שלום

[שלגיה**]

שלום

אז אני לא כאן כי אני לא במצב רוח של כתיבה ובטח לא בפורום שבו אני מתיימרת לתת מעצמי לאחרים. אבל כלו כוחותיי חברים. הכתפיים שלי כבר שמוטות מרוב "אחריות" אחריות על אחרים אחריות על עצמי אחריות על הפעילות הגופנית והאכילה שזרים מאד לעולמי כעת. נדמה לי שעליתי אפילו 2 ק"ג... חשבתי שאני גיבורה... חשבתם שאני גיבורה.. אבל ,לא ! אני עשויה עכשיו משברים קטנים קטנים (כאלה שלא מוצאים כשנשברת כוס בבית ואחרי שבוע מוצאים איזה שבר קטן שבמקרה הטוב לא נכנס לאף כף רגל...רחמנא ליצלן). הייתי השבת בדרום ומיום ליום שעובר נדמה לי שאמא שלי נגמרת לאיטה..ועוד מעט לא יהיה את מי להעביר צפונה (מחכים למשרד הבריאות ולבירוקרטיה שלו).. ולמרות הכל יום חדש היום,שבוע חדש.. מתכוונת לקנות לי סלט בבר סלטים ליד העבודה... ובערב לחזור להליכות שכבר שבוע נעדרתי מהן. ולא כמו בשיר "אני נופל וקם ,אני נופל וקם" אני מקווה לקום ולא ליפול שוב. ועכשיו אתפנה לקרוא את כל ההודעות שהפסדתי בימים האחרונים. שבוע טוב

 

[תמי ב]

שלגיה, ../images/Emo23.gif

אני שולחת לך חיבוק. תהיי חזקה, ותיעזרי בנו כמה שיותר. בשביל זה אנחנו כאן.

 

[מיכל ל ל]

התגעגעתי אלייך ../images/Emo24.gif

ובעיני את מאד גיבורה. כל אחד מאיתנו צריך לפעמים פסק זמן מעצמו ומאחרים ואחרי כל מה שעברת גל לך מגיע. שולחת לך ים של

ומקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר קחי לך את הזמן ומידי פעם,תקפצי להגיד שלום....רק שנדע שהכל בסדר. אוהבת, מיכל

 

[firte]

אני עדיין חושבת שאת גיבורה

רק תזכרי,יקרה, שהכול זמניוהכול עובר. גם אם זה נראה ככ קשה בסוף תקומי ותחזרי לעצמך. ואנחנו פה בשבילך. שולחת לך אלפי חיזוקים. אפי

 

[ס ו ז א ן]

שלגיה תחזיקי מעמד../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[י ע ל ש כ נ א י]

אוי שלגיה, שולחת לך ../images/Emo24.gif ענק

אני יודעת שזה קשה. אין כל כך מילים מתאימות כי חוץ ממך אף אחד לא יכול להרגיש בדיוק את מה שאת מרגישה, אבל חייב להיות טוב יותר. אני בטוחה. אל תיפלי ברוחך, החיים שלנו מורכבים מכל כך הרבה רסיסים של אושר ושל עצב וצריך לדעת תמיד שיש איזון ובסוף יהיה יותר טוב. חייבים לקוות. את חזקה ונהדרת וגם אם קצת נופלים בדרך, קמים וממשיכים. את בסך הכול בנאדם. נשיקות וחיבוקים מכל הלב, אני איתך.

 

[דליה גולן]

.../images/Emo14.gif

ממש הלב והעיניים שלי לא האמינו לשורות. למילים. לא האמינו!!! אני יודעת (לא רוצה לקרוא לך בשם שלגיה, בשם שלך רוצה

) שאפילו אדם הכי אופטימי שיש יהיה קשה לו לעמוד מול עוד התמודדויות שמקיפות אותו מכל עבר מבלי שזימנו אותם. ואת רק בן אדם!!! עם נשמה של מלאך אבל "בסה"כ" עם כוחות של בן אדם. ותמיד אני אומרת לך שיש גמישות להישרדות שבאה מהתבונה וביכולת רגשית הגבוהה, אבל בכל זאת וה´ כמה נטל אפשר עוד להטיל על אדם ולשאת אותו!!! כמה???!! ו...למה את לא השארת לעצמך מקום לנשום שלגיה???? למה?????? ואיפה גם המציאות/הפינה של שלגיה????? אם את ככה מדברת ונוהגת עכשו זה סימן שנתת לצער ולכובד הדברים לגבור על כל הדברים האחרים. ואת לא רוצה בפנים בלבך עמוק שכך יהיה !! אני יודעת שלא!! לא שלגיה שלי !!!!!! אני יודעת שכשקשה נורא ועצובים גם קשה אפילו למצוא רוגע ונחמה בזכרונות הטובים (שהיו ושיהיו). ועכשו המשא הזה גרם לך להרגיש שזהו שאת שאת כולך כולך כמו רסיסים רסיסים מפוזרים

