... נסי להכין סיפרון כזה או לשמר סיפור ולפתח שיחה עם הילד על הנושא. שוב, חסרים פרטים, האם זה ילד שניתן לשוחח איתו והוא מבין?

 

[M a x i1]

רק עכשיו נכנסתי שוב,תודה על התגובות

אני גננת מחינוך רגיל ולא המיוחד, והילד הזה שייך לחינוך מיוחד. אין לי כ"כ תשובות לשאלות שלכן, לדעתי הילד הזה (יש לו אח תאום, האם זה קשור?) מקבל ה-מ-ו-ן חום ואהבה, הוא בא ממשפחה מאוד מבוססת שקונה לו וקונה לו, ונותנת גם אהבה. אולי בגלל זה הוא מרגיש לא טוב עם הפסד. שמתי לב שלא מדובר רק בהפסד, יש לו גם קושי בדחיית סיפוקים, אימפולסיביות, הוא תמיד צריך להיות הראשון בהכל... אביא דוג': הילדים בגן רצו לעשות הופעה, והיו צריכים שקט. אותו ילד מאוד רצה שנשים את השיר המסויים שהוא אוהב בטייפ, אך הסברתי לו ולא ויתרתי, שכשתסתיים ההצגה הוא ישמע את השיר. הוא הלך, נשכב על השטיח והתחיל לבכות (והוא כ-זה מתוק...). ניגשתי אליו ניסיתי להסביר לו שהם צריכים שקט ואחרי ההופעה הוא ישים את השיר שלו, וצריך ללמוד להתאפק קצת. חיבקתי אותו, דיברתי בשקט וברוגע והוא נרגע (לקח כמה דק'). בסופו של דבר הוא אפילו לא הזכיר שוב את עניין השיר... עוד דוג': עשינו הצגה, אותו ילד רצה להיות ה"אורן שלא שמח בחלקו" (גיבור הראשי), אבל ילד אחר כבר הקדים אותו בקבלת התפקיד. הילד הזה התחיל לבכות, לא רצה להיות שום דמות אחרת, הלך ובכה. העניין הסתיים בזכות שהילד ויתר לאותו הילד שבכה (הם חברים), ואז הוא חזר להצגה וקיבל את התפקיד שרצה. אבל זו לא חוכמה לוותר לו תמיד, צריך ללמד אותו "להפסיד". דוג' אחרונה (אני בשוונג...

): ישבנו במפגש והתחלנו לאכול, בצהרון. קראנו לילדים לפי הסדר והוא בכה והלך לצד כי הוא רצה להיות ראשון. לא נתנו לו להיות ראשון...העניין נגמר בזה שהלכתי וקראתי לו לאכול... מקווה שהעניין הובהר טיפה... ותודה על העזרה!

 

[קרן ט]

היי מקסי

נראה לי שהילד מתקשה להבין ולהתמודד עם רצונות של אחרים. כמו שכתבת לא צריך לוותר. רק ע"י תרגול שוב ושוב ושוב הוא ילמד. יחד עם זאת, צריך לחזק התנהגויות חיוביות. עוד משהו שאני עושה זה להכין יחד עם הילד סיפרון קצר ובוא סיפור על הבעיה ואיך פותרים אותה. למשל: דני ויוסי משחקים בסולמות וחבלים. דני הפסיד הוא היה עצוב אבל התגבר. בפעם הבאה שהם שיחקו דני ניצח. כמובן שצריך לפתח את הנושא ולהוסיף ציורים.... שהילד יפנים את ההתרחשות, שיהיה מוכן. יחד עם זאת אני הייתי מוצאת משפט שאותו הילד יגיד כל פעם כשהוא מפסיד. למשל- "פעם מנצחים ופעם מפסידים, כשמנצחים שמחים וכשמפסידים קצת עצובים" ולחזור על המשפט הזה שוב ושוב אחרי כל משחק...

 

[מטפל]

תשובה

למרות שחסר מידע רב ייתכן שחסרה לילד ככל הניראה, תחושה של ניצחון שחשובה לו להתפתחות ההישגיות. ההישגות כאמור הינה הבסיס להתפתחות של דימוי עצמי שהוא שווה משהו, על מנת להתקדם ולעמוד במשימות. אפשרות נוספת שקשורה לכך, הינה השאלה, מדוע הינו מתפרק כתוצאה מהתסכול של הכשלון. אולי הוריו מעמידים אותו במשימות שהוא חייב להצליח, אולי זוהי דרכו להבין שרק כך יוכל להשיג תשומת לב מהוריו, ואם הוא נכשל, המשמעות רחבה יותר עבורו. בברכה אלון

 

[Diana M]

סף תסכול נמוך

כנראה חלק ממכלול הקשיים מהם סובל הילד. בגיל הזה ילדים כבר אמורים להבין שיש מנצחים ויש מפסידים. גם ילדים ללא קשיים אינם נהנים להפסיד, אך הם כבר יודעים בשלב זה כיצד לנהל את הרגשות שלהם וכיצד להתמודד עם חוסר הנעימות. הילד הזה עדיין אל יודע לעשות זאת. אפשרויות: להפסיק בשלב זה לשחק במשחק תחרותי. לא יקרה כלום. משחק דידקטי ניתן לשחק גם ללא מנצחים ומנוצחים. לעבוד עם הילד על על הנושא. תלוי בהרבה מרכיבים נוספים, שחשוב לקבל לפני כן. דיאנה

 

[M a x i1]

ושוב תודה על ההסבר,

מקווה שעכשיו הבהרתי את העניין טוב יותר...