שלום שלום
בעבר נתנדבתי בבית ספר לבעלי פיגור שכלי למשך שנתיים. ונושא הטפול בהם מאוד הטריד אותי ועכשיו התחלתי לחשוב על זה שוב. בעיקר עצבנה אותי הגישה שבה מתייחסים אל כולם כאל בני 3. נכון, שחלקם ילדים כלואים בגוך מבוגר אך חלקם בעלי מודעות ואני חושב שהיה אפשר לפתח את זה אצלם. הכרתי אחד משם, שאז היה בן 19 או 20, והוא היה בעל מודעות גבוהה וגם יכולת הדיבור שלו הייתה יחסית גבוהה. והשיחות אתו היו מאוד קשות. כי הייתה לו נטיה לדיכאון והיה מדבר על התאבדות ועל מה החיים שווים בעצם כשאתה סובל מפיגור שכלי. לדעתי כל אחד מקבל משהו ופשוט צריך לקבל את זה ולעשות מה שאפשר ושרוצים. אמנם אי אפשר להיות עצמאיים אבל.. אני מאמין שיש איזו דרך שבה הם יכולים לממש את עצמם. אני מנסה לחשוב על דרך אולי אתם כבר מכירים משהו? אני לא חושב שלקחת אנשים כמו זה שהזכרתי לראות הצגות לילדי גן ולהעמיד פנים שאין בחיים שום קשיים. יש מקרים שבהם זאת הדרך הכי טובה אבל יש גם לא מעט מקרים שבהם יש! אני גם שמעתי שמועה שהוא התאבד. מקווה שזה לא נכון.. וגם אני לא יודע איך להגיע אליו כי בית הספר שבו התנבדתי נסגר. מניסיון אני יכול לספר על ילדה אחת שאהבה לצייר, וכל המורים ישר מזייפים התלהבות ואומרים וואו, בעוד שהיא לא מתקדמת לשומקום. אז אמרתי לה שזה יפה אבל היא יכולה הרבה יותר וגם הסברתי לה איך(למשל, טכניקת ה"פרפר" מהגן, שבה מציירים עם גואש על דף, מקפלים אותו לשניים ואז יש פרפר יפה). והיא עשתה את זה ויצאו לה דברים באמת יפים, עם נשמה והכל. אם היא הייתה בוחרת להמשיך לצייר רגיל זה גם היה טוב כי כל העניין פה זה הבחירה. אם יש כאן מורים בבקשה תנסו לפתח את הכישורים של הילדים ותנו להם לבחור דברים בשביל עצמם כדי שתהיה להם לפחות חירות אמנותית. בכל מקרה, הידע שלי בנושא הוא רק מעשי, אני לא מכיר את כל הגישות וחסר לי הרבה ידע . רציתי אז לשאול אתכם איזה ספרים טובים יש בנושא. וגם אם יש כבר רפורמות בנושא.
בעבר נתנדבתי בבית ספר לבעלי פיגור שכלי למשך שנתיים. ונושא הטפול בהם מאוד הטריד אותי ועכשיו התחלתי לחשוב על זה שוב. בעיקר עצבנה אותי הגישה שבה מתייחסים אל כולם כאל בני 3. נכון, שחלקם ילדים כלואים בגוך מבוגר אך חלקם בעלי מודעות ואני חושב שהיה אפשר לפתח את זה אצלם. הכרתי אחד משם, שאז היה בן 19 או 20, והוא היה בעל מודעות גבוהה וגם יכולת הדיבור שלו הייתה יחסית גבוהה. והשיחות אתו היו מאוד קשות. כי הייתה לו נטיה לדיכאון והיה מדבר על התאבדות ועל מה החיים שווים בעצם כשאתה סובל מפיגור שכלי. לדעתי כל אחד מקבל משהו ופשוט צריך לקבל את זה ולעשות מה שאפשר ושרוצים. אמנם אי אפשר להיות עצמאיים אבל.. אני מאמין שיש איזו דרך שבה הם יכולים לממש את עצמם. אני מנסה לחשוב על דרך אולי אתם כבר מכירים משהו? אני לא חושב שלקחת אנשים כמו זה שהזכרתי לראות הצגות לילדי גן ולהעמיד פנים שאין בחיים שום קשיים. יש מקרים שבהם זאת הדרך הכי טובה אבל יש גם לא מעט מקרים שבהם יש! אני גם שמעתי שמועה שהוא התאבד. מקווה שזה לא נכון.. וגם אני לא יודע איך להגיע אליו כי בית הספר שבו התנבדתי נסגר. מניסיון אני יכול לספר על ילדה אחת שאהבה לצייר, וכל המורים ישר מזייפים התלהבות ואומרים וואו, בעוד שהיא לא מתקדמת לשומקום. אז אמרתי לה שזה יפה אבל היא יכולה הרבה יותר וגם הסברתי לה איך(למשל, טכניקת ה"פרפר" מהגן, שבה מציירים עם גואש על דף, מקפלים אותו לשניים ואז יש פרפר יפה). והיא עשתה את זה ויצאו לה דברים באמת יפים, עם נשמה והכל. אם היא הייתה בוחרת להמשיך לצייר רגיל זה גם היה טוב כי כל העניין פה זה הבחירה. אם יש כאן מורים בבקשה תנסו לפתח את הכישורים של הילדים ותנו להם לבחור דברים בשביל עצמם כדי שתהיה להם לפחות חירות אמנותית. בכל מקרה, הידע שלי בנושא הוא רק מעשי, אני לא מכיר את כל הגישות וחסר לי הרבה ידע . רציתי אז לשאול אתכם איזה ספרים טובים יש בנושא. וגם אם יש כבר רפורמות בנושא.
