שלום...

hydrophonic

New member
addicted

אל תפגעי נשמה כנראה שהפורום הזה מיועד לקבוצה קטנה של אנשים להלפת רשמים ביניהם ולא לקהל הרחב לא רק אותך תקפו תוקפים פה כל מי שלא מוצא חן בעיניה
 

זריחה 2

New member
תוקפים???

יתכן שהיתה בעיה בהבנת הנקרא,ואולי ההודעה שלה לא הובנה כלשונה...היכן קראת התקפה?היתה שם אפילו התנצלות....... נראה לי שהבנת הנקרא א צ ל ך היא בעייתית יותר....
 

Addicted16

New member
שלום...

כתבתי פה פעם.אני בת 17 ,אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית. אני מטופלת בבית חולים, רצו לאשפז אותי אבל בגלל שההורים שלי ביקשו, לא מאשפזים אותי אבל בנתיים מחכים לראות אם המצב שלי ישתפר ואם לא יכניסו אותי לאשפוז אני כותבת פה כי אני מודאגת מהמצב של ההורים שלי, הם לא אנשים כל כך בריאים וקשה להם לראות אותי במצב כזה ולראות כל פעם את המעשים האובדניים שלי. אני מאוד רוצה להקל עליהם באיזשהי דרך אני לא יודעת איך כי אני לא שולטת במעשים שלי ושאני נכנסת לטירוף אני לא אני. לפעמים אני לא מבינה למה הם לא שמים אותי באשפוז וזהו ,זה יהיה להם הרבה יותר קל. בכל מקרה אני מאוד מודה להם שהם מנסים לשמור אותי בבית. אם למישהו יש רעיון אני אשמח כי כמו שהם מרגישים חסרי אונים כך גם אני!
 

סמסרה1

New member
חבל שהילדונת הזו נעלמה מהפורום

בחורה אינטלגנטית, מתחשבת...
 

Addicted16

New member
אני עוד כאן...

שמחתי לקרוא את התגובה שלך. האמת שבפעם הראשונה שקראתי את התגובה שלך הייתי בהתקף אז קראתי אותה שוב בפעם אחרת. אני מנסה לדבר עם ההורים שלי ולתת להם הרגשה טובה אבל זה נורא קשה לי הרבה כי חלק גדול מהבעיות שלי נוצרו בגללם אבל אני מאוד משתדלת. תודה רבה על התגובה שלך, היא באמת שימחה אותי, ולא קל לשמח אותי בתקופה זו.
 

סמסרה1

New member
To Addicted16 ../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif

לא מנסה להתחנף אלייך את באמת נשמעת מקסימה ואינטלגנטית. לא בדיוק הבנתי למה התכוונת , שחלק מבעיותייך נוצרו בגללם!?!? ודאי ידוע לך, שכיום יש תרופות שמחוללות פלאים? אני מחזיקה לך אצבעות ומייחלת עבורך שתתגברי...
 

Addicted16

New member
אני מבינה למה הוא מתכוון (או היא)

חוץ ממך סמסרה1 לא היו תגובות נעימות ואני הייתי צריכה כאילו להצדיק את עצמי על זה שאני כותבת או על המצב שלי. אני לא בטוחה שזה היה תקיפה אבל זה בהחלט לא היה נעים וחשבתי שהתגובות יהיו שונות, אבל כנראה שטעיתי.
 

סמסרה1

New member
To Addicted16

היי, לדעתי זו רק אי הבנה, לא חושבת שניסו לתקוף. לפי מה אני אומרת זאת? פשוט, אני מסתובבת כאן בפורום ובדרך הכלל האנשים כאן מדברים כזה מתוך הלב ומנסים לעזור, כאילו, הם לא רוצים לפגוע ולעשות למישהו רע. כנראה, זו רק אי הבנה. Addicted16 , אם תשארי כאן את תראי בהמשך כיצד האנשים כאן מספרים על מצוקותיהם ואיך החברים מנסים לתמוך לעודד להבין להשתתף. זה הרושם בגדול שאני קיבלתי. מה שלומך עכשו? איך ההורים? אני למשל מרגישה שאני אומרת להתרסק לחתיכות אך אסור לי, כי רק אני יודעת כיצד להעמיד את הבן שלי על הרגליים.
 

Addicted16

New member
המצב שלי לא טוב...

הייתי עכשיו בפגישה עם המנהל של המחלקה הסגורה והוא אמר לי שלא נראה לו שאני אצליח לצאת מהמצב בלי אשפוז וכנראה שלא יעזור לי הדי בי טי והוא מנסה לשכנע את ההורים שלי לוותר ולהכניס אותי. ואני לא רוצה! ואני מרגישה רע. איזה הפרעה יש לבן שלך?
 

