שלום../images/Emo70.gif ../images/Emo140.gif
היתי רוצה לספר לכם ולשתף אותכם בכמה מקרים שקרו לי לאחרונה. הכל התחיל בלפני שבוע (יום שני) שחלמתי בלילה חלום שונה לאחרים שאני חולמת בדרך כלל. הכל היה שחור, חושך, שמעתי מישו קורא בשמי: "מור, מור" פתאום אור כחלכל מופיעה במעגילים, ואני נכנסת פנימה, כל פעם אני יותר קרובה, ושוב אותו קול מדבר איתי: "אל תפחדי, אין לך ממה" האור הכחלכל לאט לאט הופך לצהבהב, ושוב אותו כל: "אני מאמין בך" ואז, אני שומעת את קולי, ואני עונה לקול: "אני קטנה, אני כלום מול העולם" "את גדולה בפנים" "מה לעשות?" "תלכי קדימה, אל תפחדי" ואז האור מתקרב עליי עוד ועוד ועכשיו הוא אדמדם ואני רואה הרבה פרצופים, חלקם אני מזהה, כמו אנשים מהשפחה שלי, חברות, מורים שהיו לי בעבר, יצחק רבין, פשוט המון אנשים. בבוקר קמתי, ונוצה יפה לבנה לידי והחלון פתוח. לקחתי את הנוצה איתי למשך כל כך היום, ואני רק חושבת על זה. חשבתי אולי היה חם בלילה ואבא שלי פתח את החלון, אבל לא. ירד אותו לילה גשם. ואז בשיעור מחשבים אני שומעת, את אותו קול: "מור, מור" אני מסתכלת לצדדים, אבל אין אף אחד שמדבר איתי, ויצאתי החוצה. הקול המשיך לקרוא לי מספר פעמיים והחלטתי לענות לו: "אני פה" "תמהרי מאוחר מידי" "מאוחר? מאוחר למה?" "אני יודע שאת יכולה" ואז אנשים עברו לידי, ולא עניתי לו יותר. הרבה מחשבות רצו לי בראש, מאוחר למה?! בדקתי ביומן שלי ואין לי משו חשוב לזמן הקרוב. וככה, במשך יומיים אני לא שמעתי כלום ממנו. והרבה מחשבות עברו לי בראש. מי זה? מה זה הקול הזה? מה הוא רוצה ממני? ולמה דווקא אני? מה מאוחר? ולמה הוא מאמין בי? ואני, גדולה? ומה משמעות כל הפרצופים? ואז, ביום חמישי, חלמתי שוב. הכל שחור, חושך, ופתאום עלי ורד אדום נופלים. אני שומעת ציחקוקים, של ילדים קטנים, והצחקוקים לאט לאט נעלמים, ובמקום ורדים יורדות טיפות מים, ואני שומעת אנשים בוכים, מבוגרים יותר, ואז אני רואה לאט לאט, בטיפה מתושתש דמות, דמות טיפה מוכרת לי, אבל אני לא יודעת מאיפה. למחרת בבית ספר באו הרבה אנשים, לדבר על בני משפחתהם שנהרגו לכבוד יום הזיכרון (
) באו תלו תמונות והלכו. בשיעור לשון שמעתי את הקול קורא לי שנית: "מור, מור" והפעם אני עונה לו בלחישה: "אני פה" "אני פה, לידך" אני מסתכל לצדדים מחפשת והוא אומר לי "בקיר" ישר הבנתי ורצתי לקיר בו המשפחות תלו תמונות, הרבה בנים ראיתי שם, ושאלתי אותו: "איפה?" ואז אישה, בערך בת 40-45 באה ושמה תמונה. זה הוא מהחלום! שאלתי את האישה: "זה בנך?" "כן" "איך קוראים לו?" "מור" "גם לי קוראים מור" "נחמד" ואז שמעתי את הקול אומר לי: "אני מתגעגע" ואז אמרתי לה: "אני בטוחה שהוא מתגעגע" והיא הסתכלה עליי במבט של "את לא מבינה" ושאלתי אותה: "איך הוא נהרג?" ... (אני לא אכתוב פה את כל הפרטים עליו, סלחו לי) ואז בפעם האחרונה שמעתי את הקול אומר לי: "תודה".
היתי רוצה לספר לכם ולשתף אותכם בכמה מקרים שקרו לי לאחרונה. הכל התחיל בלפני שבוע (יום שני) שחלמתי בלילה חלום שונה לאחרים שאני חולמת בדרך כלל. הכל היה שחור, חושך, שמעתי מישו קורא בשמי: "מור, מור" פתאום אור כחלכל מופיעה במעגילים, ואני נכנסת פנימה, כל פעם אני יותר קרובה, ושוב אותו קול מדבר איתי: "אל תפחדי, אין לך ממה" האור הכחלכל לאט לאט הופך לצהבהב, ושוב אותו כל: "אני מאמין בך" ואז, אני שומעת את קולי, ואני עונה לקול: "אני קטנה, אני כלום מול העולם" "את גדולה בפנים" "מה לעשות?" "תלכי קדימה, אל תפחדי" ואז האור מתקרב עליי עוד ועוד ועכשיו הוא אדמדם ואני רואה הרבה פרצופים, חלקם אני מזהה, כמו אנשים מהשפחה שלי, חברות, מורים שהיו לי בעבר, יצחק רבין, פשוט המון אנשים. בבוקר קמתי, ונוצה יפה לבנה לידי והחלון פתוח. לקחתי את הנוצה איתי למשך כל כך היום, ואני רק חושבת על זה. חשבתי אולי היה חם בלילה ואבא שלי פתח את החלון, אבל לא. ירד אותו לילה גשם. ואז בשיעור מחשבים אני שומעת, את אותו קול: "מור, מור" אני מסתכלת לצדדים, אבל אין אף אחד שמדבר איתי, ויצאתי החוצה. הקול המשיך לקרוא לי מספר פעמיים והחלטתי לענות לו: "אני פה" "תמהרי מאוחר מידי" "מאוחר? מאוחר למה?" "אני יודע שאת יכולה" ואז אנשים עברו לידי, ולא עניתי לו יותר. הרבה מחשבות רצו לי בראש, מאוחר למה?! בדקתי ביומן שלי ואין לי משו חשוב לזמן הקרוב. וככה, במשך יומיים אני לא שמעתי כלום ממנו. והרבה מחשבות עברו לי בראש. מי זה? מה זה הקול הזה? מה הוא רוצה ממני? ולמה דווקא אני? מה מאוחר? ולמה הוא מאמין בי? ואני, גדולה? ומה משמעות כל הפרצופים? ואז, ביום חמישי, חלמתי שוב. הכל שחור, חושך, ופתאום עלי ורד אדום נופלים. אני שומעת ציחקוקים, של ילדים קטנים, והצחקוקים לאט לאט נעלמים, ובמקום ורדים יורדות טיפות מים, ואני שומעת אנשים בוכים, מבוגרים יותר, ואז אני רואה לאט לאט, בטיפה מתושתש דמות, דמות טיפה מוכרת לי, אבל אני לא יודעת מאיפה. למחרת בבית ספר באו הרבה אנשים, לדבר על בני משפחתהם שנהרגו לכבוד יום הזיכרון (
