שיר לי שני
New member
שלום!
חברות יקרות,
הפורום הזה הפסיק משום מה להופיע לי בעדכונים של עמוד הבית,
ולכן נעדרתי הרבה.
אז עכשיו אני כאן, כותבת כדי שתחזרו לי לעדכונים!
כולנו כבר שבועיים באלפרטה, שזו עיר קטנה ליד אטלנטה.
יפה פה ברמות על, ונעים לנו מאד,
חוצמזה שהשעות לא מסונכרנות עם הארץ, וקשה לתקשר עם החברות והחברים...
למי שלא זוכרת, בביקור הקודם פה הפסקתי לשאוב,
כי הכמות שלי ירדה מתחת ל 100CC ב 4 שאיבות ביום.
שאבתי להן שנה ו 10 ימים.
זהר גמלה את עצמה מהנשנושים חודש אחרי הפסקת השאיבות.
מסיבה לא ברורה, אני עדיין מייצרת מעט מאד חלב כל יום, כמה טיפות.
מצחיק, לאור העובדה שלא הייתי שופעת מעולם...
הימים הראשונים היו קשים, כי את המשאבה מסרתי לחברה מיד כשהפסקתי לשאוב.
עכשיו זה כבר רק כמה דקות ראשונות של הבוקר.
מישהי יודעת למה אני עדיין מייצרת, ובעיקר - מתי זה יגמר?
נגה כבר מגלה תיאבון מאד מרשים למוצקים.
זהר, לעומתה, התנגדה עד כדי כך, שקצת לפני הנסיעה לקחתי אותה לאבחון הפרעות אכילה של הגיל הרך.
אני, הכהנת הגדולה של "כל אחד בקצב שלו", החלטתי שאין סיכוי שאני נוסעת לפה בלי אבחון מסודר.
האבחון היה - היא יכולה ואין לה בעיה, תתעקשי כמה ימים וזה יגיע.
פשוט לא היתה לה סיבה לאכול, כי הבקבוקים השביעו אותה לגמרי.
ובאמת, כמה ימים הורדתי לה בקבוק אחד ביום, היו כמה ימים שהיה לי קשה, והופ! היא אוכלת.
אז לא, לא בתיאבון וסקרנות כמו של אחותה, אבל מתקדמת יפה.
ולמה אני כותבחת את כל זה?
כי לפני כל צעד, כולל לתת להן את הקצב שלהן, חשוב לוודא שאין בעיה שאני לא יודעת עליה,
שהתינוקת שלי, שעוד לא יודעת לספר לי במילים, לא צריכה עזרה.
טוב לשמור על קשר, ונשמח לראותכן אם אתן בסביבה.
כשנעבור לבית, יהיה לנו אפילו מקום לארח!
חברות יקרות,
הפורום הזה הפסיק משום מה להופיע לי בעדכונים של עמוד הבית,
ולכן נעדרתי הרבה.
אז עכשיו אני כאן, כותבת כדי שתחזרו לי לעדכונים!
כולנו כבר שבועיים באלפרטה, שזו עיר קטנה ליד אטלנטה.
יפה פה ברמות על, ונעים לנו מאד,
חוצמזה שהשעות לא מסונכרנות עם הארץ, וקשה לתקשר עם החברות והחברים...
למי שלא זוכרת, בביקור הקודם פה הפסקתי לשאוב,
כי הכמות שלי ירדה מתחת ל 100CC ב 4 שאיבות ביום.
שאבתי להן שנה ו 10 ימים.
זהר גמלה את עצמה מהנשנושים חודש אחרי הפסקת השאיבות.
מסיבה לא ברורה, אני עדיין מייצרת מעט מאד חלב כל יום, כמה טיפות.
מצחיק, לאור העובדה שלא הייתי שופעת מעולם...
הימים הראשונים היו קשים, כי את המשאבה מסרתי לחברה מיד כשהפסקתי לשאוב.
עכשיו זה כבר רק כמה דקות ראשונות של הבוקר.
מישהי יודעת למה אני עדיין מייצרת, ובעיקר - מתי זה יגמר?
נגה כבר מגלה תיאבון מאד מרשים למוצקים.
זהר, לעומתה, התנגדה עד כדי כך, שקצת לפני הנסיעה לקחתי אותה לאבחון הפרעות אכילה של הגיל הרך.
אני, הכהנת הגדולה של "כל אחד בקצב שלו", החלטתי שאין סיכוי שאני נוסעת לפה בלי אבחון מסודר.
האבחון היה - היא יכולה ואין לה בעיה, תתעקשי כמה ימים וזה יגיע.
פשוט לא היתה לה סיבה לאכול, כי הבקבוקים השביעו אותה לגמרי.
ובאמת, כמה ימים הורדתי לה בקבוק אחד ביום, היו כמה ימים שהיה לי קשה, והופ! היא אוכלת.
אז לא, לא בתיאבון וסקרנות כמו של אחותה, אבל מתקדמת יפה.
ולמה אני כותבחת את כל זה?
כי לפני כל צעד, כולל לתת להן את הקצב שלהן, חשוב לוודא שאין בעיה שאני לא יודעת עליה,
שהתינוקת שלי, שעוד לא יודעת לספר לי במילים, לא צריכה עזרה.
טוב לשמור על קשר, ונשמח לראותכן אם אתן בסביבה.
כשנעבור לבית, יהיה לנו אפילו מקום לארח!
