אז ככה..
אני חזרתי מהמסע של החיים שלי לפני חודש בערך... למה החלטתי ל"בזבז" את כל הכסף שחסכתי לרישיון על שבוע אחד בפולין?? כי הגעתי למסקנה שזה מסע שאפשר לחוות במלואו במיוחד בגיל הזה.. גיל ההתבגרות..יחד עם החברים שלך..אתה מגבש זהות עצמית ..והטיול הזה מהווה נקודת פתיחה מעולה לשאר החיים.. כבוגרים... אי אפשר לתאר את מה שהרגשתי שם.. זה מין רגשות מעורבים.. מצד אחד גאווה עצומה.. אין לכם מושג איך זה ללכת 7 אלף בני נוער במצעד החיים עם חולצות משלחת כשמגן דוד מתנוסס עליהן ודגלי ישראל מונפים בכל מקום.. זה תחושה של עוצמה.. כשהלכנו בדרך שבה הלכו כל כך הרבה יהודים אל מותם עם הדגלים והשירים, איך אפשר לתאר את זה בכלל?? ומצד שני..הרבה בכי, עצב, אי הבנה,רגשות ותחושות, המון שאלות לא פתורות, מראות קשים מאוד... אני מאמינה שכל יהודי חייב לעצמו את הביקור במחנות הריכוז, העבודה וההשמדה, בגטאות, בבתי הקברות, בבתי הכנסת, ברחובות ... כרגע אני מדברת לריק.. כי את אותם הדברים שמעתי בדיוק מהמורים להיסטוריה.. אבל באמת הבנתי והרגשתי על מה הם מדברים רק כשהייתי שם.\ צריך לנסוע לשם במיוחד עכשיו.. כי לצערי, הדור של השואה הולך ונעלם לאט לאט.. והמסעות לפולין בעוד כמה שנים יהיו ללא אנשי העדות... והחוויה לא תהיה במלואה בלי הסיפורים שלהם, החום שהם מעניקים.. התקווה.. "כשתשאל איך היה, אענה: כשתהיה שם, תדע. אל תעלב, פשוט קח רגליך וסע לשם. שם תדע להיות יהודי וגאה. שם תמצא את העבר העצוב ואת השמחה שבהווה, אך גם הסכנה שבעתיד. שם תרגיש המון דברים שיכול להרגיש רק מי שעבר את החוויה המסעירה הזאת של טיול בעבר למען העתיד. העתיד שלו ושל הדור הבא. סע למענך, סע לשם למענם, לחוות בעצמך. " במהלך המסע גיליתי הרבה דברים על עצמי... והמשפטים שהנחו אותנו, תלמידי המשלחת,לאורך כל הדרך...: "לזכור את העבר, לחיות את ההוה, להאמין בעתיד." - אבא קובנר "The one who does not remember history, is bound to live through it again." טוב... נשפכתי קצת, אה?? זה באמת היה שבוע מדהים מכל הבחינות ולמען האמת רק בזמן האחרון התחלתי לחזור לעצמי.... אני מקווה שיש כאן לפחות מישהו אחד שקרא את כל השטויות שלי עד הסוף חחח וכמובן שיש תמונות.. אז מי שרוצה.. אתם יודעים איפה למצוא אותי.. סליחה שיצא קצת ארוך!! פשוט יש לי הרבה מה להגיד בנושא =)
