שלום !
שלום לכולם. בזמן האחרון נכנסתי הרבה לפורום שלכם, קראתי, למדתי ,נהנתי מהחום שאתן מעניקות אחת לשניה וגם, אני מודה ,מצאתי מידה מסויימת של נחמה בצרות של אחרים . באחד הימים מצאתי את האומץ לשלוח גם כמה מילים (מעולם לא השתפתי בפורומים ) ומאז אני מוצאת את עצמי כותבת שוב ושוב,מבלי להציג את עצמי. אני יודעת שזה לא ממש מנומס, באמת סליחה ,לא התכווני זה פשוט יצא..ומכיוון שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא אני רוצה להציג בכמה מילים את משפחתי. יש לי ארבעה ילדים הבנות לומדות בכיתות ז´ ו-ה´, מקסימות,תלמידות מצטיינות ,יד ימיני וההוכחה שלי שהחינוך בבית בסדר ואנחנו ההורים לא אשמים (אף אחד לא האשים אבל תמיד משהו מנקר בלב...).הבא בתור הבן "הגדול"הלומד היום בכיתה ג´ טיפולית. "הגדול" סובל מתיסמונת אספרגר אבל קודם לכן(בגיל שש וחצי) הוא אובחן כ-PDD ובמשך ארבע שנים מגיל שנתיים וחצי ועד האבחנה לא ידעו, או לא רצו לאמר לנו,מה בדיוק הבעיה של הילד. אני בכל אופן הבנתי לבד מהספרים ומהרמיזות של קלינאית התיקשורת שהדגישה שהיא לא מוסמכת לאבחן אבל מוצאת שהטיפול היעיל הוא טיפול תיקשורתי ולא טיפול שפתי. בלי הגדרה ,בהנחיית הקלינאית עבדנו עם הילד בבית ובגיל חמש הכנסנו אותו לגן חינוך מיוחד (חבל שלא קודם).בגיל חמש הוא התחיל להשתמש במשפטים פשוטים ובגיל חמש וחצי הבין שיום של שמות אנשים ורק אז התחיל לקרא לי בעיקביות אמא.בגן הוא כל הזמן התקדם. בגיל שש התחיל את השנה השניה בגן ואני הוספתי לו שעורים של מורת חינוך מיוחד מתוך כוונה שתכין אותו לכיתה א´.בשעורים הוא התקדם יותר מהצפוי. בינתיים שמעתי כמה נהדרת כיתה א´ באותה השנה (כיתת חינוך מיוחד ללא בעיות התנהגות) החלטתי לנסות ולצרף את בני לכיתה זאת ואכן הוא הצטרף לכיתה ב´ טיפולית מבלי ללמוד בכיתה א´ והשתלב היטב. המחנכת והילדים מאד חמים והאווירה ממש מתאימה לבני (לא שאין בעייות לפעמים).היום בכיתה ג´ הוא לומד בכיתה הטיפולית ואצל המורה הפרטית ומקבל בבית הספר טיפול של קלינאית תקשורת המנחה גם את המורה. מאחר ובבית הספר לומדים עוד ילדים עם בעייה דומה ,ועקב בקשות ההורים ופעילות שכנוע רבה של הקלינאית והמדריכה שלה יש היום סיכוי רב שהילדים יקבלו עזרה נוספת ממורה שתקבל הדרכה. אני מתכוונת לערוך לבני בקרוב אבחונים לברור לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז ומאד מקווה לאחר אבחונים אלו למצא דרכים נוספות לעזור לו. כש"הגדול" היה בן ארבע וחצי נולד "הקטן" דאגתי במהלך ההריון מהרגע שידעתי שיש לי בן. כשנולד, אחר לחייך, היה תינוק "קשה" לא ישן, בוכה הרבה ובהמשך הראה פעילות רבה (כל היום רץ,פותח ארונות ומרוקן אותם ...)עצבנות (מטיח את הראש בריצה כל פעם ששומע "לא" ו"אסור")תחביבים מגעילים(אומנות פלסטית בהפרשות גוף הרבה מעבר לגיל שזה נחשב נורמלי) וכמובן ...