שלום

BarmaLena

New member
שלום

יש לי שאלה, עצלות, התמכרות או לא? אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, חוץ התמכרות לאינטרנט, טלוויזיה ואוכל (מאוד מאוד חזקה...) אני עצלנית...כל ערב אני אומרת לעצמי שזהו, אני קמה בבוקר ועושה התעמלות, לא מדליקה את המחשב ולא את הטלוויזיה. אבל כל בוקר מחדש אני מוצאת את עצמי באותו המצב: אוכל ביד, טלוויזיה דלוקה ואני מול המחשב. ואני אומרת לעצמי: "טוב, אני אעשה את זה מחר..." וככה כל יום. וחוץ מזה, אפילו כשאני לוקחת את עצמי בידים ומכבה את הטלוויזיה והמחשב ואומרת זהו, עכשיו אני אקרא ספר נחמד (ואני אוהבת ספרים...אבל לא קוראת אותם...) או אלמד משהו לבייס, אני מוצאת את עצמי יושבת על המיטה, או הספה או כל דבר אחר שאפשר להשען עליו וחושבת על הדברים המטומטמים ביותר בעולם (אוי...אתם לא תאמינו איזה מטומטמים....) אז למה זה קורה? זאת התמכרות לא לעשות כלום? סתם לשבת ולשרוף זמן, אני שונאת את זה, אבל אני עדין עושה את זה. למה?
 

StarDustGirl

New member
החתימה שלך היא התשובה

כלומר...את בעצם חותמת את כל מה שאמרת כרגע ב"כן טוב...לא חשוב". אולי את פשוט לא חושבת שזה שווה טירחה? אולי באמת הכל לא ממש חשוב? אני אישית, עצלנית כשאני חושבת ש"זה" (מה שזה לא יהיה) יסבול דחייה, כי זה לא ממש קריטי, לא ממש חשוב. זה כמו דיאטה...עכשיו אוכלים את האוכל בגלל שהוא טעים, מהנה, ואומרים כל הזמן "טוב, עוד קצת וזהו", וכל הזמן "עוד קצת וזהו" עד שכבר זו לא דיאטה יותר. ואז זה שוב קורה למחרת, ושוב למחרת, וכל הזמן יודעים עמוק בפנים שאתה לא תצליח, ושזה לא קריטי באמת כי כל החיים שלך לא ממש משמעותיים ברגע זה..זה נורא, ממש נורא. אני הגעתי למסקנה שכדי לעשות משהו, צריך לצפות שהוא יהיה מהנה, זה ממש כמו לשקר לעצמך, אלא שהשקר עובד ממש טוב. זה כמו שקמתי בוקר אחד מוקדם, כי אמא שלי רצתה לסחוב אותי לקנות בגדים. אני שונאת לקום מוקדם, אני מתעבת לקנות בגדים (אני ממש לא סובלת את הגוף שלי), אבל הגעתי למסקנה ש"זה מה שאני עושה עכשיו, אז אני עומדת להנות מזה, אני לא הולכת לראות את החיים שלי עוברים מול העיניים רק בגלל שיש לי ציפיות כל כך שליליות וכזו חוסר מוטיבציה". ככל שחושבים יותר על מה שהולכים לעשות, ככה מאבדים חשק. כמו שפעם אחת אני התארגנתי והלכתי פשוט לרוץ כל כך מהר, שלא היה לי זמן לקלוט שאני לא במצברוח אפילו. כמו ש"אושו זן" אמר- "תחשוב, שכל דבר שאתה עושה, הוא מדיטציה". המקרים האלו בהם את יושבת ופשוט חושבת על הדברים הכי מטומטמים בעולם- זה קורה בגלל שאת נמצאת במצב של דילמה בלתי פתורה. כשמגיעים למצב כזה, המוח במצב סטטי, המחשבות שקריטיות כרגע נעצרות, וכל הדברים המפגרים שהדחקת בורחים להן בין הרגליים ישר לחזית התודעה. זה נורא מתסכל שזה קורה, שאת פשוט כזו גולם כי את יודעת שאוטוטו תצטרכי לעשות משהו שממש לא בא לך. זה קורה לי בדרך כלל כשאני צריכה לעשות שעורים והכל..מעצבן. אני לא חושבת שזו התמכרות, אני חושבת שזו חוסר אכפתיות לשמה. תשאלי אותי, אני מצטערת להגיד, שזה אפילו יותר נורא. כי זה הרבה יותר קשה לפיתרון. אני מבינה על מה את מדברת- אבל אני גם יודעת שהדרך היחידה לצאת מזה היא למלא במשמעות משהו חסר משמעות עבורך, קחי את זה כמו שקר לבן. בסוף באמת תלמדי להנות מדברים שאת יודעת שאת לא נהנית מהם אבל צריכה לעשות אותם- כמו שעורי בית. חוץ מזה, תתחילי גם לעשות דברים שכן מעניינים אותך. חייב להיות משהו. שלך, אחות לעצלנות, טל
 
למעלה