שלום

[חסרת אונים1]

שלום

אני חדשה כאן. רציתי לדעת איך ועם מי ניתן לדבר ואיך מיתבצעים טיפולים של סרטן השד. בזמן האחרון הרגשתי מעין דקירות בחזה והרגשה מאוד מוזרה. הלכתי לבדיקות והתוצאות היו שיש לי סרטן בשד. את הבדיקות עשיתי לפני כשבועיים בערך, אני כולי מבולבלת מפוחדת אני לא רוצה לספר את זה לאף אחד לא חברים לא משפחה לא אף אחד. אני חזקה ואתמודד עם זה לבד. מישהו אולי יכול לעזור לי ? כלומר לתת לי כיוון איך מטפלים וממה מגיעה סרטן השד? הרופאה לא הסבירה לי אני אמורה בשבועיים הקרובים להיות באיזו מרפאה שאני פוחדת אפילו לגשת לשם. אין לי מושג מה לעשות. שתהיה לכם שבת שלום.

 

[חסרת אונים1]

ועוד כמה דברים ששכחתי

אני מעשנת, ומאחר ואני מאוד לחוצה אני לא יכולה להפסיק לעשן גם לא רוצה, אני מאוד מאמינה בגורל ואם זה מה שאלוהים נתן (למרות שהבעיות כשהן מגיעות הן מגיעות בשרשרת צרות צרורות). פעם אחת במשך השבועיים האחרונים הקאתי הקאה רגילה אך כשהסתכלתי באסלה היה שם קצת קצת דם, ממש כמות קטנה של דם. מה עלי לעשות? מה זה אומר? האם מתים מסרטן השד? האם כורתים ע"ח קופת חולים או שזה נעשה רק לאחר כריתה אם תהיה כזאת בהמשך הזמן חלילה דרך ניתוח פלסטי והחדרת סיליקון ??? תענו לי בבקשה אין לי מישהו אחר לדבר איתו על זה. כולי פחד אחד ענק אך אני מנסה שלא לחשוב על זה ככל האפשר, ואני כאילו עוברת לסדר יום רגיל. נעשיתי קצת יותר רגישה האם זה קשור בכלל?כי מאז ומתמיד הייתי רגישה. מישהו יודע מה זה מחלקה גיאטרית? ( אולי לא כתבתי את זה במדויק אבל מה זה בדיוק ומה עושים שם ? האם הטיפולים שם הם כואבים?) אודה לכם על כל תשובה שתינתן לי כאן. ואפשר גם במסרים האישיים . עכשיו מותר לי הכל, רק לא לאבד תקווה רק לא למחוק את החיוך. אני יודעת שאחיה ולא אתן לשום מחלה או גידול להרוג אותי. ושאלה אחרונה: האם במחלקה הגיאטרית הזאת מודיעים לחולים האם הסרטן הוא מסוג נקבה או זכר? איך יודעים איזה סוג זה? האם מקבלים זריקות בשביל זה? האם הטיפול אפילו שזה דיי חדש אצלי דורש אשפוז? האם זה טיפולים יקרים מדיי? או שהכל נעשה דרך קופת החולים? סליחה על הצפת השאלות שלי אבל אתם בודאי מבינים אותי.

 

[ציפורלילה]

שאלות ופחדים

אני חושבת שניתן להקטין את אלמנט הפחד דרך הגדלת הידע. ולכן, כל מה שאת מרגישה שאת רוצה לדעת, תשאלי. השאלות שלך, כולן מאד חשובות ולגיטימיות. אבל אני חשה שאת יותר מדי לבד בכל התהליך הרפואי הזה. ואני שואלת את עצמי, ואותך, אם יש לך קרוב משפחה שמלווה אותך בכל התהליך הזה, ואם יש לך רופא שאת יכולה לבטוח בו. כל השאלות שעולות אצלך אני ממליצה לך לרשום ולשאול את הרופא בפגישתכם הבאה. מתפקידו להבריא אותך אך גם לספק לך את האינפורציה שמגיעה לך לגבי מה שאת אמורה לעבור. מעבר לזה את יכולה לפנות לאגודה למלחמה בסרטן כדי לארגן לך תמיכה והדרכה. יש מתנדבות שהן אחיות אונקולוגיות בקהילה, ונמצאות באזורים רבים בארץ ומגיעות למטופלות לפי בקשתן. (הרשימה קיימת בטלמידע ב 03-5717888). אני גם מצרפת לך קישורים לגבי חלק ממה ששאלת כאן ואני מקווה שזה יעזור לך. תרגישי רק טוב גלי

