שלום לכולן !!

[חגית אמא של אלה]

שלום ../images/Emo24.gif לכולן !!

יש פה אוירה נעימה... אז אני מנסה !. נמצאת בשנים האחרונות בהמון שינויים, ומחכה בקרוב לעוד שינוי גדול מבחינתי- מעבר דירה!. מחפשת כבר המון זמן את "המקום" האחד שאקרא לו בית... אני אמא רווקה עם ילדונת בת רבע לארבע... בערך מחודש שביעי גרה ביחידה נפרדת בחצר הוריי לסידור לא מהמם שהייתי בטוחה שיהיה זמני וקצרצר... ומאז ילדתי והבנתי שאני רוצה לגדל את בתי כמה שיותר זמן ולכן כלכלית אהיה חייבת להישאר שם... וכשהיתה היורשת בת שנתיים וחצי והתחילה גן, החלטתי שזה יהיה הגן הכי טוב שאפשר בשבילה... והוא יקר-יקר !! אז אנחנו עדיין פה ואני עובדת כדי לממן את הגן...

לא תמיד קל להתמודד עם הכל לבד. אבל בסוף היום, כשאני והקטנה שלי מתכרבלות יחד והיא אומרת משהו כמו "את ממש האמא שחלמתי עליה!" וכאלה, אז הלב שלי פשוט נשפך לריצפה... ולהתעורר בבוקר עם הנסיכה שלי... תפנית מוחלטת של 180 מעלות קרתה לי !! בכל אופן, בשנה האחרונה אני מתבשלת היטב עם רעיון מעבר... רוצה לפתוח פרק חדש לשתינו במקום חדש ורחוק ... אז אני בודקת עכשיו אפשרויות בערבה! משהו שם עושה לשתינו את זה !. ובלי קשר- קראתי את שירשור ניקוי הבית ורציתי לתרום את התרגומים ל fly lady וגם להזמין את המתענינות בחיים פשוטים וזורמים יותר אל ביתי הוירטואלי, "באופן טבעי". תרגומי פליי ליידי

 

[חגית אמא של אלה]

עוד קצת על fly lady

קצת להבין על מה מדובר ואיך זה עזר לאנשים מבולגנים כמוני וכמוכן... fly lady

 

[Cat Out of hell]

נרשמתי כבר פעמיים ועדיין לא קיבלתי

ממנה אימייל. אולי זה רק בימים מסויימים? או שזה עולה כסף? משהו עשיתי לא בסדר.

 

[שירלי רם]

חכי, חכי.

יכול להיות שבשבת וראשון היא לא עובדת, אבל היא עוד תפציץ. אבל את יכולה לראות את העיקר (לפחות בשביל ההתחלה) באתר המתורגם. אין תירוצים. צריך להתחיל. שירלי

 

[Cat Out of hell]

אין תירוצים

היום אפילו התחלתי. שילמתי את החשבונות וקירצפתי את כל הכניסה, ככה על הברכיים כמו שלגיה

 

[שירלי רם]

את נשמעת לי מה שקוראים

אמא טוטאלית. האם גם את היית מגדירה את עצמך כך? מאנייה שלנו אמרה פעם שבהגדרה שלה היא קודם כל אמא (הפלא ופלא, גם לילדה שלה קוראים אלה והיא בת 4...). האם אני אמא רעה אם אני מרגישה שאני חייבת קודם כל להיות אני עצמי? גם הילדים שלי הם עצמי ובשרי וצלע מצלעותי, אבל אני אוהבת לישון בלעדיהם במיטה, וכשכל אחד מהם היה בגיל 3 שבועות, הרגשתי שאני חייבת ללכת לסרט, לבד, כי אחרת אני לא אוכל לנשום. זה נורא? למקרא השיחות ב"באופן טבעי" אני מרגישה ממש פושעת. הרי מעולם לא עשיתי עם ילדי עבודות-יד... פתאום אני ממש מזדהה עם זעקתה הראשונה של מאנייה.

 

[מאנייה]

שירלי.

בגלל זה גם טענתי שאני שונאת להתנצל לפני שאני "מתלוננת" ולהגיד שאני אוהבת אותה וכל זה. כי זה לא רלוונטי. מצחיק שיצאתי טוטאלית ו"באופן טיבעי". אני טוטאלית זה נכון. אבל אני חושבת שזה גם עניין של אופי. אני טוטאלית בכל מה שאני עושה, אז למה שלא אהיה טוטאלית גם בזה בעצם? אני טוטאלית באהבה גם. אז מה? אני גם טוטאלית ברצון שלי להיות לבד, והרבה. לא רצון. צורך. זה צורך ממש. ומשם יש הרבה תיסכול כי לבד וילדים לא הולך ביחד. גם לבד ואהבה לא הולך ביחד. וטוטאלית זה דבר שלא מסתדר כל כך טוב עם מורכבויות. וכל העניין הוא כל כך מורכב. ובגלל זה אני רוצה להגיד לך שאת הכי לא פושעת. את כנראה הכי נורמלית. וזעקתי הראשונה בעינה עומדת. וכך גם הטוטאליות. ואני אצטרך ללמוד לחיות עם דברים מורכבים. לאחרונה פגשתי בחור שממש מצא חן בעיני. וברור לי שזה יכול להיות יותר מסתם דבר. עוד לא עשיתי עם זה כלום. את יודעת למה? כי חשבתי לעצמי כמה זה יהיה נורא לוותר על להיות לבד. לוותר על להיות יכולה להיות עם מי שבא לי. עוד לא קרה שם כלום. אבל נבהלתי מהרעיון שיכול לקרות משהו שיגזול ממני את החופש שלי, אפילו אם ה"משהו" הזה הוא דבר נפלא. ייתכן שאני קצת מטורללת. זה מה שאני אומרת לעצמי. מצד שני חברתי הטובה והנשואה תמיד מספרת על הרגע הזה שבו היא הבינה שפגשה את מי שעתיד להיות בעלה. היה בזה עצב היא אומרת. שהנה אני בוחרת ומוותרת בעצם על כל השאר. אולי אנחנו שתי מטורללות.

