שלום

[outrun]

שלום

באוקטובר גילו לאמא שלי סרטן השד בשלב יחסית מוקדם (גידול 1 ס"מ). הוציאו את הגידול בניתוח וכנראה שהיא תצטרך לעבור הקרנות וגם כימותרפיה. אני חדשה בעסק ועד היום סרטן היה משהו מרוחק ולא מת חלקי. נכנסתי לפה לפורום וחשכו עיני. אני קוראת את ההודעות פה ובוכה ובוכה. האם לשם מועדות פנינו? יש מישהו פה שגם ניצח את המחלה? או שמכאן אפשר רק לרדת... אני יודעת שהבעיה היא לא שלי אלא של אמי, וזה לא שאני לא מתרכזת בה ונותנת לה את מירב תשומת הלב, אבל... מי יבין אותי? אני בת 24 ונדמה לי שאין אף אחד בעולם שאני יכולה לשתף אותו ולדבר איתו על זה... כל שיתוף של חברים לסביבה הקרובה לא יגרור דבר מלבד רחמים ורכילות טובה, ואילו אני צריכה הזדהות והבנה... אני נאבקת בהמון חזיתות גם כך - קשיים כלכליים וכיו"ב... אני לא עומדת בזה

 

[adi744]

outrun../images/Emo42.gif../images/Emo8.gif

היי פשוש שמי עדי גרינבאום היום אני בת 29 חליתי בסרטן השד בגיל 24 ככה באמצע החיים צעירה שעוד לא הספיקה לעשות כלום בחיים. מרגע שהודיעו לי שאני חולה חשבתי רק על החיים לא על מוות הייתי נחושה בדעתי לנצח ותאמינילי את לא יודעת כמה כוח יש לאדם שהוא רוצה לחיות, הכול בראש הכול תלוי בנפש האדם, לא סתם אומרים גוף בריא בנפש בריאה. מאותו רגע שהודיעו לי על המחלה אמרתי אוקיי זה המצב הנתון עכשיו צריך להתמודד הגוש שלי היה כמעט 6 ס"מ טופלתי בהדסה עין כרם כימווכל השאר ידוע, ובאמת אחרי 2 טיפולים הסרטן נעלם וידעתי שניצחתי ידעתי שזה מה שרציתי. הרופא שלי שוחחה איתי ואמרה לי שישנו מחקר חדש בנושא סרטן השד לגבי נשים צעירות בגילי שחלו בסרטן השד בגיל כל כך צעיר יכולות לשאת גן מסויים של סרטן השד, היא ביקשה ממני לעשות את הבדיקה ואכן מצאו לי את גן סרטן השד שנקרא brca1, אמרתי לעצמי אוקיי אני נשאית של גן סרטן השד ומה זה אומר? אז הרופאים אמרו לי שזה לא שאלה של אם אלא שאלה של מתי הסרטן יתקוף שנית ולכן החלטתי לעבור כריתה של שני השדיים ושחזורם במקום. החלטה לא קלה אבל החיים חשובים יותר מזוג שדיים. קיבלתי שני סיליקונים מדהימים אני הולכת חשוף, בגדי ים וכן כן ניצחתי את הסרטן. וודאי שזה אפשרי לנצח את המחלה גם בעזרת כמובן "הרעל"(כימו) שזה הרפואה הקונבנציונאלית וגם רפואה אלטרנטיבית עוזרת וגילוי מוקדם של המחלה וכמובן הרצון הרצון לחיות. זה טוב לבכות זה עוזר אני תמיד רציתי להיות חזקה בשביל כולם אבל לפעמים בא לך פשוט לצעוק ולבעוט ותאמיני לי זה עוזר. אני אדם אופטימי מטבעי אני מקדישה את חיי לבנות צעירות בפרט ונשים בכלל בעידוד והעברת אנרגיות חיוביות וכמובן חיוך ששווה מליונים שיבינו שזה לא סוף העולם אפשר לצאת מסרטן השד וצריך להילחם כי יש בשביל מה לחיות. כל שאלה כל סוגייה שאת או אמא רוצות לשאול אני כאן אוהבת חיבוק דב

אוהבת עדי

 

[outrun]

../images/Emo24.gif

תודה עדי... הפתיחות והאופטימיות שלך גורמות לי לקנא. הלוואי שהיה לי קצת גם.