 

[אחשל]

מה לעשות ועם מי לדבר

שלום לך, לפני הכל, כדי להבין במה מדובר ולצאת מהבלבול - אני מציע שתפני ל"אחת מתשע", עמותה של נשים למען נפגעות סרטן. אפשר לפנות גם אל עמותת ח.ס.ן - חולי סרטן נלחמים. שתי העמותות מפעילות קווי טלפון לתמיכה ומידע, ואפשר להתקשר ולשוחח עם המתנדבים, לקבל מידע והמלצות: אחת מתשע - 1-800-363-400 ח.ס.ן - 1-700-506-600 בריאות ואריכות ימים ניר

 

[אחת שכבר אחרי]

לא לפחד

שלום לך לא כתבת בת כמה את ומה בדיוק את הולכת לעשות, איזה טיפולים את הולכת לעבור, האם עשית ניתוח? בכל מקרה מסרטן שד לא מתים!!!! אם תוכלי לשתף משפחה וחברים יהיה לך קל יותר. בכל מקרה גם לאחת מתשע יש פורום שיכולים לעזור לך בו, וגם כאן אם תפרטי נוכל לעזור. הכי חשוב להרגע ולא להיות היסטריים!!! בהצלחה

 

[חסרת אונים1]

אני בת 26 לשאלתך

ואני לא עברתי שום ניתוח. אני לא רוצה לשתף אנשים חברים משפח שיקרים לי בדבר הזה בנתים אלא אם זה יחמיר. יש לי מצבי רוח פעם מרומם ופעם לא . אני מרגישה שאני רוצה לעשות דברים שלא עשיתי עד היום . להשתולל לעשות חיים, להשקיע בחיצוניות שלי למרות שתמיד היתי מאוד מטופחת הפעם יותר מתמיד, לבלות ולהפסיק לבכות. כבר כמה ימים שאני מתקשה להרדם בלילות . אני פוחדת אינני יודעת מה לעשות. הכל חדש לי רק שבועיים בערך אפילו קצת פחות מאז שזה נודע לי אז בהתחלה עוד לא קלטתי שיש לי את הדבר הזה שאני פוחדת להגיד את השם הזה אפילו יש לי סרטן שדזה מפחיד להגיד את זה. אם אמא שלי תשמע את זה היא תקבל לי התקף לב, ועוד אנשים שמאוד יקרים לי אוהבים אותי ואני אותם. מה שהכי הרבה אני רוצה זה להנות מהחיים יותר מתמיד מאחר ואני לאחר הסטוריה של מצבים מאוד קשים בחיים. אני עומדת לעשות צעד אחד שלא העזתי לעשות מזה המון זמן. ורק כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות הכל. אני מנסה לפצות את עצמי על דברים שלא עשיתי אני רוצה פשוט רק להנות לבלות לטייל לצחוק להשתדל כמה שפחות לשקוע במחשבות ולא לבכות כמה שפחות דמעות. דיי בכיתי בחיי הרבה ולעולם לא חשבתי שאבכה במצב נוכחי שכזה. אף פעם בסיוט הכי גרוע שלי לא חשבתי שזה יגיע גם אלי. תמיד כשראיתי אנשים או ילדים עם סרטן אמרתי לעצמי" מסכנים שיהיו בריאים". אני לא יודעת מה לעשות . אני עדין בהלם ההתחלתי. כי בעצם רק לפני שלושה ימים באמת ישבתי עם עצמי וחשבתי על מה שיש לי ומה אני רוצה לעשות עם זה ומעצמי ומה זה יכול למנוע ממני בעתיד. ואני לא אתן לכלום למנוע ממני. אני עדין ממשיכה להתנהג רגיל. מקווה שזאת הדרך שלי למלחמה הזאת. שתהיה לך ולכל חברי הפורום כאן בריאות חג שמח , והמשך שבת שלום.