...(

אני. מאוד). והכובד והמשא גורמים שהחוויות הכבדות בסה"כ ביחד גורמות לשלילי להיות רב על החיובי. וזה כמו שהגוף נחלש כשהמערכת החיסונית שלו נכשלת. שלגיה הכי בעולם בשבילי, את חייבת לנקוט בכל מה שיש ואפשר להציל ולהושיט יד אל עצמך. ולא להתרסק. למה ומדוע כן ???? זו חצייה של הכי והמון קווים אדומים. ממש קוים אסורים!!! זה מזכיר לי כמו לפעמים אנשים חרדים וכו´, שכשקורה משהו הם מפקידים את עצמם בידי שמיים ומצפים לישועה מבורא עולם. אבל זו לא את שלגיה, אם היית צריכה לבחור את כיוון כזה. גם אם לא היתה ברירה, אני יודעת יודעת שאת תמיד חותרת לחפש את הברירה ויודעת שהיא שם. (אנחנו מאוד דומות בזה. הלב שלי יודע). ולמרות שקרה דבר נורא, ויש דברים בגורל שאי אפשר לשלוט בהם. אבל את גרמת לעצמך לאבד שליטה גם בדברים שאת כן יכולה. וזה דבר אסור היה שנתת לההיפך לקרות ולהפקיד את כולך לזה לקרות. בלי שום מוכנות לתת לעצמך לחוש אותות חיים שיש. ממש...ללכת לגמריי לאיבוד שלגיה שלי. ה´. (אני עדיין לא מאמינה להודעה שלך. לא יכולהההה). קשה לי להמשיך (מנטלית). אנסה אח"כ. דליה.

 

[דליה גולן]

המשך....

את יודעת שאת פגעת/פוגעת בעצמך בצורה שקשה לתאר. ומה שעלייך לעשות זה למצוא את עצמך מחדש ומהר. זה יהיה קשה נכון. מפני שאת צריכה להאבק את המאבק הכי גדול שידעת בחייך. כן. כשתוך כדי זה עלייך להלחם גם בייאוש שמושך למטה לתהום, ומרפה את הכוחות החיוניים הכי. לעמוד מול הגורל ולנצח אותו!! לברוא את הדרך שלך כל רגע בעצמך תחת כפות רגלייך מחדש. אין לך ברירה אחרת!!! זו לא רשות!! זאת חובה.... בחירוק שיניים, עם כאבים (כאבי לב שוברים, אני יודעת), כנגד כוח המשיכה, בבכי בצער ובעצב. הרצון דוחף לשקוע, להתמוסס, להעלם - הפך לעצום כל כך, ותפס לו שליטה ללא מעצורים. אבל את. לא עוד מישהי "רגילה". את שלגיה!!! אין מישהי/ו שראיתי ופגשתי שדומה ומיוחד כמוך. (ואת יודעת). ומה שאת מסוגלת לא כל אחד/ת מסוגל/ת ויכול/ה. שלגיה יקרה הכי, שלוש מילים: תעשי את זה!!! ותישארי צמודה בבקשה לכנפיים של כולנו. אוהבת אותך מעומק לבי

דליה.

 

[דליה גולן]

ועוד....

אחד מהדברים, זה שאת חייבת חייבת להוריד חלק מהמעמסה שמעל גבך. זו לא אגוצנטריות. זה מעשה אנושי ממדרגה ראשונה. מחוייב. מחוייב. ולא להציל אחרים תוך כדי איבוד עצמך. את חייבת לעצמך את הצלתך שלך. דליה.

 

[Happy1]

מה אפשר לאמר ?../images/Emo4.gif

מה אפשר לאמר לחברה שאת רואה שדועכת מולך...מצב רוח עגום, חוסר שליטה, משברים...איך, איך עוזרים לך לצאת מזה ?? איך עוזרים לך לקום ולא ליפול שוב ? (חושבת בקול רם...) קשה לי למצוא את התשובות לכך. לפעמים יש דברים שלא בשליטתנו. אבל יש גם דברים שניתנו לנו הכוחות והיכולת לשלוט בהם. יש לנו תקופות בחיים שנראה כאילו ואנחנו מסתובבים באותו מעגל מסוכן של בכי ודכדוך ועצבות ועצבנות ולא יודעים איך לצאת מזה. מאוד קל להגיד למישהי "תפסי את עצמך בידים, החליטי שאת נלחמת, ותעשי זאת..." נורא קל להגיד. נורא קשה לעשות. ואני מכירה את זה. אני חושבת, שלגיה, שאולי באיזה מקום המלחמה של לחזור לשגרה, כן דווקא לחימה במצב, מחזירה אותך שוב ושוב אחורה. אולי את כן צריכה את הפורקן של הרגשות. אולי את כן צריכה את הפסק זמן. ואולי את צריכה להפסיק רגשות אשמה על כך שכואב ואת לא מצליחה לייצב את עצמך. אולי את כן צריכה לקבל שזה המצב כרגע, את כואבת, עצובה, מרגישה קצת חוסר שליטה, ואולי הנפש כן זקוקה להרגיש כך. אולי לא מיצית דברים עד עתה, אולי לא ביטאת מספיק את תחושותיך... אני יכולה לאמר לך "שלגיה את חזקה ומסוגלת לעשות זאת ולהוציא את עצמך מהמצב" (ואני באמת מאמינה בכך) אך האם זה יעזור ? אני בספק. את צריכה להחליט שאת עושה את זה לבד. ואת כנראה לא מסוגלת כרגע. שלגיה, אולי את צריכה להתחיל מהתחלה, בצעדי תינוק, ולהתרכז בדבר דבר. אל תנסי לכפות על עצמך את הכל בבת אחת...אולי תחליטי שהשבוע את מתרכזת במטרה אחת, לדוגמא הליכה 3 פעמים השבוע. הליכה תעשה לך טוב בעיקר לנפש. רק את עם עצמך והווקמן. אח"כ תכניסי לאט לאט חזרה לחיים את כל אותם הרגלים שאת מתגעגעת אליהם כל כך... תחזיקי מעמד !!! תמיד כאן בשבילך !!!