לא מדבר ! למרות הנאמר הילד היה תקשורתי ומקסים בצורה לא רגילה (כמובן בתנאי שלא נרגיז אותו !) הפעם הייתי יותר חכמה היה ברור לי שהמקום עבורו הוא בגן המיוחד ומאחר שלא היה תור קרוב בהתפתחות הילד הגעתי לפסיכולוגית פרטית שקבעה שהאמא הסטרית (בגלל האח הגדול) הילד לא צריך גן מיוחד אלא "רק " גן פרטי עם מטפלת שתקבל הנחיה+טיפול שבועי של קלינאית תקשורת+ריפוי בעיסוק +פסיכולוגית להורים ולילד וכל זה כשבאזור המגורים שלנו אין מטפלים וגם ברדיוס של שעה נסיעה קשה מאד למצא ! למזלי כשהגיע התור שלי להתפתחות הילד הם אמרו שההצעות של הפסיכולוגית אולי טובות אך לא מעשיות וארגנו לי וועדת השמה מיוחדת בשבוע האחרון לפני פתיחת שנת הלימודים. בינתיים התחלנו גם טיפול הומואפטי שעזר מאד !(ואני בדרך כלל לא מאמינה בטיפולים כאלו) השילוב של הטיפול ההומאפטי והגן המיוחד הביא לשיפור עצום. כעבור מספר חודשים בגן כשהמצב של הילד היה ממש טוב (יחסית למה שתארתי קודם) הגענו לשערי צדק וקבלנו המלצה להתחיל טיפול ברטלין בצרוף אזהרה שבגלל בעיית הקשב הילד לא יתפתח כמו שצריך ולא ילמד לדבר. למזלי קבעתי באותו השבוע תור ליעוץ נוסף עם פסיכיאטרית שאבחנה את "הגדול" והיא ייעצה לי להמשיך בגן ובעבודה בבית ללא כל טיפול נוסף. ואכן ללא רטלין הילד ההתקדם מאד.הוא מדבר יפה (אוצר מילים מעבר לגיל ) יש עדין בעיות בתחום השפה והתקשורת אבל הן מטופלות וכרגע הבעייה העיקרית היא בתחום המוטוריקה העדינה (עדין אין יד דומיננטית). אני מניחה שבעתיד בכיתה רגילה יתכן שיהיה צורך ברטלין אבל עד אז אנחנו (הורים מחנכים ומטפלים)יכולים להגיע אל הילד ולקדם אותו.כיום "הקטן" בן ארבע ,שנה שניה בגן של החינוך המיוחד משולב מדי פעם בגן הסמוך. זהו ! סיפרתי ויש כמובן עוד הרבה...מקווה שלא הגזמתי ולא עייפתי אתכם לילה טוב לכולם, ולהתראות.
שלום לכולם. בזמן האחרון נכנסתי הרבה לפורום שלכם, קראתי, למדתי ,נהנתי מהחום שאתן מעניקות אחת לשניה וגם, אני מודה ,מצאתי מידה מסויימת של נחמה בצרות של אחרים . באחד הימים מצאתי את האומץ לשלוח גם כמה מילים (מעולם לא השתפתי בפורומים ) ומאז אני מוצאת את עצמי כותבת שוב ושוב,מבלי להציג את עצמי. אני יודעת שזה לא ממש מנומס, באמת סליחה ,לא התכווני זה פשוט יצא..ומכיוון שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא אני רוצה להציג בכמה מילים את משפחתי. יש לי ארבעה ילדים הבנות לומדות בכיתות ז´ ו-ה´, מקסימות,תלמידות מצטיינות ,יד ימיני וההוכחה שלי שהחינוך בבית בסדר ואנחנו ההורים לא אשמים (אף אחד לא האשים אבל תמיד משהו מנקר בלב...).הבא בתור הבן "הגדול"הלומד היום בכיתה ג´ טיפולית. "הגדול" סובל מתיסמונת אספרגר אבל קודם לכן(בגיל שש וחצי) הוא אובחן כ-PDD ובמשך ארבע שנים מגיל שנתיים וחצי ועד האבחנה לא ידעו, או לא רצו לאמר לנו,מה בדיוק הבעיה של הילד. אני בכל אופן הבנתי לבד מהספרים ומהרמיזות של קלינאית התיקשורת שהדגישה שהיא לא מוסמכת לאבחן אבל מוצאת שהטיפול היעיל הוא טיפול תיקשורתי ולא טיפול שפתי. בלי הגדרה ,בהנחיית הקלינאית עבדנו עם הילד בבית ובגיל חמש הכנסנו אותו לגן חינוך מיוחד (חבל שלא קודם).בגיל חמש הוא התחיל להשתמש במשפטים פשוטים ובגיל חמש וחצי הבין שיום של שמות אנשים ורק אז התחיל לקרא לי בעיקביות אמא.בגן הוא כל הזמן התקדם. בגיל שש התחיל את השנה השניה בגן ואני הוספתי לו שעורים של מורת חינוך מיוחד מתוך כוונה שתכין אותו לכיתה א´.