שלום

שלום../images/Emo65.gif

אף פעם לא כתבתי בפורום זה, אבל אני באמת מקווה שמישהו כאן יוכל לעזור לי. בזמן האחרון [הזמן האחרון=שנה אחרונה, אולי קצת יותר] התעוררו בי המון פחדים וחרדות קשות. וככל שעובר הזמן הם רק מתגברים ונהיים יותר ספציפיים, יותר קשים יותר מפחידים. אני פוחדת ממחלה קשה, אני פוחדת מתאונת דרכים, אני פוחדת לאבד איבר בגוף או יכולת פיזית מסויימת. יותר מזה אני פוחדת מאונס, מתקיפה מינית, מכל פגיעה שהיא. המצב התדרדר עד כדי כך שאני נוסעת במונית וכל הנסיעה אני חושבת האם אני בכלל ארד ממנה? לאן הנהג יקח אותי? ומה הוא יעשה לי? אפילו היו פעמים שחשבתי דברים דומים לגבי בני משפחה - אבי ואחי. שהם הסיעו אותי [בנפרד] והייתי איתם לבד באוטו ונסענו בדרך לא מוכרת וחשוכה ופשוט הייתי בטוחה שהם הולכים לחטוף אותי ולא-יודעת-מה לעשות לי. קשה לי שאני בכלל חושבת דברים כאלו על האנשים שאמורים להגן עליי, אבל זה פשוט קורה. אני גם לא מצליחה להימנע מהמחשבה על פגיעה, או מוות. הפחד הזה בכל מקום. בבקשה אם תוכלו לעזור או לייעץ לי...
 
היי ../images/Emo24.gif

ברוכה הבאה לפורום
את מתארת תקופה מאוד קשה שעוברת עליך. את כותבת שהפחד הזה בכל מקום, וזה נשמע שיש לך מחשבות קשות שכל הזמן מטרידות אותך ולא נותנות לך מנוחה. אני חושבת שזה מאוד קשה לפחד כל-כך כל הזמן, ושיש כל מיני מחשבות מפחידות שנכנסות לנו לראש ואנחנו לא מצליחים להמנע מלחשוב אותן. כתבת שהיו פעמים שהיו לך מחשבות על אנשים שקרובים לך, ושזה קשה לך. אני מתארת לעצמי שזה מאוד קשה כשיש מחשבות כאלה, אבל חשוב שתדעי שאלו מחשבות שבאות הרבה פעמים לאנשים שנמצאים בחרדה, ואת לא צריכה להרגיש לא בסדר איתן. החרדה מעלה לנו בראש כל מיני מחשבות נוראיות. את מספרת שעוברות לך המון מחשבות מפחידות בראש. המחשבות האלה גורמות לך להמנע מלעשות דברים שמפחידים אותך, כמו למשל לנסוע במונית (או משהו אחר)? מה את עושה כשהמחשבות האלה באות? יש משהו שעוזר לך להרגע ולהפסיק את המחשבות?
 
אמממ אני לא מצליחה להימנע ../images/Emo65.gif

מלעשות דברים כמו למשל להפסיק לנסוע במונית, כי איפה שאני גרה ואיך שהחיים שלי מתנהלים אני די תלויה במוניות. [דוגמא] אולי אני סתם לא רוצה לשבש לעצמי את החיים ולהיות מאלה שלא נוסעים במוניות כי הם מפחדים או כל דבר אחר, אני רוצה להישאר בשגרה. לא אוהבת לשנות דברים. אני מוצאת את עצמי חומקת מרחובות חשוכים וסמטאות, אבל זה לא "מיוחד", הרבה אנשים ככה אני מניחה, פשוט שאצלי זה מלווה בהליכה וכל שנייה הסתכלות לאחור לראות מי מאחוריי [ומצדדי ומלפני...]. מן נסיון להיות בשליטה מירבית. אבל כשפחד תוקף...אני אבודה. כשזה בא, בעיקר לגבי המשפחה, או כל מחשבה על אונס ותקיפה לדוגמא, אני בהתחלה חושבת על זה, נלחצת ופוחדת, ואז אני חושבת לעצמי"מה למה שזה יקרה? הם משפחה וכו'" אבל אז בד"כ שוב חוזרות המחשבות והפחדים... זה לא עובר מהר. בד"כ רק כאשר אני מגיעה למקום בטוח ויודעת שכאן באמת ובטוח לא יפגעו בי, אז אני נרגעת באמת. ואז כמובן מגיים רגשי הבילבול... איך בכלל חשבתי דבר כל כך נוראי על מישהו שמגן עליי... תודה על התשובה הקודמת
 
היי ../images/Emo108.gif

אני חושבת שזה מצוין שאת מנסה לא לשבש לעצמך את החיים, וממשיכה לעשות כל מיני דברים למרות החרדה (כמו למשל לסוע במונית). כשסובלים מחרדה זה הרבה פעמים גורם לכך שאנחנו נמנעים מלעשות כל מיני דברים שמפחידים אותנו, וזה גורם לכך שהחרדה רק הולכת וגדלה. בגלל זה הכוח שאת מוצאת ללכת נגד החרדה ולא לוותר הוא כוח מאוד חשוב במאבק בחרדה. היית בטיפול פסיכולוגי מאז שהחרדות התחילו?
 