 

[חגית אמא של אלה]

../images/Emo12.gif אני ממש מקווה שזה נאמר

(נכתב) בחיוך. פישפשתי שוב בהודעתי הראשונה ולא מצאתי בשום מקום אימרה איומה כל כך שאמא שרוצה להיות קודם כל עצמה היא רעה ?! למה הסקת ??!!! את יכולה לקרוא את השיחות ב"באופן" ולא להרגיש מזדהה, או להרגיש לגבנו שאנחנו סוג ההורים שאת מעולם לא רצית או לא יכולת להיות, אבל למה "פושעת" ?!. תארי לך, היכרתי את קהילת "באופן" כשבתי היתה בת שנה פלוס ופתאום הבנתי שרבים מהדברים שהרגשתי בלבי שנכונים לי (ולה, כמובן) וקיבלו הרמת גבות מזלזלת מהסביבה הקרובה, פתאום היה מי שכיבד והזדהה ותמך. אבל גם חלק מהדברים המדוברים שם אני לא עושה. וזה לא עושה אותי פושעת או רעה חס וחלילה. כן, אני מגדירה את עצמי אמא טוטאלית ולא מתביישת לרגע בהגדרה. הילדה היא החיים שלי, היא הגיעה כמתנה מפתיעה משמיים כנגד כל הסיכויים, גדלה בבטני כנגד כל הסיכויים ועד היום אני ממשמשת אותה מתוך שינה לפעמים, כי אני לא מאמינה. אני לא רואה את האימהות כמובנת מאליה ומאוד מעריכה את האוצר שנפל בחלקי. מצד שני, אני גם לא מרגישה "הקרבה" או שאני "צריכה לנשום" והכל זורם לי בדרך כלל מאוד בטבעיות. זכותך המלאה לישון לבד במיטה אם זה טוב לך ולהם. אני עושה מה שאני מוצאת שנכון למשפחתי הקטנה. לא כי זה טרנד או כי שמעתי שזה אחלה, אלא כי זה מה שהרגיש ומרגיש לי נכון. ובדרך כלל אני אהיה האחרונה לשפוט מי ששונה ממני, באותה מידה שארצה שיכבדו אותי.

 

[שירלי רם]

יקירתי,

כל מה שכתבתי לא נאמר מתוך שיפוט, אלא מתוך מבט פנימה, אל עצמי. גם אני עושה את חשבון הנפש שלי, ולפעמים - כמו כולם - בהשוואה לאחרים. הטוטליות היא משהו שאין לי אותו, ואני שואלת את עצמי - לפעמים - אם לא היה יותר טוב (לילדים שלי) אם היה. אני משכנעת את עצמי שאני אמא בסדר כי אני "נותנת להם עצמאות וחופש", דברים כאלה. אנחנו גם צוחקים, ואני גם צועקת. פעם בשבועיים (תנחשי מתי) הבית גם מסודר. אני מקווה שאני נותנת להם מספיק. יש לי תחושה שאמהות "טוטליות" יודעות!! שהן נותנות מספיק. ככה זה נראה מהצד בכל אופן. אולי כי ברור לי שהן מוכנות לוותר יותר למען הילדים שלהן. האמירה "האיומה" היא כמובן מהרהורי ליבי, לא מדבריך. אל תתגונני כי אני לא מתקיפה. אנחנו משתפות בהרהורים, וזה כיף (לי לפחות), גם אם המסקנות שונות. ולמאנייה - מה שיפה זה שהטבלא היא לא סימטרית. את טוטלית אבל לא "טבעית" חגית (נדמה לי) טוטלית וגם טבעית אני לא "טבעית", אבל הנקתי שנה ורבע (את האחרונה) וזה היה לי כיף. עכשיו אני משתדלת לא להפריע לילדים שלי לגדול, כי זה מה שאני יודעת. יש בינינו (האמהות) הרבה שונה אבל גם משותף, ועם כל אחת אני מוצאת איזו פינה של הזדהות. קהילה, לא?

 

[חגית אמא של אלה]

שני דברים...

קודם כל, את יודעת מה אומרים "אמא טובה היא אמא שטוב לה"... אבל יחד עם זה כנראה שכולנו קצת פולנים כי ביחד עם הקילוגרמים וההורמנים בהריון, מגיעות גם הדאגות ורגשי האשם... האם אני אמא טובה? האם יכולתי להיות טובה יותר? האם ילדי רואים אותי כאמא טובה? מה יאמרו עלי ילדי כאמא, כשיהיו הם עצמם הורים?... וזה לא נגמר!!. אני קיויתי לחנך את בתי בחינוך ביתי, אך לצערי כמפרנסת יחידה זה בלתי אפשרי. ואין יום שלבי לא נחמץ בי על כך, למרות אלף דברים אחרים שאני מאושרת שיכולתי לעשות (גן רק עד 13:00, לינה משפחתית וכו')... אני חושבת שכל הורה "מודע" צריך לשאול את עצמו את השאלות האלה. מוזר לי לחשוב על הורים שרואים את התפקיד כמובן מאליו והאחריות נגמרת כשהילד יבש ושבע... אבל אולי בילד השני, השלישי וכו' המחשבות האלה מתפוגגות... מקווה שלא.

 

[מאנייה]

שנה ורבע? את מלכה

אני הנקתי ארבעה חודשים וסבלתי מזה נורא.