שלום

[Sprite]

שלום

היום אמא של בן זוגי סיפרה לי שלסבתא שלו יש אלצהיימר.היא בת 95, גרה עם אמא של בן זוגי (שהיא הבת היחידה שלה), היא כבר התחילה להראות סימנים של אגרסביות, והיא לפרקים לא זוכרת את המטפלת שלה. כמו כן היא ניצולת שואה, זה אומר שהכל יחזור וירדוף אותה, לא? הדפסתי לאמא שלו חומר האתר העמותה על האגרסיביות ואיך להתמודד עם זה. זה מאד עצוב לי, לחשוב שהיא תתחיל לשכוח אותנו. האם התהליך הוא עקבי כלומר מהזכרון לטווח קצר הוא עובר לזכרון לטווח רחוק? היא אומרת שהיא יודעת שהיא מתחילה לשכוח, ואז שהיא נזכרת זה כבר מאוחר מדי, יש רגעי צלילות ויש רגעי עמימות. מקווה שיעבור על כולם סוף שבוע מקסים ורגוע. בקיצור סתם רציתי לשתף. תודה על ההקשבה.

 

[ronnyw]

שלום לך, ספרייט

התלבטתי אם לענות לך, ולכן התמהמתי כ"כ הרבה זמן. התשובה שלי עלולה לא לשאת חן בענייך, אבל נדמה לי שכדאי שהדברים ייאמרו: אלצהיימר בגיל 95 אינו דומה לאלצהיימר בגיל 60, 70 כמו שקורה במקומות אחרים. אולי לא נעים לאמר (לכתוב), אבל אתם נמצאים במקום בו סוף הדרך צפוי ונראה, והשאלה היא רק איך זה יקרה... סבתו של בן זוגך תתדרדר מהר מהר. מה שעובר על חולים אחרים במשך שנים ארוכות, יקרה אצלכם במשך חודשים. אגב, התנהגות דמוית אלצהיימר בגיל הזה, אינה חייבת להיות דווקא אלצהימר ממש, אלא ניוון של המוח בגלל זקנה. (זה מה שהסבירו לי לגבי אבא שלי, שגילה סימני אלצהיימר בגיל 89. זה אותן תופעות, אותה התנהגות, אבל לא מאותה סיבה - האלצהיימר. לא שמשנה לנו למה הוא כזה, משנה איך הוא...) . בכל אופן, כל מה שנותר לכם לעשות זה לדאוג לה למירב השקט והנוחיות. אין מה לתת לה תרופות מאיטות, אין מה לעשות לה תרגילי מח או חידודי מחשבה. השתדלו לספק לה תרופות הרגעה, נוחיות פיזית, ושלווה, ותייחלו שזה לא יהיה תהליך ארוך, גועלי ומנוון. אגב, אימי ניצולת שואה, חולת אלצהיימר. כמעט לא מדברת על השואה יותר מאשר בעבר. אם כבר - זוכרת היטב דברים מלפני 30-40 שנה, כלומר שנות ה- 60-70. ככה שאין כללים לשאלה "להיכן נודד הזכרון". שיהיה לכם - לך, לסבתא ולמשפחת בן-זוגך - הכי קל שאפשר !!

 

[Sprite]

תודה רבה על התשובה

לפי הCT מדובר באלצהיימר. הרופא בכל זאת החליט לתת לה כדורים, נראה מה יהיה. למען האמת לא חשבתי שזה יקרה מהר יותר בגלל גילה המתקדם, אבל אם זה לא היה האלצהיימר זה היה יכול להיות משהו אחר. וביטוח לאומי עוד העזו להוריד לה ל9.5 שעות טיפול בשבוע(!!)נקווה שעכשיו יעלו לה בחזרה. שוב תודה על התשובה, ושיהיה לכולנו יום קריר!