בשעורים הוא התקדם יותר מהצפוי. בינתיים שמעתי כמה נהדרת כיתה א´ באותה השנה (כיתת חינוך מיוחד ללא בעיות התנהגות) החלטתי לנסות ולצרף את בני לכיתה זאת ואכן הוא הצטרף לכיתה ב´ טיפולית מבלי ללמוד בכיתה א´ והשתלב היטב. המחנכת והילדים מאד חמים והאווירה ממש מתאימה לבני (לא שאין בעייות לפעמים).היום בכיתה ג´ הוא לומד בכיתה הטיפולית ואצל המורה הפרטית ומקבל בבית הספר טיפול של קלינאית תקשורת המנחה גם את המורה. מאחר ובבית הספר לומדים עוד ילדים עם בעייה דומה ,ועקב בקשות ההורים ופעילות שכנוע רבה של הקלינאית והמדריכה שלה יש היום סיכוי רב שהילדים יקבלו עזרה נוספת ממורה שתקבל הדרכה. אני מתכוונת לערוך לבני בקרוב אבחונים לברור לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז ומאד מקווה לאחר אבחונים אלו למצא דרכים נוספות לעזור לו. כש"הגדול" היה בן ארבע וחצי נולד "הקטן" דאגתי במהלך ההריון מהרגע שידעתי שיש לי בן. כשנולד, אחר לחייך, היה תינוק "קשה" לא ישן, בוכה הרבה ובהמשך הראה פעילות רבה (כל היום רץ,פותח ארונות ומרוקן אותם ...)עצבנות (מטיח את הראש בריצה כל פעם ששומע "לא" ו"אסור")תחביבים מגעילים(אומנות פלסטית בהפרשות גוף הרבה מעבר לגיל שזה נחשב נורמלי) וכמובן ...לא מדבר ! למרות הנאמר הילד היה תקשורתי ומקסים בצורה לא רגילה (כמובן בתנאי שלא נרגיז אותו !) הפעם הייתי יותר חכמה היה ברור לי שהמקום עבורו הוא בגן המיוחד ומאחר שלא היה תור קרוב בהתפתחות הילד הגעתי לפסיכולוגית פרטית שקבעה שהאמא הסטרית (בגלל האח הגדול) הילד לא צריך גן מיוחד אלא "רק " גן פרטי עם מטפלת שתקבל הנחיה+טיפול שבועי של קלינאית תקשורת+ריפוי בעיסוק +פסיכולוגית להורים ולילד וכל זה כשבאזור המגורים שלנו אין מטפלים וגם ברדיוס של שעה נסיעה קשה מאד למצא ! למזלי כשהגיע התור שלי להתפתחות הילד הם אמרו שההצעות של הפסיכולוגית אולי טובות אך לא מעשיות וארגנו לי וועדת השמה מיוחדת בשבוע האחרון לפני פתיחת שנת הלימודים. בינתיים התחלנו גם טיפול הומואפטי שעזר מאד !(ואני בדרך כלל לא מאמינה בטיפולים כאלו) השילוב של הטיפול ההומאפטי והגן המיוחד הביא לשיפור עצום. כעבור מספר חודשים בגן כשהמצב של הילד היה ממש טוב (יחסית למה שתארתי קודם) הגענו לשערי צדק וקבלנו המלצה להתחיל טיפול ברטלין בצרוף אזהרה שבגלל בעיית הקשב הילד לא יתפתח כמו שצריך ולא ילמד לדבר. למזלי קבעתי באותו השבוע תור ליעוץ נוסף עם פסיכיאטרית שאבחנה את "הגדול" והיא ייעצה לי להמשיך בגן ובעבודה בבית ללא כל טיפול נוסף. ואכן ללא רטלין הילד ההתקדם מאד.הוא מדבר יפה (אוצר מילים מעבר לגיל ) יש עדין בעיות בתחום השפה והתקשורת אבל הן מטופלות וכרגע הבעייה העיקרית היא בתחום המוטוריקה העדינה (עדין אין יד דומיננטית). אני מניחה שבעתיד בכיתה רגילה יתכן שיהיה צורך ברטלין אבל עד אז אנחנו (הורים מחנכים ומטפלים)יכולים להגיע אל הילד ולקדם אותו.כיום "הקטן" בן ארבע ,שנה שניה בגן של החינוך המיוחד משולב מדי פעם בגן הסמוך. זהו ! סיפרתי ויש כמובן עוד הרבה...מקווה שלא הגזמתי ולא עייפתי אתכם לילה טוב לכולם, ולהתראות.
