שלום../images/Emo42.gif
<היי חתול, הגעתי לכאן בעקבות הקריאה של בן...> אפילו ראיתי כאן אתמול תגובה של מישהיא שאמרה משהו כמו "אני לא מאמינה שקיימות נשים שאוהבות ילדים אך אינן רוצות ילדים משל עצמן" <למה, ל$%#!*, אי אפשר לעשות חיפוש בפורום הזה?> אז רציתי רק לומר, שבהחלט יכול להתקיים מצב כזה. אני, למשל, מ-א-ו-ד אוהבת ילדים... של כולם: של אחים שלי, של חברות שלי, וילדים שאני מלמדת. הכי כיף זה לקבל מהם את החום, החיבוק, המילה הטובה הנאמרת בתום לב וב"אמיתיות" גמורה. עוד דבר שכיף זה לראות איך הם לומדים דברים חדשים, לראות את הגלגלים במוח עובדים, לראות את החוכמה ואת המהירות המחשבתית. א-ב-לללל: כיף לי גם ללכת מכל זה מתי שבא לי, ולהשאיר את כל הדאגות להורים שלהם! וזה כל ההבדל, מבחינתי, ביני לבין אלו שכן הביאו ילדים. אני מודה: אין לי כוח לזה: לא נפשי, לא פיזי, לא כלכלי. אני יותר מדי זקוקה לשקט שלי, למרחב שלי. לחשוב שתהיה לי האחריות העצומה הזו של ילדים שלי זה נראה לי מעבר לכוחותיי. עוד דבר: מאז ומתמיד סיפורי הריון ולידה היו דבר שזיעזע אותי לחשוב שעוד עלול להגיע היום שבו אאלץ לעבור את אותה חוויה *מפוקפקת* בעצמי!!
- לא עזרו כל המשפטים שאומרים אחרי, מה שהשפיע עלי היה רק הקטע של התוך-כדי... ברור לי גם, שזו וודאי הסיבה העיקרית שבגללה אני לבד היום. נשים עם יצר אימהי/פריוני או איך שלא תקראו לזה, דואגות לעצמן לבן-זוג שאיתו יוכלו לבנות את הקן. אני התרחקתי מזה. לכן אני לבד. אני מניחה שאני כיום בקירבת הגיל שבו אוכל למצוא גבר אשר כבר עשה את שלו בתחום הזה וירגיש נוח עם אישה שלאו דווקא בא לה להיכנס להריון ולהשריץ, ושיוריד גם ממני את הלחץ הזה. חוצמזה, לגבי הלינק שמופיע בראש הדף: "אתר אמריקאי - לא ילדים (באנגלית זה נשמע יותר טוב)": הידעתם ש: א - זה אתר בינלאומי, שמקימיו הם מקנדה. ב - יש לו גם עברית ג - מייסד האתר הלך לרופא ועוקר כדי שלא יוכל להוליד!! ד - יש להם מועדונים ופעילויות חברתיות לאנשים-ללא-ילדים... האם יש מישהו בפורום הזה שחבר במועדון כזה? יהיה מעניין לקרוא על כך. ה- מילותיו של מייסד העמותצה על עצמו קלעו לי בול: even though I truly like children, I wasn't really parent material. גם אני מרגישה שאני לא "חומר הורות" טוב. גם ככה אני בקושי מחזיקה את עצמי, אז שאני עוד אנסה להתמודד עם להחזיק גם ילד?? וואללה, מסכן יהיה הילד...
ו-נ.ב. סחתיין על הפורום, אבל מאחר ויש הרבה גברים שקוראים ואף משתתפים בו, ראוי היה לשנות את שמו נ.נ.ב. - בן של חברה של אמי הצהיר כשהתחתן שהם אינם רוצים ילדים ושאל להם להורים לצפות להפוך לסבא וסבתא. תשעה חודשים לאחר מכן נערכה הברית!!!!!!!!
<היי חתול, הגעתי לכאן בעקבות הקריאה של בן...> אפילו ראיתי כאן אתמול תגובה של מישהיא שאמרה משהו כמו "אני לא מאמינה שקיימות נשים שאוהבות ילדים אך אינן רוצות ילדים משל עצמן" <למה, ל$%#!*, אי אפשר לעשות חיפוש בפורום הזה?> אז רציתי רק לומר, שבהחלט יכול להתקיים מצב כזה. אני, למשל, מ-א-ו-ד אוהבת ילדים... של כולם: של אחים שלי, של חברות שלי, וילדים שאני מלמדת. הכי כיף זה לקבל מהם את החום, החיבוק, המילה הטובה הנאמרת בתום לב וב"אמיתיות" גמורה. עוד דבר שכיף זה לראות איך הם לומדים דברים חדשים, לראות את הגלגלים במוח עובדים, לראות את החוכמה ואת המהירות המחשבתית. א-ב-לללל: כיף לי גם ללכת מכל זה מתי שבא לי, ולהשאיר את כל הדאגות להורים שלהם! וזה כל ההבדל, מבחינתי, ביני לבין אלו שכן הביאו ילדים. אני מודה: אין לי כוח לזה: לא נפשי, לא פיזי, לא כלכלי. אני יותר מדי זקוקה לשקט שלי, למרחב שלי. לחשוב שתהיה לי האחריות העצומה הזו של ילדים שלי זה נראה לי מעבר לכוחותיי. עוד דבר: מאז ומתמיד סיפורי הריון ולידה היו דבר שזיעזע אותי לחשוב שעוד עלול להגיע היום שבו אאלץ לעבור את אותה חוויה *מפוקפקת* בעצמי!!