סמסרה1

New member
To Addicted16

מצטערת לקרוא שכרגע מצבך לא טוב. אבל, איך זה? לפי איך שאת "מדברת" כאן נשמע שהכל כשורה. מה זה די בי טי? בקשר לבן שלי, ובכן, ראשית הרקע, מדובר בבחור שהיה יפה תואר , בחיי, ממש מושלם, גבוה שרירי שזוף פנים מושלמות. מאל חברים/ות חבר'ה. שרת ביחידה מובחרת, שאגב באישור הפסיכיאטר הוא עושה עדיין מילואים באותה היחידה. מה שקרה לפני כשלוש שנים, הוא החל לסגל לו פילוסופיית חיים וצורת חיים מוזרה. היה נגד כל מה שקשור לממסד. עד כדי כך שגם לא רצה תעודת זהות כי כאילו אותו לא ימספרו. היה נואם נאומים על העולם. תראי כל הדיבורים שלו היו כמובן ברמה מכיוון שהוא בחור דידקטי כזה שקורא המון. כל הבית שלנו מלא בספרים שלו , אין כבר היכן לאחסן. היה לו תרמיל מוכן והוא גם היה משוטט בדרכים בצורה מסוכנת. אני חושבת שהוא חילק את העולם אז לטובים ולרעים ואף אנו, המשפחה, נכללנו בין הרעים. אני כבר לא כ"כ זוכרת, אני רק זוכרת שזה היה נורא, זה היה כאב לב אחד גדול. הוא נעשה באותה תקופה מוזנח חיצונית. מגודל שיער וזקן שלא מטופחים. אפילו לא הקפיד על הגיינה. הוא נראה אז כאיש המערות. אה, שכחתי, הוא גם התנתק מכל החברים הרבים מאוד מאוד שהיו לו. הוא פשוט ירד מהחיים/מהעולם. ולבסוף, פתאום, הבנתי שהוא התחיל לשמוע ולראות דמויות שאני/שאנחנו לא ראינו. ואין לי כוח נפשי כרגע לתאר את זה. הוא לא רצה עזרה, טען שהוא בסדר ושאני וכולנו הם אלה שלא בסדר. הוא גם לא ענה על הקריטריונים לאישפוז בכפייה. אני הלכתי לבד לפסיכיאטר פרטי ידוע ולפי מה שתארתי הוא קבע שכנראה יש לו סכיזופרנייה. וככל שנקדים לטפל בו יהיה יותר טוב, כי בהתקפים עלול לקרות פגיעה בלתי הפיכה בחשיבה הקוגנטיבית וכו'. אך זה היה בלתי אפשרי לעזור לו אם הוא לא רצה. ואז ערב אחד, הוא קרא לי לחדרו, אמר לי, שאני נראית מאוד מבוהלת וזה מבהיל אותו, טען בגוף רבים שצריכים עזרה... ואני הבנתי הרמז ואמרתי לו שאעזור לו, שיהיה בסדר. יצאתי החוצה למרות שהיה מאוחר והתקשרתי אל אותו פסיכיאטר הפרטי שהייתי קודם לכן לבד והוא אמר לי, שאם אצליח אז שאביא את הבן שלי למחרת אליו. אינני יודעת כיצב עשיתי זאת, כי למחרת כשהערתי אותו הוא אמר שהוא לא ביקש ולא צריך עזרה. אינני יודעת מהיכן שאבתי כוחות עילאיים והבאתי אותו עד הפסיכיאטר אך שם הוא לא רצה להיכנס וכו'. בסופו של דבר הוא הסכים להיכנס. הפסיכיאטר התחנם בפני הבן שלי שהוא יקבל זריקה. הבן שלי ענה שהוא נגד כל לקיחת דבר כימי. (אגב, בהיותו צעיר יותר אני יודעת, למרות שלא ראיתי, שהוא עישן גראס ומי יודע מה עוד, שזה גם דופק המוח לאנשים מסויימים). ישבתי אצל הפסיכיאטר והתחננתי שיסכים לקבל זריקה אך לא עזר כלום. איך שהוא הפסיכיאטר הצליח לתת לו כדורים. בהתחלה אני בבית נלחמתי איתו שיקח כל יום כדור. המצב היה רע, ואין לי כוח לפרט. אך לאט לאט החלה הטבה קלה. אבל, יום אחד חשתי שהכל חוזר. והסתבר לי שהוא למד להדביק את הכדור לחיך ואחרי שהתרחקתי הוא נהג לזרוק אותו. בסופו של דבר, אני והפסיכיאטר הצלחנו לשכנעו לקבל הזריקות. מאז הוא מקבל זריקות והמצב היה מעולה. הוא חזר לכל החברים שלו. התחיל להיות מאורע במשפחה, בסביבה, בנעשה במדינה ובעולם. חזר להיות אדם מקסים. תיקן הבגרויות. התחיל ללמוד באוניברסיטה. אך לאחרונה אני עשיתי מעשה איום ונורא. אני ראיתי שהמצב כל כך טוב, שאני חשבתי שאני אלוהים והחלטתי שאני מכירה את הבן שלי יותר טוב מהפסיכיאטר, וגרמתי לכך שבהתחלה הוא יקבל זריקות במקום אחת לשבועיים אז אחת לשלושה שבועות, ולזה הפסיכיאטר הסכים. אגב הוא כבר קיבל את המינון הנמוך ביותר. וראיתי כי טוב אז גרמתי לכך שהוא יקבל זריקות אחת לחודש ואחר כך אחת לחודש וחצי ופתאום בום חזרו חלק מהתופעות שהיו לפני כשלוש שנים. אמנם לא כפי שהיה אז אבל דוקא הפעם אני קבלתי זאת קשה וכבד. ועכשו זו תקופת הבחינות באוניברסיטה ואינני יודעת מה יהיה. לא נראה לי שהוא יכול להתרכז וללמוד לבחינות. אגב, בסמסטר הראשון כל הציוני שלו נעו בין 90 ל- 100 . בימים אלה הוא כן נפגש עם חבריו והוא כן מאורע בנעשה אך זה לא מצויין כפי שהיה לפני כחודשיים שלושה. זה על קצה המזלג.
 

