שלום....

[צללית של אור]

שלום....

אני די קוראת פה,אבל לא בקביעות... אני יודעת שיש לי חרדות, יש לי חרדות מבית לבד,בייחוד שאני נכנסת לחדר שהדלת סגורה ואני צריכה לפתוח אותה ואני מפחדת שאולי יש משהו שם.. לפעמים זה אותה הרגשה של לסגור חלון בלילה או ללכת לישון. לא יכולתי לישון במשך חודשיים עד שהתחלתי לקחת כדורי שינה וגם הם הפסיקו לעזור.. הלכתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר אבחנו בתוכי:דיכאון,חרדות קשות (כנראה שבתוכן גם חרדות נטישה),הפרעות אכילה (לא ברורות) וכל מה שיוצא בזה... נתנו לי פרוזאק.. עכשיו אני ישנה אבל עדיין לפעמים יש לי את התחושה הזאת בבטן שמשהו הולך לקרות וגם לפתוח דלתות זה עדיין לא פשוט... אבל ההרגשה הכללית יותר טובה ואני ישנה.. אבל אני מרגישה את כל הדברים האלה עדיין וההרגשות האלה בבטן והרגל לא מפסיקה לזוז.... קשה לי - מה לעשות?! חוצמזה.. אני בקרוב יפסיק עם הפרוזאק ואני מפחדת שזה יחזור לי או שאני רוצה שזה יחזור... אני יודעת שההודעה מבולבלת.... עזרה,בבקשה.

 

[בוזיקית]

צללית יקרה, ברוכה הבאה.

מדוע את רוצה להפסיק את הפרוזאק? כמה זמן את לוקחת את זה? הסבירו לך שלוקח זמן עד שהתרופה משפיעה? לפחות 6 - 8 שבועות! גם אני לקחתי אותה אך הגעתי למסקנה שאינה עוזרת לי. ניסיתי גם "רסיטל" - וגם זה לא עזר, עד שעליתי על דרך המלך וכיום אני לוקחת "לוסטרל", אבל באמת כל אחד יש לו את התגובות שלו לתרופה, כך שזה לא אומר כלום. אני מבינה את הפחד שלך מבית לבד - גם אני פחדתי מזה בבית הקודם שגרתי בו (עכשיו ברוך השם יש לי חרדות אחרות). האם את גרה לבדך? בת כמה את? האם ניסית טיפול התנהגותי בהתניה? אני יודעת שלפעמים זה מאוד עוזר במקרים כמו שלך. וכמו שאני ממליצה לכולם - מה דעתך על תירגול יוגה? מנסיוני זה משפיע על הגוף והנפש במידה ממש טובה ומרפה את השרירים ואת ההכרה. גם אני עכשיו בתקופה לא כל כך טובה, למרות התרופה, אך אם קראת את ההודעה האחרונה שלי אני יכולה לאמר בוודאות מוחלטת, שאלמלא התרופה, מצבי היה גרוע בהרבה. אגב, ה"לוסטרל" התחיל להשפיע עלי אחרי חודשיים וחצי, אז אל יאוש... אם את צריכה משהו - אוזן קשבת, עיצה, וכד' אשמח לעזור לך במידה שאדע כיצד. חשוב לי שלא תרגישי שאת לבד בבעייה הזו, ולכולנו יש פה בעיות כאלו ואחרות. את ממש לא חריגה. תחזיקי מעמד, שלך,

 

[צללית של אור]

תודה על התגובה...

אני לא רוצה להפסיק את הפרוזאק.. אני לוקחת אותו די הרבה זמן והוא משפיע עלי... בסופו של דבר אני יצטרך להפסיק.. לזה התכוונתי. הוא דווקא די עוזר,אני במצב רוח יותר טוב וכבר בקושי שוקעת בדכאונות.. אנשים אמרו לי שהשתניתי... ואני מרגישה את זה בעצמי.. לא יכולתי לצאת מהבית ועכשיו אני הולכת לבי"ס והכל.. וביי דה וואי אני בת 18. מה זה טיפול התנהגותי בהתניה??? מממ.. ויוגה.. אני לא יודעת,יש לנו במכון כושר,אבל אני לא כל כך מתחברת לזה חוצמזה שזה בשעות שאני לא יכולה להגיע. אני לא מרגישה חריגה.. מאז שאני בתוך זה גיליתי הרבה אנשים שיש להם חרדות ושיש להם בעיות נפשיות כאלה ואחרות (כן,אני מתחייסת לזה כבעיה נפשית). אבל אני מרגישה לבד.. ההורים שלי מבינים את הבעיות שלי אבל לא בדיוק מבינים,הם מוכנים לעשות כל מה שטוב בשבילי אבל אני אפילו לא יודעת מה טוב בשבילי,אז שהם ידעו!? אני יודעת שכשאני אהיה רזה,אני אהיה שמחה... וזאת גם אחת הסיבות שלא רציתי לקחת רסיטל - הוא גורם להשמנה והפרוזאק לאיבוד תאבון (משתמשים בו גם על בולימיות,אני לא בולימית) ולוסטרל... מוכר לי.. נראה לי שהביאו לי את זה אבל שלא הסכמתי לקחת את זה...אני לא זוכרת למה. כל אחד מגיב אחרת לכדורים,אני מגיבה לפרוזאק... אני בהתחלה לא רציתי לקחת ואפילו נלחמתי בהורים בפסיכולוגית ובפסיכיאטר, לבסוף הסכמתי כי איימו עלי... עכשיו אני בסדר עם זה.

 

[אלין ש ל ה י ם]

צללית גם אני על פרוזק וגם חרדה מאוד

אל לא לבד. כל מה שכתבת כאילו נכתב ממני אני. קבלי חיבוק ענק ותהיי חזקה נשמה. אני כאן.