אני לי מי לי
New member
שלום,
במיקה ניתקלתי בפורום הזה, ויש לי כמה דברים להגיד בנושא. א'. לא צריך להישתמט, צבא זה חשוב לרמה האישית וחשוב בשביל המדינה שבא אנו חיים. ב'. אני מבין את המישתמטים. סיפור קטן שלי, אני היתגייסתי לפני כ-4 חודשים לצה"ל. ידעתי לפני שאני מיועד להיתגייס כחייל קרבי לשיריון, ואני? לא הייתי מוכן לשמוע על זה, הייתי מוכן להיכנס לכלא ולא להיות קרבי, כי זה לא בשבילי ולא רואה את זה ככה, אני יתרום בדרך אחרת, וכל בנאדם אחר שמכיר אותי יודע שאם אני אומר משהו אני משיג אותו. כשהגעתי לבקו"ם נישארנו בו לילה ראשון ואז החליטו להשאיר אותי שמה לבדיקות רפואיות, נישארתי שמה שבועיים, ולמרות הקושי בלהיתעורר ממש מוקדם ורק לעבוד מה שלא הייתי עושה בכלל לפני, נהנתי! ואז הגעתי למסקנה שאם זה להיות ג'ובניק, אני רוצה להיות קרבי, אומנם לא שיריון, אבל בהחלט קרבי, אמרתי לעצמי שאני מוכן לתרום את כל כולי למדינה, לעשות משהו בשבילה ובשביל עצמי. יום הבדיקה שלי הגיעה, הוועדה החליטה להוריד לי פרופיל, ונישלחתי לצערי בסוף לשרת כג'ובניק. מפה לשם, הגעתי לבסיס שבו אני משרת היום, ורע לי, כל כך רע לי, מבחינת יחס המפקד, הסביבה, המקום, האוכל, האנשים... אני מרגיש לבד, אני הייתי בקורס ולמדתי ופתאום מה אני עושה? רק שמירות ועבודות רס"ר... אני כל יום בוכה, כל יום מאחל לעצמי מחלה רק כדי להיות בגימלים ולא לחזור לבסיס. ניסיתי קב"ן והוא אמר לי שהכל בסדר גמור. היתמוטטתי עם לחצים בחזה ופוניתי לבית חולים (על חשבוני אגב...) כשאמרתי שמה שזה מלחץ ועצבים הם ביקשו שאראה פסיכיאטר, והוא המליץ לי לדבר עם קב"ן על הקלות בשירות, אני העלמתי את המידע הזה מהמפקד וכולם, כי אני לא רוצה להתחיל להיתעסק עם בעיות נפשיות. ולכן אחרי זה, אני מבין מישתמטים (את חלקם), כל בוקר אני קם עם בכי והולך לישון ככה, מנסה לשרוד בצבא שאחר כך לא יגידו "הנה המישתמט" וזה קשה, כי אף אחד לא עוזר לי.... אז לפני שאתם שופטים אנשים וקוראים להם בשמות גנאי, תקשיבו ותבינו, יש אנשים שלא בנויין לזה, וההיתנקלות שלכם רק מוסיפה להם... שבוע טוב!
במיקה ניתקלתי בפורום הזה, ויש לי כמה דברים להגיד בנושא. א'. לא צריך להישתמט, צבא זה חשוב לרמה האישית וחשוב בשביל המדינה שבא אנו חיים. ב'. אני מבין את המישתמטים. סיפור קטן שלי, אני היתגייסתי לפני כ-4 חודשים לצה"ל. ידעתי לפני שאני מיועד להיתגייס כחייל קרבי לשיריון, ואני? לא הייתי מוכן לשמוע על זה, הייתי מוכן להיכנס לכלא ולא להיות קרבי, כי זה לא בשבילי ולא רואה את זה ככה, אני יתרום בדרך אחרת, וכל בנאדם אחר שמכיר אותי יודע שאם אני אומר משהו אני משיג אותו. כשהגעתי לבקו"ם נישארנו בו לילה ראשון ואז החליטו להשאיר אותי שמה לבדיקות רפואיות, נישארתי שמה שבועיים, ולמרות הקושי בלהיתעורר ממש מוקדם ורק לעבוד מה שלא הייתי עושה בכלל לפני, נהנתי! ואז הגעתי למסקנה שאם זה להיות ג'ובניק, אני רוצה להיות קרבי, אומנם לא שיריון, אבל בהחלט קרבי, אמרתי לעצמי שאני מוכן לתרום את כל כולי למדינה, לעשות משהו בשבילה ובשביל עצמי. יום הבדיקה שלי הגיעה, הוועדה החליטה להוריד לי פרופיל, ונישלחתי לצערי בסוף לשרת כג'ובניק. מפה לשם, הגעתי לבסיס שבו אני משרת היום, ורע לי, כל כך רע לי, מבחינת יחס המפקד, הסביבה, המקום, האוכל, האנשים... אני מרגיש לבד, אני הייתי בקורס ולמדתי ופתאום מה אני עושה? רק שמירות ועבודות רס"ר... אני כל יום בוכה, כל יום מאחל לעצמי מחלה רק כדי להיות בגימלים ולא לחזור לבסיס. ניסיתי קב"ן והוא אמר לי שהכל בסדר גמור. היתמוטטתי עם לחצים בחזה ופוניתי לבית חולים (על חשבוני אגב...) כשאמרתי שמה שזה מלחץ ועצבים הם ביקשו שאראה פסיכיאטר, והוא המליץ לי לדבר עם קב"ן על הקלות בשירות, אני העלמתי את המידע הזה מהמפקד וכולם, כי אני לא רוצה להתחיל להיתעסק עם בעיות נפשיות. ולכן אחרי זה, אני מבין מישתמטים (את חלקם), כל בוקר אני קם עם בכי והולך לישון ככה, מנסה לשרוד בצבא שאחר כך לא יגידו "הנה המישתמט" וזה קשה, כי אף אחד לא עוזר לי.... אז לפני שאתם שופטים אנשים וקוראים להם בשמות גנאי, תקשיבו ותבינו, יש אנשים שלא בנויין לזה, וההיתנקלות שלכם רק מוסיפה להם... שבוע טוב!