Addicted16

New member
חלק גדול מהאנשים בחיי ...

לא יודעים מה אני עוברת, הם יודעים שמשהו לא בסדר איתי והם גם רואים את המצבי רוח שלי ואת הסימנים של החיתוך על היד אבל מי שלא התמכרתי אליו לא יודע את זה. זה מצד אחד קשה לא לספר אבל מצד שני זה יותר טוב. אני לא כל הזמן התקפים אז אני יכולה לעשות בין לבין גם דברים אחרים, כמו לכתוב כאן אז בגלל זה אני נשמעת כאילו הכל כשורה.פעם אחת באתי לפה אחרי באמצע התקף, לקחתי כמה כדורי שינה והיה לי התקף פסיכוזה (והיה עוד יותר חזק כי לא לקחתי יום לפני את הריספרדל שלי) אז באמת לא הגבתי אז למה שכתבת ובכלל לא זכרתי מה שכתבת גם כשזה עבר לי- סיפרתי את זה כבר... בקיצור החיים שלי חרא ואני ממש שונאת לחיות. יש לי כל הזמן פנטזיות דפוקות ושהייתי עם הפסיכיאטר של המחלקה הסגורה הוא די ניסה להוציא אותי מזה והוא אמר לי דברים שהיה קשה לי לשמוע ועכשיו אני די מיואשת (הוא אמר שהפסיכולוגית שלי היא רק הפסיכולוגית שלי ולא שום דבר מעבר לזה ושאני אחיה עם זה ועוד...) הבן שלך גר בבית? אני לא כל כך מבינה בזה, וגם אני מפחדת להכנס לנושאים האלה ואולי להעציב אותך, אבל לא נראה לי שאת צריכה להאשים את עצמך, במיוחד שהפסיכיאטר היה בתמונה והוא יכל להתנגד לזה... אני מקווה שהמצב של הבן שלך ישתפר ושיצליח בלימודים ושיהיה לו המון אושר בחיים שלו... וגם שאת תהיי מאושרת . את בטיפול פסיכולוגי?
 

סמסרה1

New member
To Addicted :)))

