הרבה יותר מזה
יש מעט קטעים מוסיקאליים שאני זוכר בדיוק איפה היית ששמעתי אותם בפעם הראשונה, סרג'נט פפר של הביטלאות הוא כזה, גם in curt of של קרימזון, אבל את הרגע והמקום המדוייק בו שמעתי את AHM, אני כנראה לא אשכח אף פעם, קשה לי לחשוב על קטע מוסיקאלי שהשפיע עלי בצורה דומה. זה היה החודש מאי לקראת סוף שנת הלימודים בכיתה יא', הייתי כמה ימים לפני בגרות, אבל באותם ימים שיעורי תגבור לפני בגרות זה לא ממש משהו שהיה גורם לא להבריז ולנסוע לסיבוב חנויות התקליטים המסורתי שלי בתל אביב, האוטובוס הוריד אותי ברחוב קינג ג'ורג' קצת אחרי הסנטר והתחלתי את הצעדה לעבר החור בשחור, חנות התקליטים יד שניה הכי טובה באזור אז. איפה שהוא, ברחוב צדדי די שקט לייד המלך שלמה שמעתי פתאום תרועות חצוצרה מאחד הדירות, נעצרתי, התחלתי להקשיב, רעש הרקע של תל אביב נעלם כשהופיע האורגן המופלא, בשילוב התופים והכינור, כשהגיעו הגיטרות המדהימות של גילמור כבר הייתי כולו בתוך היצרה, התקרבתי לאט לאט לדירה ממנו בקעו הצלילים השמיימים מדהים לחשוב על זה עכשיו, אבל תל אביב הסואנת, החברים שקבעתי איתם הכל נעלם פתאום ברקע רק המוסיקה שנשפכה מלמעלה לאוזניים שלי נשארה עמדתי שם במשך כל 24 הדקות המופלאות, מתענגת על כל צליל, כל קטע ווקאלי, כל סולו וכל ריפ, מקווה שזה לא ייגמר, וזה נמשך ונמשך, בלי שנייה מיותרת. ניסתי אז לנסות להבין מה שרים שם (ראמבטיקה???) ומה המשמעות, אבל כמות הרגשות שהציפו אותי לא איפשרה לי לקלוט כלום, חוץ מזה שאני שומע קטע גאוני לגמרי שאני רוצה לשמוע עוד ועוד. בסוף, כשנגמרה היצרה, התחיל השיר הקטן והחמוד if שלמרות שהוא לא חלק אינטגראלי מיצרת הנושא משתלב בו הייטב. לא יודע למה, מי ששמע את זה לא הפך צד בתקליט, חיכתי לשווא כמה דקות ואז רצתי לחור, תארתי בהתרגשות למוכר את מה ששמעתי, הוא הוציא תקליט מוזר עם תמונה של פרה, ואמר תתחדש. לקחתי את התקליט מיהרתי לאוטובוס (שוב שוכח שקבעתי עם אנשים) האוטובוס זז באיטיות מעצבנת, כל שניה מתל אביב לביתי בכפ"ס נראתה לי מיותרת, הגעתי הבייתה, הנחתי בזהירות את התקליט על הפטיפון, ושמעתי שוב את היצירה, זה היכה אותי שוב באותה תדהמה, ניגן על כל הרגשות והפעיל אותם בדיקנות של שעון שוויצרי, כשנגמר הצד לא יכלתי להתאפק ושמתי את התקליט שוב מהתחלה של צד א', שוב מתענג על Atom Hart Mother כך במשך כמה שבועות. בסוף עברתי לצד השני, שם גילתי שירים מתוקים, בלדות פסיכדליות לתפארת, fat old sun ו summer of 68, שלא לדבר על if המרגש, הם משירי פינק פלוייד ובכלל האהובים עלי עד היום, וגם לארוחת הבוקר הפסיכדלית של אלאן שמור מקום מיוחד. מעבר לסנטימנטים, יצירה אינסטרומנטלית כבדה של 24 ד' עם שינויי משקל, כלים יוצאי דופן ובעיקר לחן מגובש ואנטי רוקי במהותו כבר ב 1970 ואלבום עם קונספט מוזיקאלי ברור (גם אם לא מילולי) הופכים את היצרה המופלא הזו לאחד מאלבומי הפרוג הראשונים, בכלל התקופה הניסיונית שלהם בין A Saucerful of Secrets ב 68 לבין ה dark side ב 73 הוציאה לטעמי את המייטב מהלהקה, והפכה אותה לאחת המשפיעות בתולדות הרוק, אז ווטארס מתבייש בזה, וכמו שהוא אמר הוא לא היה מנגן את זה היום גם תמורת מיליון דולר, זכותו, זה ממש לא מוריד כלום מעוצמת היצרה המופלאה, אגב הפעם האחרונה ששמעתי אותה, הייתה 15 שנים אחרי הפעם הראשונה, היום בבוקר והיא עדיין חזקה ועדיין משפיעה.
אז בתור התחלה, הייתי רוצה לשמוע את דעתכם על Atom Heart Mother, האלבום ז"א.
