שלום מבקשת את עצתכם

[Ella Bella]

שלום../images/Emo140.gifמבקשת את עצתכם../images/Emo201.gif

קודם כל... "גיליתי" את הפורום לצערי רק לפני כמה ימים ומבחינתי זה הפסד ממש. בחודשים האחרונים התוודעתי דרך מאמרים שונים לנושא תקשורת מקרבת ואני מאוד מנסה להשתמש בזה בחיי היומיום. לפעמים מצליח לי ולפעמים פחות

. אני נמצאת במצב מבעס לאחרונה (לא מצאתי מילה אחרת...) ואשמח לשמוע את דעתכם. אני נמצאת בקשר זוגי אוהב ותומך בערך שנתיים. יש לי ילדה בת שש מיחסים קודמים (אין קשר עם אביה הביולוגי) שבן זוגי ה"חדש" קיבל בצורה מדהימה. הם קשורים מאוד וכמובן שאנחנו גרים יחד ומנהלים משק בית משותף. בחודשים האחרונים עלה אצלי נושא תינוק משותף. אנחנו בני 33-34 כך שאין עוד המון שנים לפנינו, אני מרגישה בשלה לעוד ילד וכמו שאמרתי, הקשר הזוגי טוב מאוד. בן זוגי מאידך לא תיכנן מעולם שיהיו לו ילדים. הוא אוהב ילדים אבל לא חשב אף פעם להוליד משלו. בתחילת הדיבורים ביננו הוא הכריז שאין על מה לדבר ואפילו נפרדנו לכמה ימים מאוד קשים. מאז אנחנו מדברים על זה מדי פעם והוא משנה בהדרגה את דעתו וכן רואה ילד משותף איתי בעתיד אלא ש"לא עכשיו, נדבר על זה בעוד שנה". בהתחלה חשבתי שהוא דוחה את הקץ עד שאני אעזוב את הענין אבל הקשר ביננו מאוד כן ואמיתי וברור לי (הוא גם אמר) שהוא לא היה אומר סתם. אני נמצאת כרגע במבוי סתום. אני לא בלחץ והנושא עולה רק מידי כמה חודשים בדר"כ ביוזמתו, אבל אני לא רוצה לחכות שנים לפני שזה יקרה, והסברתי לו את סיבותי. מאידך הוא אומר "כן" עקרוני אבל לא מצליח יותר מזה. הסיבות שעוצרות אותו, לטענתו, הן "לאיזה עולם אני מביא ילד, יש רעב ומלחמות" אבל זה נשמע לי ממש תירוץ ושיש סיבות אחרות. הוא טוען שאין סיבות אחרות וכך אנחנו תקועים באותו מצב. כשזה עולה, השיחה סה"כ נינוחה ואמפטית אבל מבפנים אני על סף התפוצצות. בשבוע-שבועיים האחרונים ממש עצוב לי בפנים ואני לא רוצה או יכולה לדבר איתו כי שוב נחזור לאותו מעגל. אני זקוקה קודם כל לתמיכה

וגם לרעיונות איך מקדמים את הענין בלי האשמות וריבים. המון המון תודה!

 

[אפרת ארנון]

../images/Emo24.gif שלום לך אלה בלה

ברוכה הבאה "לבית ספרנו". הנושא שהעלית כאן רגיש ועדין מאין כמוהו. העצב שאת מעלה כאן מובן ומעורר אמפתיה. הרי כמעט ואין דבר נפלא יותר מאשר היצירה המשותפת והביטוי לאהבה. רציתי לנסות ולהבין ממך יותר מדוע בעצם בשבוע השבועיים האחרונים עצוב לך יותר? מה בעצם גורם לך לעצב ? דבר שני שאני רוצה להבין הוא - ופה נדרשת ממך הרבה כנות כלפי עצמך - מדוע בעצם את רוצה את התינוק? תשובתך, תעזור לי להבין את התמונה ואת הצד שלך טוב יותר וכך אוכל להמשיך בשיחה. מחכה לתשובתך.