כן, הבן שלי גר בבית. תראי הוא לא עובד אז כיצד הוא יכול לכלכל עצמו בדירה לבדו??? אגב, לדעתי גם כבר כשלוש שנים לא היתה לו שום זוגיות. למעט סתם ככה שהוא נפגש עם החבר'ה שלו אז שם יש גם בנות אבל הן לא בנות זוג. אבל הוא מאוד נחמד. והוא כן נפגש עם החברים. הנה הרגע הוא לקח את האוטו שלי ויצא. אבל, בגלל מה שעשיתי אני חוששת שהוא לא יוכל לעשות את המבחנים של הסמסטר הזה. וגם יש קצת נסיגה בדברים אחרים גם. אבל, זה משתפר. כשחלה הנסיגה אז הרופא העלה לו את מינון זריקות הריספרידל קונסטה מ- 25 ל- 37.5 לצערי. ואז זה שוב קצת השמין אותו. תגידי, הרי הריספרידל היא ממש תרופת פלא, אז תקפידי לקחת בזמן, אל תדלגי, ויכול להיות שזה יהיה בסדר. אגב, קופות החולים לא נותנות את הזריקה ולא משתתפות בהוצאות אלא רק למי שהיה מאושפז. הבן שלי לא היה מאושפז אז הוא לא עונה על הקריטריונים ולכן אנחנו מממנים מכיסנו הפרטי עבור הזריקות שהן מאוד מאוד יקרות. וגם בכלל כל הטיפול עם הפסיכיאטר הוא באופן פרטי. אני לא הבנתי, אם את משתפת פעולה אז למה הפסיכיאטר חושב שבאישפוז אפשר לתת טיפול מועיל יותר? האם את אותו הטיפול שהוא חושב שניתן לתת באישפוז אי אפשר לתת כשאת בבית?
 

סמסרה1

New member
המשך

לא, אני לא בטיפול פסיכולוגי. אם ארגיש שאני מתמוטטת מהמצב ברור שאפנה לעזרה. בינתיים אני מצליחה למשוך בעגלה - לפעמים עם הרבה כוח, לפעמים עם פחות כוח ולפעמים בכלל בלי כוח.
 

Addicted16

New member
הריספרידל באמת יקר...

ביחס לכדורים האחרים, זה ממש חוצפה שלא מוזילים אותו. הפסיכיאטר חושב שאני צריכה להכנס לאישפוז בגלל שאני מאוד מסוכנת לעצמי והמצב מחמיר. הוא אומר שזה יעשה לי סדר יום שהטיפול שם יותר אינטנסיבי (למרות שיש לי כבר טיפול פעמיים בשבוע ועוד מעט אני מתחילה גם טיפול קבוצתי) אז את זה אני לא כל כך הבנתי...והם יוכלו לפקח מקרוב על המינון של הכדורים- כל הזמן מעלים לי את המינון והוא לא משפיע :( והדבר הכי חשוב ששם הם יוכלו לשמור עלי. ובבית כמה שהם מנסים לשמור עלי אני עדיין מוצאת דרכים להזיק לעצמי... אני שמחה שהבן שלך מצליח לתפקד למרות הכל, ולא נורא הוא יכול לעשות את המבחנים מאוחר יותר.
 

סמסרה1

New member
ריספרידל

Addicted16 ידוע לי שריספרידל זו תרופה טובה אז אולי אם באמת תקחי מינון גבוה יותר של ריספרידל זה יעזור ? וגם אולי בנוסף קבוצת תמיכה? כי באמת את נשמעת על הכיפאק, משהו משהו. אגב, שאלת אותי אם הבן שלי גר איתנו בבית. ובכן לפני כל העניין הזה הוא היה אחרי הצבא קרוב לשנה באירופה שמתוכם כשמונה חודשים שהה בלונדון ,ששם הוא עבד וגר. כששב לארץ הוא גר באילת כשנה וחצי ועבד שם. אחר כך שב לכאן הביתה והבלגן החל. לילה טוב וכל טוב
 

Addicted16

New member
אני מפחדת...

אני לא מצליחה לעמוד בזה, אני נגמרת. בתוך הדי בי טי (הטיפול הכי מוצלח של הפרעת אישיות גבולית) יש טיפול קבוצתי אבל כמו שכבר אמרתי הם לא בטוחים שהטיפול הזה יעזור לי. והם מעלים לי כל הזמן את הכדור השני שאני לוקחת אז בנתיים את הרספרידל הם לא מעלים לי... אני ממש מיואשת...
 

סמסרה1

New member
Addicted16 בבקשה לא ליפול...../images/Emo24.gif

תעזרי את כל הכוחות שנותרו לך, תלכי לטיפול הקבוצתי, ותראי שישנם עוד אנשים בכל מיני מצבים. ואולי הטיפול הקבוצתי יועיל. מהו הכדור השני שהעלו לך את המינון??? את לוקחת ריספרידל ??? אינני פסיכיאטרית אך שמעתי שזו תרופה חדישה וטובה. כמובן, שאינני יודעת בדיוק למה זה מתאים. אצלנו תרופה זו עוזרת. תחזיקי מעמד. באמת שישנם אנשים, אני פוגשת ופגשתי אותם כאן, שהם חיים על תרופות ומנהלים אורח חיים רגיל לחלוטין מכל הבחינות.
 
למעלה