תקראו את זה
אני לא מנסה לעצבן אף אחד, זה הדיעה שלי. a saucerful of secrets הוא נסיון להגיע לאווירה של piper, נסיון יפה אגב, והעובדה שג'אגבנד בלוז נמצא שם היא אירונית בהתחשב במה שהשיר אומר. את more אני לא אוהב בכלל, לטעמי הוא לא מעניין, מנסה להיות מקורי וחדשני אבל נשמע יותר כמו קשקוש (וזה רק דעתי אז לא לכעוס...). אני מודה ומתוודה שאת אומה גומה אני לא מכיר מספיק בשביל להביע דיעה. dark side זה דיסק שבו ווטרס מתחיל לנסות להיות כל מיני דברים- הוא מנסה להיות מטורף, אולי פוסט מודרניסט, אולי סיד בארט, ומכאן מתחיל התסכול שלו שמוביל לדברים כמו the wall שאני יגיע אליו. המוזיקה בdark side מאד מהודקת, עבודת אולפן מרשימה, אבל חסר רגש, חיים, קצת חוש הומור, הכל קר כל כך. והטקסטים מתחילים בדיסק הזה להיות מדי 'מסרים' ברורים וישירים מידי. wish u were here מנסה לרגש אותנו, ווטרס מנסה עוד פעם להיות סיד בארט, הטקסטים כל כך ישירים שזה מגוחך. אבל בכל זאת רואים פה את תחילת ההבנה שלהם מי ומה היה סיד בארט ואולי גם מה קרה לו. animals הוא דיסק פוליטי ולכן אני לא אובייקטיבי לגביו בגלל שיש לי בעיה עם מוזיקה עם מסרים פוליטיים ישירים אבל אני חייב לציין שמוזיקלית הם התעלו פה מעל שאר האלבומים. the wall הוא דיסק מבולגן, מלא מסרים סותרים וחסר כיוון ברור. שומעים בדיסק הזה,ביו השורות, המון תסכול של ווטרס על החיים ועל חוסר ההצלחה להיות המון דברים שהוא רוצה להיות. אפשר לשמוע פה ששאר הלהקה הייתה פחות שותפה ליצירה ושזה השפיעה על הדיסק. ווטרס מאשים פה את כל העולם וטובע בחרא של עצמו כשכבר לא ברור לא אם הוא חי את החיים שלו או חיים שהם נסיון להשלים את הסיפור של סיד בארט. the final cut הוא גם דיסק נוטף פוליטיקה ע"ע animals אבל דווקא מאד נהניתי מהמוזיקה. פינק פלויד של אחרי זה הם להקה של שירים טובים וזהו. אני לא מזלזל בהם, אם הייתי לא הייתי מכיר כל כך את כל האלבומים אבל בהשוואה לpiper- הטקסטים, המשחקים של בארט עם השפה והתרבות הבריטית, המוזיקה, תיאורי האווירה והנוף המוזיקליים העיבודים, השירה- כל כך מקורי ויוצא דופן, ל כך שונה מכל מה שהיה לפני כן ושלא לדבר על העובדה שזה דיסק שיצא בתקופה שכל התרבות נשאה עיניים לאמריקה ומה שאמריקאי הוא טוב יותר והכל היה נסיון לחקות אותם והדיסק הזה נוגע בשורש הבריטיות, סיפורי אגדות, נופים, רגשות ובתוך כל זה מרגישים איזה שהוא זרם מוזיקלי תת קרקעי של אימה, טירוף, מחלה כאילו הו חזה מה יקרה לו. כמובן שקל להגיד את זה בהסתכלות לאחור אבל גם במוזיקה שומעים את זה. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