 

[adi744]

outrun פשוש../images/Emo151.gif

היי חומד את יודעת לכל אחד בתקופה כזו או אחרת יש התמודדויות בצורה שונה,אל לך לקנא מפני שגם לך יש אופטימיות אבל היא חבויה את לא נותנת לה להתפרץ. אבל אם בא לך, עכשיו, להיות פאסימית תהיי, תחשבי על עצמך ומה שטוב לך, לכי לפי האינטואיציות שלך ההרגשות שלך. למדתי שאסור להילחם בכאב או עצב צריך לזרום איתם. והפתיחות, הפתיחות תמיד הייתה, בתקופה שבה אני חליתי היו נשים מבוגרות בכלל וצעירות בפרט, שלא רצו מסיבות שלהן, לדבר איתי או להראות לי איך נראה שחזור שד, הרגשתי נורא לבד, הייתי הבחורה הראשונה בארץ בגילי שהחליטה לעבור כריתה ושחזור במקום מרצון, כמניעה להיווצרות סרטן נוסף, והלבד הזה היה כל כך קר וקשה שלפני הניתוח אמרתי לאמא שלי, שלא תהיה בחורה בארץ,ובעולם שלא תראה, תרגיש, תגע בשד משוחזר, לא תהיה אחת שתפנה אלי ואני לא אהיה שם לצידה,אני מקדישה את חיי לבחורות צעירות שחולות ומבריאות או שאמורות לעבור ניתוח או מתלבטות האם לעבור כריתה או לא. אני מעבירה להם מסר שזה לא סוף העולם אפשר להתמודד גם עם הסרטן וגם לנצח ברגע שאדם מאמין בעצמו וביכולות שלו אין דבר העומד בפניו. החיוך של הבנות שווה לי הכול. אנשים לא מבינים כמה כוח יש להם כשהם רוצים לחיות, ויש בשביל מה לחיות. אוהבת עדי גרינבאום

 

[ציפורלילה]

יש מנצחים

בהחלט יש. חלק לא מבוטל של הכותבים בפורום הזה הם אנשים שחלו ועברו טיפולים והבריאו. לפי התיאור שלך, הגילוי נעשה בשלב מאד מוקדם וככל שהגילוי נעשה בשלב מוקדם יותר כך יש סיכויי החלמה טובים יותר. בהחלט אפשר להבין אותך ואת החששות שלך, ואת בהחלט לא לבד. מעבר למסגרת הפורום אני ממליצה לך לפנות לעובדת סוציאלית של המחלקה, כי הן שם לא רק כקשר לביטוח לאומי וכאלה אלא גם כדי לשמש כאוזן קשבת וכתף בשעת הצורך. במספר בתי חולים יש מחלקה פסיכואונקולוגית שהמטפלים בה הם במיוחד למי שמתמודד עם קשיי המחלה, החולה ובני משפחתו. אני חושבת שאולי גם כדאי לך למצוא חברה או שתיים בהן את בוטחת ולשתף אותן במה שעובר עליך. כי אולי המחלה הזו, במבט ראשון, גוררת תגובה של "איזה מסכן" אבל מי שמכיר מקרוב אדם שחולה או קרוב משפחה מבין שההתמודדות עם המחלה הזו היא הרבה מעבר לזה, ולא תמיד מסכנות היא הדבר המאפיין את החולה ולפעמים נוצר מצב שהחולה, במקום להיות "מסכן" מחזק ומעודד את הסביבה שלו. למרות שהתקופה של המחלה והטיפולים הם "של החולה", גם האנשים שסביבו, המשפחה והחברים בעצם צריכים להתמודד עם המחלה אבל מזויות אחרות ועם קשיים אחרים. אבל שוב, אפשר להתגבר על המחלה, הטיפולים לא קלים לפעמים אבל יש דרכים להקל ולעבור את השלב הזה שהוא כדי להחלים ולחזור לחיים תקינים. אני מצרפת קישור, במידה ויעניין אותך. נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו, ואם נוכל להיות לך לעזר יום טוב

גלי

 

[outrun]

../images/Emo7.gif בעיה

גלי שלום, קודם כל תודה רבה לך ולכולם. אני מרגישה קצת אשמה שאני כותבת מנקודת המבט שלי, הבעיה היא שאני חייבת להיות סופר וומן ליד אמא שלי ולא להתמך על ידה. אמא שלי ממשיכה לשדר כלפי חוץ עסקים כרגיל, ממשיכה לעבוד אפילו אחרי ניתוח ולא מנצלת את ימי חופשת המחלה שלה. היא ביקשה ממני בפירוש לא לספר. ולגבי החברים... כבר שכחתי מה זה. אנשים בגילי ובסביבתי כל כך עסוקים עכשיו בשלב הקריטי הזה של בניית החיים שלהם, במירוץ המטורף אחרי לימודים/עבודה/דירה/חתונה - שאף אחד לא באמת רוצה להטות כתף, אז חוץ מזה שזו תהיה סנסציה ורכילות אין לי עם מי לדבר. מעולם לא הרגשתי כל כך לבד. אני הולכת לטיפול עם פסיכותרפיסטית פעם בשבוע אבל זה רחוק מלהיות מספיק. כואב.

 

[ציפורלילה]

באמת עסקים כרגיל?

