שלום
נכנסתי לפורום הזה כמה פעמים בעבר ונדמה לי שהגבתי על כמה הודעות (אבל אף פעם לא אמרתי "שלום" רשמית)... ובכן
*** השיר הזה, עם כל התופים והמנגינה, האורות שמתחלפים בלי הפסקה, צבעוניים, והנה עשן, וכולם זזים, ואני כאן. נשענת על הבאר, בוהה במתרחש, בוהה בעצמי, בוהה בך, את בדמיון. העיניים שלך נורא חזקות לי עכשיו והן לא יוצאות לי מהראש, אז אני מחליטה להשאיר אותן. "זה עבר, זה עובר, זה הולך ומתפוגג" אני חוזרת ומשננת, מרגישה ככה גם, בשיא הכנות. זה הרבה פחות עושה לי את זה, הכאב שלך. אבל כאילו משהו בי דוחק להסתכל עלייך, להסתכל על העיניים שלך, להזכר בך, זזה ורוקדת. אני רואה את האנשים מסביב כל כך אוהבים, ומתחבקים, ואת בכל מקום, את בכל בחורה יפה שם, זאת בגובה שלך, ולזו יש שיער בדיוק כמו שלך, והנה אחת גם בגובה שלך וגם עם שיער כמו שלך, והנה היא מתנשקת עם מישהי, ומתחבקת איתה, ואויש... את כל כך שם, אני כל כך שם, בתוך הנשיקה הזאת, לפני הרבה זמן, בתוך שתי הבנות שמולי עכשיו. לפעמים תוך כדי בהיה, אני חושבת על אלה שרואים אותי, אני אמנם לא שם, אבל גם לא בלתי נראית... הם בטח חושבים שאני עצובה. יש לי פנים עצובות? אני עצובה? אולי קצת, לא יודעת למה, את המחשבות הגדולות עברתי, את הבכי לחברות ולכל דבר שזז, כל פעם שנזכרתי בך. עברתי. והנה אני נזכרת בך שוב, לא רוצה בזה אפילו, אבך גם לא נלחמת. עברת, עברת, את לא שלי עכשיו, לא כמו קודם, התרחקנו, אבל את בתוכי, כנראה, עדיין. *** דינה
נכנסתי לפורום הזה כמה פעמים בעבר ונדמה לי שהגבתי על כמה הודעות (אבל אף פעם לא אמרתי "שלום" רשמית)... ובכן
*** השיר הזה, עם כל התופים והמנגינה, האורות שמתחלפים בלי הפסקה, צבעוניים, והנה עשן, וכולם זזים, ואני כאן. נשענת על הבאר, בוהה במתרחש, בוהה בעצמי, בוהה בך, את בדמיון. העיניים שלך נורא חזקות לי עכשיו והן לא יוצאות לי מהראש, אז אני מחליטה להשאיר אותן. "זה עבר, זה עובר, זה הולך ומתפוגג" אני חוזרת ומשננת, מרגישה ככה גם, בשיא הכנות. זה הרבה פחות עושה לי את זה, הכאב שלך. אבל כאילו משהו בי דוחק להסתכל עלייך, להסתכל על העיניים שלך, להזכר בך, זזה ורוקדת. אני רואה את האנשים מסביב כל כך אוהבים, ומתחבקים, ואת בכל מקום, את בכל בחורה יפה שם, זאת בגובה שלך, ולזו יש שיער בדיוק כמו שלך, והנה אחת גם בגובה שלך וגם עם שיער כמו שלך, והנה היא מתנשקת עם מישהי, ומתחבקת איתה, ואויש... את כל כך שם, אני כל כך שם, בתוך הנשיקה הזאת, לפני הרבה זמן, בתוך שתי הבנות שמולי עכשיו. לפעמים תוך כדי בהיה, אני חושבת על אלה שרואים אותי, אני אמנם לא שם, אבל גם לא בלתי נראית... הם בטח חושבים שאני עצובה. יש לי פנים עצובות? אני עצובה? אולי קצת, לא יודעת למה, את המחשבות הגדולות עברתי, את הבכי לחברות ולכל דבר שזז, כל פעם שנזכרתי בך. עברתי. והנה אני נזכרת בך שוב, לא רוצה בזה אפילו, אבך גם לא נלחמת. עברת, עברת, את לא שלי עכשיו, לא כמו קודם, התרחקנו, אבל את בתוכי, כנראה, עדיין. *** דינה