שלום
היי,
מצאתי את הפורום הזה אתמול . נראה כמו מקום נחמד
אז קצת בשביל הפורקן: אני .. אני ונמאס לי! נמאס מלרצות, לצפות ולנסות למצוא זוגיות.. המילה אהבה קוסמת לי יותר.
אני מוצאת את עצמי עם עומס של מחשבות שמשביתות ומשתקות אותי. מה גם שלאחרונה אנשים מסביב מתחתנים+ילדים ואני רק רוצה שמישהו יעצור את השעון.
אני בת 25 . עד גיל 21 חשבתי שהכל בסדר. לא עניין אותי הקצב האמנתי שדברים יקרו .. הרי אין סיבה שלא.
והם לא קרו! אז החרדה התפתחה ועודנה מתפתחת (בכל יום המפלצת גדלה) והיא פוגעת בפתיחות ובאומץ שלי לחשוף את עצמי כפי שאני. מביך .
יחד עם החרדה גדלה הבדידות ולא בהכרח בפן הזוגי אלא גם בפן החברתי.. בשנה האחרונה התרחקתי מאוד מהסביבה שלי
כי נשבר לי מהשאלות והתחושה הפנימית הזו שכולם יודעים הכל/ מדברים/מרחמים עליי.
אני לא מרבה לדבר על זה. לא עם אנשים ולא באף מסגרת טיפולית
יכול להיות שבחיפושים פסיכולוגים ימצאו סיבה לבדידות שלי (הורים גרושים,אבא בוגד באמא, אבא לא בתמונה)
אבל אני לא רוצה להאחז ולהאמין בזה...ומאחר ואני לא באמת מוצאת סיבה אמיתית זה יותר מטריד.
אני נחמדה, יכולה גם לומר בבטחה "בנאדם טוב", נאה, די חכמה, עובדת, לומדת, נורמטיבית .. באמת! ו....כל מה שאומרים בכדי לשווק אותי
ובכל זאת.
נסיים בנימה אופטימית .. כי למרות כל הבכיינות למעלה אני משתדלת
שמחתי לראות שבפורום הזה הכל יחסי ושכולנו באותה ביצה טובענית
מקווה להתמיד פה, להתעודד, לעודד ואולי גם לצאת מהביצה.
היי,
מצאתי את הפורום הזה אתמול . נראה כמו מקום נחמד
אז קצת בשביל הפורקן: אני .. אני ונמאס לי! נמאס מלרצות, לצפות ולנסות למצוא זוגיות.. המילה אהבה קוסמת לי יותר.
אני מוצאת את עצמי עם עומס של מחשבות שמשביתות ומשתקות אותי. מה גם שלאחרונה אנשים מסביב מתחתנים+ילדים ואני רק רוצה שמישהו יעצור את השעון.
אני בת 25 . עד גיל 21 חשבתי שהכל בסדר. לא עניין אותי הקצב האמנתי שדברים יקרו .. הרי אין סיבה שלא.
והם לא קרו! אז החרדה התפתחה ועודנה מתפתחת (בכל יום המפלצת גדלה) והיא פוגעת בפתיחות ובאומץ שלי לחשוף את עצמי כפי שאני. מביך .
יחד עם החרדה גדלה הבדידות ולא בהכרח בפן הזוגי אלא גם בפן החברתי.. בשנה האחרונה התרחקתי מאוד מהסביבה שלי
כי נשבר לי מהשאלות והתחושה הפנימית הזו שכולם יודעים הכל/ מדברים/מרחמים עליי.
אני לא מרבה לדבר על זה. לא עם אנשים ולא באף מסגרת טיפולית
יכול להיות שבחיפושים פסיכולוגים ימצאו סיבה לבדידות שלי (הורים גרושים,אבא בוגד באמא, אבא לא בתמונה)
אבל אני לא רוצה להאחז ולהאמין בזה...ומאחר ואני לא באמת מוצאת סיבה אמיתית זה יותר מטריד.
אני נחמדה, יכולה גם לומר בבטחה "בנאדם טוב", נאה, די חכמה, עובדת, לומדת, נורמטיבית .. באמת! ו....כל מה שאומרים בכדי לשווק אותי
ובכל זאת.
נסיים בנימה אופטימית .. כי למרות כל הבכיינות למעלה אני משתדלת
שמחתי לראות שבפורום הזה הכל יחסי ושכולנו באותה ביצה טובענית
מקווה להתמיד פה, להתעודד, לעודד ואולי גם לצאת מהביצה.