 

[שלגיה**]

לכולם

עשיתם לי ממש טוב על הנשמה. כך גם קרה כשלא נכנסתי כשידעתי שאתן שם מחכות לי ומצפות שאבוא לבקר... מה שקרה הוא פשוט שנתתי לעצמי סוף סוף להתפרק לחתיכות ולדעת שזה קורה. ואני אוספת את עצמי מחדש ... בשורות טובות: קיבלתי 92 בבחינה שבגינה נעלמתי מהפורום ושהכרחתי את עצמי ללמוד אליה.. קניתי את הספר "שביל הזהב לריפוי טבעי" של שרה חמו ...אדווח בהמשך על טיבו של הספר (מישהי מכירה)... זהו. היום הוא יום בהחלט טוב... מקווה שגם לכם. אוהבת ותודה על העידוד- טוב לי

 

[אלוניס]

מחזיקה לך אצבעות מתוקה../images/Emo23.gif

 

[יעלוש האחת]

חברתי האהובה ../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

אני מקווה שאחרי כל האייקונים שבכותרת, הבנת "קצת" כמה אני א ו ה ב ת אותך!!!!!! דיברתי עם דליה בערב שבת וסיפרתי לה כמה שאת מצליחה להדהים אותי כל פעם מחדש, איך זכרת לאחל לי הצלחה במבחן למרות כל מה שקורה לך ואיתך באחרונה. אהובתי, את משהו מיוחד, מיוחד מאד, א-ב-ל: גם אנשים מיוחדים הם "רק" אנשים. אל תנסי להיות סלע איתן בכוח. אם קשה לך - זה הרי כל כך טבעי ולגיטימי. אם לא תתני לעצמך ליפול מדי פעם מבלי לחוש רגשות אשם, את רק חוטאת לעצמך. האובדן שלך, האחריות העצומה שאת חשה על הקורה לאמך והרצון שלך להצליח להכיל בתוכך כאב ואחריות כזו - רק אלו הינם מעמסה אדירה (גם לאנשים חזקים). כשאבי נפטר, הייתי מרוסקת (את השברים אני עדיין מוצאת מדי פעם על הרצפה, מדממת וממשיכה...) ולא "פירגנתי" לעצמי נפילות. ניסיתי להיות חזקה למען הסביבה, למעני ואפילו....למענו (כי חשבתי שהוא לא היה רוצה לראות אותי נשברת כל כך). עד שיום אחד, ראיתי סרט עצוב בטלוויזיה, לא משהו היסטרי, אבל זה הספיק על מנת לשחרר את סכר הדמעות. בכיתי כמה שעות בלי שליטה. אני, לבד בדירה, דמעות מלוחות והרבה הרבה הרבה כאב. ככה נרדמתי וכשהתעוררתי למחרת הבנתי שאסור להילחם בעצמנו, ברגשותינו, בקשיינו, בכאבנו. יפתי - אם בא לך שנלך יחד לסרט או "סתם" להיפגש ולשוחח (אחרי שנתחבק שעה ארוכה...) - תתקשרי אלי. אני מבטיחה להגיע אלייך. תהיה חזקה, אהובה. חיבוק ענק והרבה אהבה, יעל

 

[שלגיה**]

יעל יקרה

כמה טוב לראות אותך שוב כאן... אני מתאוששת מחד ומרשה לעצמי גם להתפרק קצת מאידך. מאמינה שאצליח להסתגל למציאות מסביבי. תודה על כל המילים החמות ומקווה שגם את נחה עכשיו אחרי המאמץ הגדול לקראת הבחינה... תגידי חזרת לאפות חלה לשבת? השתגעתי מהסיפורים שלך על אפייה....במקום לקנות בחוץ.. מתי את מגיעה למרכז? להשתמע