איפה הקפה?
האמת שתפסת אותי.. הנעים מאד היה פולני, אבל אני מייחסת אותו למבוכה של הפגישה הראשונה (יצאתי מזה?) במקרה שלי לא היתה צפיה ארוכה, נכנסתי 3-4 פעמים וקפצתי למים. ומקריות? הייתי אומרת שאין כזה דבר. מכירים את המשפט "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" ? הניסיון שלי בחיים הראה שכשהייתי מוכנה לשינויים, עשיתי אותם. לפעמים היו דברים שנראו לכאורה כאסונות או משברים והתבררו כקרשי קפיצה אדירים. כיום אני יושבת על ג'וב חביב מאד, בחברה שרמת המשכורות בה היא כמעט כפולה מחברות מקבילות לה בשוק (לצערי לא, אנחנו לא מחפשים עוד עובדים כרגע) אבל לקח לי זמן רב כאבים רבים יותר וגם מאמץ לא קטן להגיע הנה. אלא מה? שאני לא אוהבת את הג'וב הזה. העבודה עצמה היא מאד לא "אני". אבל החלק הטוב של הסיפור הוא שהשכר הגבוה יחסית מאפשר לי לחזור לאוניברסיטה. באוקטובר הקרוב אני חוזרת לאוניברסיטה והולכת ללמוד את המקצוע שחלמתי עליו מגיל 16 ברור לי שלא יהיה קל גם לעבוד במשרה מלאה וגם ללמוד - אבל זהו. הגיע הזמן לא לוותר יותר על ההגשמה שלי ולעשות את זה. לשאלתך, כל המסלול שלי עד לשלב הזה לא היה מקרי לחלוטין. היום אני מבינה שאילו למדתי את המקצוע הזה מלכתחילה, לא היה צ'אנס בעולם שהייתי מצליחה בו כי את כל נסיון החיים הדרוש כדי להצליח במקצוע הזה, רכשתי כשלא עסקתי בו. יאללה חאלאס לפטפט, חייכו ותהיו שמחים, הא? ועכשיו שאלה. למה שאלת על מקריות?