הייתי בטיפול פסיכולוגי, אבל ../images/Emo65.gif

התחלתי אותו לא עקב החרדות. [בנוסף להכל] אני חולת אפילפסיה מלפני כשנתיים והמצב החדש היה נורא קשה לי. הייתי צריכה לשנות דברים רבים. המצב החדש הכביד עליי מאוד והיה לי קשה להתמודד, התפרקתי לגמרי... אבל רגע אני סוטה מהנושא. בקיצור זאת הסיבה שבגללה פניתי לטיפול פסיכולוגי. במהלך הטיפול עניין החרדות עלה פעם או פעמיים, אך לא הזכרתי את עניין הפחד מהמשפחה. יש לי קטע מוזר עם הפסיכולוגית, אני לא מספרת לה הכל, כי אני מפחדת מהתגובה שלה או יותר נכון מההשלכות של התגובה שלה. ממה שהיא תעשה... כפי שאת רואה יש לי בעיית אמון קשה. אני מפחדת מפגיעה. טיפול פסיכולוגי כבר לא נראה אפקטיבי בעיניי, אם גם עליה [הפסיכולוגית] אני לא ממש סומכת. שוב תודה
 
טיפול פסיכולוגי

למה את מתעוונת כשאת כותבת שאת פוחדת מההשלעות של התגובה שלה? אני חושבת שזה יכול להיות לא פשוט להגיע לפסיכולוג ולתת בו אמון ולהרגיש שאנחנו סומכים עליו. אמון זה הרבה פעמים משהו שנבנה לאט ולוקח זמן להשיג אותו. מעבר לזה, הרבה פעמים הרגשה של אמון תלויה גם בקשר שנוצר בין שני אנשים או בכימיה שיש ביניהם. את מספרת שאת לא סומכת על הפסיכולוגית שלך ולא מספרת לה הכל. כתבת שאת מפחדת מההשלכות של התגובה שלה. למה את מתכוונת? זה שאת לא ממש סומכת על הפסיכולוגית, לא אומר שאת לא יכולה לתת אמון ולסמוך. אם את מרגישה שאת אצלה כבר כמה זמן ואת לא מסוגלת לסמוך עליה זה לא אומר שאת לא תוכלי לסמוך על אף פסיכולוג. את צריכה לחפש מישהו שתרגישי איתו בנוח, ואז לא תחששי כל-כך להפתח בטיפול. יש פסיכולוגים שעובדים בשיטה קוגניטיבית התנהגותית, ומלמדים את מי שסובל מחרדות כל מיני טכניקות שיכולות לעזור לבתגבר על החרדה. יש גם אופציה של טיפול תרופתי לחרדה שיכול מאוד להקל. את יכולה להתייעץ עם פסיכיאטר, עם הפסיכולוגית שלך או עם רופא המשפחה. (את התרופות מוסמך לרשום פסיכיאטר).
טלי
 
היי

נשמע שאת מתמודדת עם משהו קשה. מאחל לך חוזק להתמודד עם מה שאת מרגישה. הרוב הגדול של הגברים לא היה פוגע בבחורה לעולם. זה רק נתון, אבל את יכולה לחשוב על זה. כדאי לדעתי, לברר איך את יכולה להתגבר ולטפל. אור ואהבה - אלעד
 
שלום אלעד ../images/Emo65.gif

אני מעריכה מאוד את מה שכתבת, ובהחלט לוקחת את זה לתשומת ליבי ולמחשבה בעיקר. זה אכן "רק נתון" אבל גם נתון מתבסס על אמת כלשהי, ואולי האמת הזאת היא דווקא קרובה אליי? אולי דווקא אני אהיה חלק מהסטטיסטיקה? אני לא מצליחה לחשוב אחרת. אני באמת מנסה והמצב הזה מתסכל ועצוב. אבל בינתיים לקרוא דברים כמו מה שאתה כתבת, [על אף שאלו רק 3 שורות] בהחלט מעודד ומכניס קצת שמש. תודה רבה.
 
למעלה