 

[Ella Bella]

תודה אפרת

מדוע אני רוצה? מהסיבה הפשוטה שבגללה רוב האנשים רוצים יותר מילד אחד. זה קסם, זו חוויה ששינתה את חיי ועברתי אותה לבד כי האבא הביולוגי לא היה איתי ואני חולמת על חויה מתקנת. להיות אמא זה הדבר הכי מדהים שקרה וקורה לי . אני לא רוצה שתהיה לי ילדה יחידה, לא בשבילי ולא בשבילה. זה עצוב בשבילי. גם בגלל שיש לי ילדה אחת, אני מאוד מגוננת עליה ולא משחררת. לא יודעת למה דווקא לאחרונה זה התחדד (מאז שדיברנו על זה לאחרונה ), אולי כי אני בתחושה שזה לא זז לשומקום (למרות שהאיש טוען שהוא עבר דרך ממש ארוכה והוא כן רוצה, "רק לא עכשיו"). כמו שאמרתי אני לא בלחץ. אם מחר הוא יגיד שהוא רוצה, הגיוני שארצה לחכות חודשיים-שלושה. אפילו לעצמי כבר קשה לי להסביר. המון זמן קיויתי שהרצון יעבור לי, מצאתי המון סיבות למה בכלל לא כדאי. אבל השורה התחתונה היא שאני כן רוצה. מקווה שהבהרתי קצת. ותודה.

 

[אפרת ארנון]

הסברת את עצמך

מצוין. למעשה אמרת כאן הרבה יותר מאשר קודם. הסיבה שביקשתי ממך לספר על הסיבה והרצון להביא ילד לעולם הייתה לשמוע ממך על איזה צורך או צרכים עונה לך ההריון והילד. ממה שאני קוראת כאן ושימי לב גם את, הצרכים והרצונות שהעלית כאן, קשורים כולם רק אליך ולא לבן זוגך. וכאן אני נכנסת לתקשורת המקרבת: אחת מהנחות הבסיס של התקשורת אומרת, שלכולנו בעולם יש צרכים ואנו מתנהלים על פי צרכים אלה. הענין הוא, שלא בכל סיטואציה יש לכולנו אותם צרכים. וכך גם כאן. לך יש את הסיבות והצרכים שלך להביא תינוק לעולם, ולבן זוגך כרגע יש צרכים אחרים לחלוטין, אשר רובם ככולם אינם קשורים בכלל לתינוק. גם כאשר הוא יסכים להבאת התינוק לעולם, יהיה זה מתוך הצרכים שלו ולא שלך בהכרח. במקום הזה, מגיע הקונפליקט. שימי לב, כשאת עצובה עכשיו או מתוסכלת כי זה לא זז לשום מקום, הרגשות האלה עולים בגלל צורך שלך שלא מתמלא. אני יכולה לנחש שהצורך הזה הוא ביטחון. ביטחון בעתיד מסוים. ואני רק מנחשת. נסי את להגדיר את הצורך שלך כרגע שלא מתמלא. לפני שאני ממשיכה הלאה, איך נראים לך הדברים עד כאן? מה דעתך?

 

[Ella Bella]

סידרת יפה את התחושות שלי

וכשאני חושבת על זה- אני אפילו נעלבת (!) מזה שהוא לא רוצה את זה כמוני, מזה שלו אין את הצורך הזה. אמרתי לו (והוא הסכים) שאם אני לא הייתי רוצה, זה בחיים לא היה בא ממנו אבל הוא כן מבין את הרצון שלי והוא מתרגל לאט לרעיון. לטעמי זה לאט מדי... אני גאה בו על זה שהוא לא סתם רוצה לעשות ילדים כי ככה כולם עושים, אלא זה ממש דבר למחשבה ותיכנון וספקות. אבל אנחנו לא באותה עמדת מוכנות ורצון וזה מאוד מתסכל.

 

[Ella Bella]

ועוד משהו

אני לא חושבת שלכולם יש את המוכנות לפני בוא התינוק. זה נשמע מטורף, אבל גם אני לא הייתי מוכנה עד שהילדה שלי נולדה ופתאום קיבלתי זבנג לראש וחיי השתנו. זה מסוג הדברים שאפשר לתכנן ולהתכונן וזה אף פעם לא זה עד שזה מגיע. אפילו צחקתי עליו ואמרתי שכשיהיה לו סופסופ תינוק, הוא יכעס למה לא עשינו קודם...

 

[אפרת ארנון]

את יודעת מה?