אלוהים תן לי את הכוחות להתמודד גם עם זה עכשיו. אלוהים אל תתן לי לסבול יתר על המידה ולמות. אלוהים... למה אני? מה חטאתי כל כך שזה מגיע לי אלוהים למה אלוהים ??? ובכל זאת.. אני לא כועסת כאן על אף אחד ובטח שלא על אלוהים ובודאי שלא על עצמי. זה מה שהגורל נתן לי עוד מבחן של החיים. ואני אתמודד עם זה כמו גדולה. יש לי פחד נוראי להקריח לי פתאום להרזות עם ירידה דרסטית במשקל . אני פוחדת ולא יודעת איך מיתמודדים עם כזה דבר. תודה לאישה היקרה הקודמת שענתה לי ונתנה לי מקומות וטלפון לפנות אליהם. אני יעשה את הכל כדי להמשיך לחיות ולא לתת לרוחי לנפשי ולעצמי ליפול לתיהום של דכאון פחד יאוש ובדידות. תודה.

 

[מזי א]

לא להכנס ללחץ

אני עכשיו כמעט שנתיים לאחר כריתה צלאה, היום אני כמעט בת 35 רוב חולות סרטן השד , יוצאות מהמחלה, ואין צורך להיות כזאת דרמטית מה שכן, כדאי ורצוי לחלוק את העובר עלייך עם בני משפחה וחברים טובים ישנם מחקרים שמראים כי למצב הרוח יש הרבה משקל בהחלמה, לכן המלצתי לך, כמה שאפשר, קחי בקלות,נכון שזה נשמע לך משונה אבל את תראי שאם תהיי קצת פחות בלחץ , הכול יהיה לך יותר ברור. הקרחה הינה תופעת לוואי של הטיפולים הכימוטרפיים,ואני מצטערת , אבל אצלי לא היתה ירידה במשקל, לצערי בכל אופן, את יכולה לפנות בכל שאלה שתעלה לך, ותלכי לסיים את האיבחון היי חזקה

 

[איילת האביב]

היי חסרת אונים חמודה

אני כה מבינה את מה שאת עוברת, לכולנו אותם חששות ופחדים גדולים ענקיים. בהתחלה הכל נראה עעעענק וחוסר האונים הוא בלתי יתואר, אך באמת כשמקבלים מידע מאנשים נהדרים וסבלניים היושבים בכל מקום אליו את פונה במספרי הטלפון שקבלת ומתחילים לאט לאט לעכל...אז הענק הזה מתחלק להמון המון גמדים איתם קל יותר להתמודד. מה שמאוד מאוד חשוב, את חייבת לשתף את משפחתך, אני חושבת שזו זכותם לדעת, על אחת כמה וכמה שתמיכתם והליווי שלהם יעזרו לך במאוד. ביננו הרי בשלב זה או אחר הם במילא ידעו, לא תוכלי לעבור אשפוז וניתוח וטיפולים ללא ידיעתם, אז מוטב מוקדם מהמאוחר. הם יחבקו כשצריך, יבכו איתך כשתיבכי ויתמכו בך כשתצטרכי. איזרי אומץ יקירתי וכמובן שאנו כאן איתך ובשבילך. שבת שלום איילת האביב

 

[חסרת אונים1]

אתם אנשים מקסימים ניפלאים../images/Emo39.gif

תודה שכולכן עונות לי כל כך באדיבות תודה על הכל זה פשוט מחמם את הלב, רציתי ברשותכן לדעת איך נעשה האיבחון הסופי, וכמו כן לדעת איך נעשה טיפול כימוטרפי והאם זה כואב וכמה זה עולה? והאם צריך אשפוז בשביל כל זה?והאם למשל הרופאים יכולים שלא לספר למשפחה שלי שאני חולה? אפילו אם אני מתאשפזת לטיפולים? האם לוקחים זריקות בבית? איך בכלל הגעתי לסרטן שד? ממה זה בא בכלל? אני בכלל לא מעכלת שזה גוף זר שיכול להרוג אותי ולא להתעורר בבוקר שלמחרת שוכן לי בגוף בחזה, ממש ליד הלב. כמובן שזה בחזה בצד ימין לצערי. תודה על הכל אתם באמת אחיות טובות מחממות את הלב. הבדיקה הזאת בשבוע הבא נעשית בקופת חולים אך הבנתי שלאחר מכן יפנו אותי לאיזו מרפאה בבית חולים, ידוע לכן אולי מישהי שיש לה או עברה את סרטן השד איזה מן טיפול זה? וזה אמור להיות טיפול ראשוני. ושאלה אחרונה- אני עלולה להתקרח? המשך שבת שלום - ותודה רבה.