 

[ענתי44]

שלום ספרייט

אין לי הרבה מה לחדש לך אחרי הדברים של רוני שהם נכונים. רק שני דברים. אם הרופא נתן לסבתא תרופה, תשאלו מה התרופה ולמה היא מיועדת. כי אם זו תרופת הרגעה שתקל עליה או תרגיע אותה נפלא, אבל אם זה תרופה לעכב את האלצהיימר, ממליצה לכם ללכת לחוות דעת נוספת או לפחות לדבר עם רופא המשפחה. בקשר לביטוח לאומי אל תרימו ידיים. זו שערורייה שמפחיתים לאישה בגילה ובמצבה אפילו דקה אחת!!!!! תגישו ערעור ואם צריך תלכו לבית משפט לענייני עבודה. מגיע לה 17 שעות ואם מדובר בניצולת שואה אז שעות נוספות. ( אלא אם יש לה פנסיה גדולה כי אז יש קיצוץ בשעות ואין מה לעשות מול זה, למעט לשנות את החוק)

 

[Sprite]

שלום ענת

אני אנסה לברר מהי התרופה, אבל אני לא חושבת שאני אוכל לספר לאמא של בן זוגי את האמת העגומה... גם ככה המצב קשה לה מאד, הסבתא מביעה רצונות אובדניים (כלומר שנמאס לה, שהיא מיצתה) דברים שמאד קשה לאמא לשמוע, היא כל הזמן מנסה להראות לה יש עוד בשביל מה לחיות. אז לומר לה לא לעשות כלום ולתת לה לגווע זה קשה מדי. מדוע שלא לנסות לעכב את האלצהיימר? אני יודעת שמדובר באישה מאד מבוגרת, אבל היא לא לגמרי סיעודית כלומר היא ללא מקל הליכה או כסא גלגלים. או שפשוט התרופות למעשה יהיו כמו כוסות רוח למת? אמא של בן זוגי סיפרה שכשהגיעה העובדת הסוציאלית הסבתא התנהגה כאילו הכל בסדר והיא זוכרת ויודעת הכל (או שמא באמת באותו הזמן הכל היה בסדר), ברגע שעובדת יצאה שוב התחילו האשמות על שהוציאו אותה מהבית שלה, וזה לא הבית שלה. לא נראה לי שיש לה פנסיה גדולה, בעלה נפטר למעלה מ34 שנה, כל מה שהיה בפנסיה כבר בטח נוצל והיא עצמה לא עבדה. היא חיה רק על תגמולים של ביטוח לאומי ומכספים מגרמניה (הפיצויים שהם נותנים לניצולי השואה). אני מקווה לבשר בשורות טובות לגבי ביטוח הלאומי. אבל לא נראה לי שיהיו לי בשורות טובות לגבי מצבה. אני מאחלת לכולם יום קריר ונעים.

 

[ענתי44]

את יודעת מה? באמת למה לא?

למה שלא תתנו לה תרופות מעכבות. להזיק זה לא. לגבי היעילות הרופאים חלוקים בדיעותיהם. והאמת קצת קשה לדעת. האם עדיין אין התקדמות המחלה בגלל התרופה או בגלל גורמים אחרים?. בקשר לאמא של בן זוגך היא חייבת להתמודד עם המכה הזו שנחתה עליה. כולנו עברנו משבר כשקיבלנו את הבשורה. עברנו תהליך של התאבלות ממש על היקר לנו שהולך ונובל לנו בין הידיים ואין מה לעשות. יתכן שכדי שאמו של בן זוגך תלך למפגש תמיכה של משפחות. היא תכיר שם אנשים נפלאים שיעזרו לה. וגם צוות מקצועי מיומן. היא תקבל עיצות חכמות איך להתמודד עם הבעיות עם הסבתא. איך אומר גרשון " כולנו באותה סירה" ולכן אפשר לעזור לאמא. בקשר לביטוח לאומי בטח שיש מה לעשות. ולסבתא מגיעה חוק סיעוד שזה היום כ- 17 שעות שבועיות, ולניצולי שואה יש יותר שעות. אל תוותרו.