אני קוראת את מה שכתבת, ועולה לי חיוך על הפנים. אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו חושבים על הכל לפני, חייבים לדעת הכל לפני, וחייבים להיות מוכנים....קצת איבדנו את הספונטניות. רוב הסיכויים שאת צודקת לגבי כך שאחר כך הוא יצטער וישאל למה הוא חיכה כל כך הרבה. הענין הוא, שזה לא קורה כרגע. נסי לזכור, שאת כבר חווה את חווית ההורות. הוא עוד לא. את יודעת פחות או יותר מה מחכה לך. הוא עוד לא. לאחר כל "בלבולי המוח", הנה הצעתי: מצאי את הזמן המתאים לשניכם, כאשר שניכם רגועים. הסבירי לו את רגשותיך שלך, כפי שכתבנו אותם כאן, ואת צרכיך האמיתיים והכנים שלא מתמלאים. הסבירי לו כמו שאת מספרת לו עובדות על מזג האוויר. כלומר, בלי להאשים אותו. דברי כרגע רק על עצמך. על רגשותיך וצרכיך שלך. לאחר שהסברת לו את כל אלה, שאלי אותו לרגשותיו וצרכיו שלו. אני יודעת שכבר דיברתם על הנושא כמה פעמים. הפעם אולי הכל יגיע ממקום יותר עמוק ומתוך רצון להגיע לדיאלוג שאולי יביא בסופו את הביטחון שלו את זקוקה. זכרי כל הזמן, שצרכיו שלו שונים. הקשבה והבנה לרגשותיו וצרכיו של השני, יכולים רק לעשות טוב. לאחר כל אלה, מצאי מה את יכולה לבקש ממנו על מנת שצרכיך יתמלאו. כמו למשל, וזו רק דוגמא, את לא חייבת לקבל אותה, בקשי ממנו שבכל פעם שהוא מרגיש שהוא מתקדם ברצונותיו לגבי התינוק, שיזום ויאמר לך. עצה נוספת - העלי את הדברים על הכתב לפני שאת מדברת איתו. מצאי את כל רגשותיך וכל צרכיך וכך תגיעי לשיחה מלאה יותר. אני מקווה שאני מספיק ברורה. מה דעתך על הדברים?

 

[יעל ארבל]

שלום לך אלה וברוכה באה אלינו

אני רואה שמתנהלת שיחה יפה בינך ובין אפרת ואשמח לקרוא את התפתחויותיה. האסוציאציה הראשונית שלי להודעה שלך - היא בהחלט ברוח תקשורת מקרבת והיא אומרת: לנהל דיאלוג. כשהבסיס לדיאלוג הרצוי הוא מה שאפרת כתבה - שלכולנו יש צרכים, ואנחנו רוצים להכיר בצרכים האחד של השני. על כך הייתי מוסיפה עוד נדבך של תקשורת מקרבת שאומר - שהצרכים של כולנו שווים באותה מידה. ולא פשוט לחשוב כך, ועוד יותר לא פשוט ליישם זאת. להרגשה שלי, זה לא הולך להיות דיאלוג של דקה. גם לא של יומיים. אבל כל עוד הזוגיות שלכם מושתתת על בסיס של פתיחות, כנות ונכונות להכיר בצרכים של שני הצדדים כבעלי חשיבות שווה - הרי שיש סיכוי טוב ליצור דיאלוג אמיתי שיביא תוצאות רצויות לשניכם. ואשמח לשמוע את דעתך על הדברים, סופשבוע נעים,

 

[Ella Bella]

שוב שלום../images/Emo140.gif

לקחתי נשימה עמוקה, לקחתי את כל התובנות שקיבלתי כאן וניסיתי ליצור דיאלוג עם בן זוגי בסופ"ש... לצערי לא יצא "טוב" כמו שתיכננתי כי הרבה רגשות מעורבים בזה ואני בנאדם מאוד רגשן ולפעמים זה פוגע לי בהבעה העצמית. אבל כן הצלחתי להעביר את המסר וגם הדגשתי שהענין הביולוגי הוא לדעתי כן משהו לקחת בחשבון. קיבלתי אמפטיה, קיבלתי חיזוקים אבל לצערי הצד השני נשאר בשלו שהוא רוצה להתחיל לנסות רק בעוד שנה מהיום. הפעם לפחות היה טיעון קצת יותר הגיוני, שהוא מרגיש שהוא עוד צריך זמן להבשיל עם הרעיון וההחלטה ולעבור מסע קטן משלו. אני נמצאת בהקלה מצד אחד, מצד שני ברור שקצת מאוכזבת כי ציפיתי לקבל מה שאני רוצה

השורה התחתונה היא שאני מעדיפה שהוא יגיע להחלטה בשל ומאושר מאשר שזה "יפול" עליו ואצטרך להתמודד עם הכל לבד ועוד לשלם מחיר. עכשיו אני צריכה להיות קצת בעצב שלי, להשלים עם ההחלטה שלו. וזה קשה יותר ממה שחשבתי...

 

[akazw]

../images/Emo65.gif

שולחת לך זר בלונים לשיפור הרוח, אני אישית מאמינה שהכל לטובה, ביחוד שהדברים נעשים תוך שיתוף ושיחה, ובחירה. שלך אקא

 

[Ella Bella]

תודה לך ../images/Emo201.gif