 

[איילת האביב]

היי חסרת אונים יקרה, תחליפי את השם

כי את הולכת ומתחזקת מיום ליום...טוב? אז ככה יקירתי, לרופאים אסור לספר לאף אחד חוץ ממך, רק את רשאית להחליט עם מי את רוצה לחלוק את פרטי המחלה. כל הטיפולים הם על חשבון קופת חולים ואין לך מה לדאוג מבחינה כלכלית, אם יהיו לך הוצאות נסיעה לטיפולים, הרי שתקבלי אותם בחזרה. בדרך כלל הטיפולים, גם ההקרנות וגם הכימותרפיה נערכים במשך היום בבית החולים המטפל, למעט מקרים שמאשפזים לצורך כימותרפיה מסוג מסוים. הטיפול לא כואב, אם כי הטיפול הכימותרפי מלווה בתופעות בחילות, חולשה וטעם רע בפה וסוג מסוים גורם לשער לנשור, לא כל טיפול. הרעיון הוא שההקרנות הן מקומיות על הגידול שהוצא כדי למגר תאים סרטניים באם נשארו באזור הגידול. הטיפול הכימותרפי הוא למקרה שמטייל לו איזה תא סרטני בדם, לתקוף אותו ולחסלו שלא יתיישב חלילה במקום אחר. בכל מקרה יקירתי, הרופא יענה לך על כל השאלות וכמו כן העובדת הסוציאלית בבית החולים המטפל, תטה לך אוזן קשבת ותייעץ לך. כמובן שבכל שלב את יכולה לבוא לבקר בביתינו החם כאן באתר ולשאול שאלות. ביי חמודה ושוב אני מציעה לך לספר למשפחתך, לפחות לאחד מהמשפחה. שבוע טוב איילת האביב

 

[ספוזניק יוסי]

למבריאה החמודה

חסרת אונים שלום הייתי מעדיף לקרוא לך: למבריאה החמודה שלום! התרגשתי מאד לקרוא את דבריך. את למעשה מבטאת בצורה נהדרת את הרגשות הכי אמיתיים שלך. את מרגישה כמו שחולת סרטן ממוצעת מרגישה. יכולת הביטוי שלך היא חלק חשוב בהבראה שלך. למחלת הסרטן ישנו קוד רגשי ייחודי ואת מרגישה אותו כנראה. את נמצאת כרגע בשלבים מאד ראשוניים של המחלה ואת תחווי עוד חוויות רבות קלות וקשות ועליהן יספרו לך יותר טוב ממני חולות שחוו את המחלה. את נושא הקוד הרגשי כדאי להשאיר לשלב מאוחר יותר. את תשאלי את עצמך שאלות כמו למה זה קרה דווקא לי, האם לספר על המחלה ולמי לספר, את לא רוצה לספר לאימא כי את רוצה להגן עליה... האומנם את מגנה בזה שאת לא מספרת? איך תרגישי אם אימא שלך לא תספר לך על המחלה שלה? לך יש בטח המון שאלות מסוג זה. תרשמי אותן לעצמך.... ופעם תפתחי את זה ואז תראי את הדברים באור שונה. למחלת הסרטן יש תדמית לא טובה. לכן מי שנוגע במחלה נחשף לפחדים מעבר למחלה "רגילה". לכן כדאי לך שלא להתמודד לבד. תכנסי לאתר: www.what-is-cancer.com יש בו הסבר על מחלת הסרטן מנקודת ראייה שונה מהרגיל. מומלץ. לעמותת ח.ס.ן. (חולי סרטן נלחמים) יש קבוצות תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם, בכל הארץ. הקבוצות נותנות לחולה גב להתמודדות עם המחלה. את יכולה לפנות לשם ישירות או דרכי. www.hosen.co.il המייל שלי לשאלות ותגובות : [email protected]