אני חושבת שאין לך מה לחוש אשמה, את כותבת מנקודת המבט שלך, כי משם את חשה את הדברים. אם אמא שלך בוחרת להמשיך כאילו הכל בסדר וכלום לא קרה אז זו הדרך שלה להתמודד עם כל מה שעובר עליה כרגע. אולי הדרך שלה להתמודד היא לשמור על איזשהו אורח חיים נורמלי כמו שהיא מכירה וככה לא להרגיש שיותר מדי דברים משתנים לה או בעצם להרגיש שהיא חולה כי אחד הדברים היותר קשים במחלה הזו היא שברגע אחד מאדם בריא הופכים לאדם חולה, ועוד במחלה שיש לה סטיגמות לא כל כך חיוביות. אם זו הבחירה שלה, נראה לי שלפחות בשלב זה, עד סיום הטיפולים לתת לה לעשות את הדברים בדרך שלה ולתת את התמיכה לה היא זקוקה. לגבייך, ברור לגמרי שאת גם כן צריכה תמיכה, לא פחות מאמך. זה טוב מאד שאת הולכת לפסיכותרפיסטית אבל אם זה לא מספיק אז אולי כדאי לך לבדוק אופציות אחרות כמו שהמלצתי בהודעה הקודמת, מטפלים במחלקה שההתמחות שלהם היא אנשים שמתמודדים עם מחלת הסרטן, גם החולים וגם הקרובים להם. אולי כדאי לך להציע לאמך ללכת יחד. יכול להיות שיתנו לשתיכן כלים לעבור את המשבר הזה ואפילו לצאת ממנו מחוזקות. יש לכן אחת את השניה וזה כבר לא לבד. ולגבי חברים, אנחנו פה, גם בשבילך וגם בשביל אמך. בשביל כל מה שתצטרכו. אני יודעת שזה לא הרבה ובטח לא עונה על כל הדרישות שיש מחברים קרובים אבל זה בכל זאת משהו. שיהיה לך יום טוב

גלי

 

[rona39]

הכל כרגיל

היי התגובה של אמא שלך " הכל כרגיל", היא הדרך שלה להתמודד עם המחלה, היא מוכיחה שאמא שלך אשה מאוד חזקה. גם אני המשכתי לעבוד אחרי הנתוח ובתקופת הטיפולים. כך לא ישבתי כל היום בבית וחשבתי על המחלה. השגרה היתה למעשה גם בשביל הילדים. לגבי החברים, תנסי כן לספר לחברים הקרובים, ותופתעי מהתגובות. את לא חייבת לדוש איתם כל יום על הנושא, זה באמת ירתיע. אבל גם ההתענינות הקטנה ביותר מצדם תעזור לך. המון בריאות רונית

 

[מזי א]

דרך התמודדות

היי אני מאוד מבינה את אימך, כי גם אני עשיתי את אותו הדבר, חודש לאחר ניתוח כריתה מלאה , חזרתי לעבודה, במשרה מלאה, לאחר מכן התחלתי כימוטרפיה, ובין הטיפולים, שוב עבדתי, משרה מלאה, רק בתקופת ההקרנות " ניצלתי" את חצי המשרה , כי הייתי צריכה. גם עכשיו , 3 שבועות לאחר ניתוח החלפת השתל, חזרתי לעבודה, זאת צורת ההתמודדות שלנו, כל אחד ודרכו הוא, מה שהכי חשוב, שתהיו לצידה בכל, ושתדע שיש לה עם מי לעבור את התקופה הקשה ולשים אותה מאחוריה. דרך אגב, אצלי, אני מקור הכוח בבית, לא בעלי ואפילו לא הוריי או אפילו החברות. בכל אופן , ישר כח ורק בריאות

 

[ornusha]

אני נצחתי...

outrun, יש כל כך הרבה סוגים של סרטן והרפואה היום יודעת כל כך הרבה, אז לפני שאת נכנסת ליאוש מוחלט תדעי שהתקווה היא גדולה והסיכויים גבוהים!

 

[איילת האביב]

גם אני נושאת את שרביט הנצחון../images/Emo47.gif

סרטן פתאומי, לא מוכר לרפואה, ניתוח בטן מסובך, טיפולים וזזזזהו !!! היום אני נקייה, ניצחתי אותו! פעם המילה סרטן היתה גזר דין מוות, היום כבר לא, בהחלט לא. התעודדי יקירה. שולחת לך חיבוק של אומץ וכוח להמשיך איילת האביב

 

[מלמלה]

הסיפור שלי

לפני עוד חודש 3 שנים גילו אצלי גוש בגוד 1 ס"מ.. ככה באמצע החיים עם שני ילדיים קטנים בעל ומשרה מלאה מחוץ לבית עברתי ניתוח והקרנות ללא צורך בכימוטרפיה חזרתי לעבודה ולשיגרה הכי מהר שאפשר, לא ניצלתי כמעט את ימי החופשה שלי במהלך ההקרנות המשכתי לעבוד חצי יום והיום.... אני מרגישה מצויין אני בריאה