שלום....

[lokaid]

שלום....

אני מגמגם קלות וזה בעיה שמפריעה לי בדיבורי עם אנשים והמיוחד עם בנות! אני מנסה לדבר יותר לאט וכאילו "לחשוב" על מה להגיד כדי שזה ייצא בצורה חלקה יותר!!! כמו כן אני מעוות את העברית שלי לעברית לא עברית..חחח ונכנסתי לפה בעבר והיה רשום על זה שאנשים טיפלו בזה וזה לא עבר להם או לא עבר לחלוטין וזה ממש הכניס אותי לדיכאון כי אני תמיד אומר לעצמי שאני אטפל בזה ואז אני ארגיש שווה שין שווים אך דבריכם הורידו לי קצת את מצב הרוח!

ואפשר בקשה אחת אחרונה: אנשים שעברו את הטיפול של ה 3 שבועות, אתם יכולים להביא איזה טיפים של מה שלימדו אתכם שם כדי שאני אעבוד על זה קצת בעצמי...בבקשה....אני מאוד אודה לכם....אפילו בכלליות..תודה תודה

 

[stkachov]

הרגשותיך

מוכרות וידועות לכולנו. אלו דברים שמשותפים להרבה מגמגמים אז אתה לא לבד. בקשר לטיפים, אתה לא תאהב לשמוע את זה אבל זה לא משהו שאפשר לתת עליו טיפים. זה לא "אההה...דרך אגב תעשה את זה ואז לא תגמגם יותר". אתה צריך לעבור וללמוד את כל הדברים וי אפשר לתת לך טיפים. מצטער.

 

[diana25]

שלום לוקאיד.

אני לא עברתי את הטיפול שהזכרת ולכן לא אוכל לתת לך טיפים, אבל אני יכולה לספר לך מה נכון לגבי ואולי זה יתאים גם לך. כתבת שאתה מנסה "לחשוב" לפני שאתה אומר משהו... ניסית לדבר בלי לחשוב על המילים? אני הבחנתי שכאשר אני רוצה להגיד משהו במילים מסוימים (שחשבתי עליהם לפני כן) אני תמיד מגמגמת יותר מאשר בדיבור ספונטני, כאשר אני לא חושבת על הגימגום כלל ולא שמה לב לצורת הדיבור. בדרך כלל כאשר אני נמצאת בסביבת אנשים שאני יכולה לדבר איתם חופשי אני לא מגמגמת וברגע שאני צריכה לדבר עם אנשים זרים אני מתחילה "לחשוב" על המילים ועל הגימגום והגימגום לא מאחר לבוא. אם זה נכון גם לגביך, תנסה להשתחרר מזה (אני יודעת שזה מאוד קשה) ואולי זה יגביר את השטף.

 

[רומיאו 21]

וואלה נכון...

כי בדרך כלל כשמדברים ספונטני לא זוכרים שאנו מגמגמים ולכן הדיבור חלק כי אם לא זוכרים את הגימגום לא פוחדים לגמגם ולא מגמגמים...!!!

 

[lokaid]

השאלה שלי היא אם זה יכול לעבור

בצורה מוחלטת ע"י טיפול! ואם מישהו היה בטיפול אודה אם יסביר את מהלך הטיפול, תודה

 

[shuky63]

יש לנו שתי דוגמאות מנוגדות בפורום

בל שיצאה מזה לאחר טיפול בהדסה והרבה תרגול ועבודה קשה ולעומתה רוני שיצא מזה לא בעקבות טיפול אלא בעקבות שינוי פנימי שהוא עשה לעצמו. מה אתה יכול להסיק מזה?

 

[stkachov]

אף אחד

לא ייתן לך תעודת ביטוח על כזה דבר. זה משהו אינדבידואלי והרבה מאוד מזה תלוי בבן אדם עצמו.

 

[lokaid]

מה זאת אומרת שינוי פנימי?

 

[shuky63]

כלומר הפסקת הגימגום שלו כמעט לחלוטי

לחלוטין לא לוותה בשום טיפול חיצוני.יותר מזה תצטרך לשאול אותו

 

[רומיאו 21]

לפי מה שאומרים המומחים..

ושאלתי הרבה כאלו, בצורה מוחלטת זה לא יכול לעבור רק להשתפר או להסתיר את זה בעזרת תכניקות. אבל בכל כלל יש יוצא מהכלל. אני אישית מאמין שאפשר להעלים את זה לחלוטין הבעיה זה איך...

 

[lokaid]

כן ,זה הבעיה............

הבעיה הכי גדולה זה עם בנות....אני מפחד שהם יירתעו מהאופן שבו אני מדבר.......

 

[רומיאו 21]

כמוני כמוך...

אבל בחורה שבאמת אוהבת אותך, אוהבת איך שאתה. תשמע, סך הכל חיים רק פעם אחד אז לא שווה שבגלל פרט שולי כמו הגימגום תפסיד משהו בחיים...!!!

 

[lokaid]

הלוואי שזה היה רק פרט שולי....

ועוד דבר.... האם גימגום בגיל שלי יכול לעבור מעצמו(18)...? ודבר אחרון, יש לי בקרוב גיבוש ל 669 ואחר כך ראיון אגוז ואני מאוד מפחד להיתקע שם....יש דרך להתגבר על זה? תודה

 

[רומיאו 21]

תשמע..

בדרך כלל בגיבושים ליחודות מובחרות אתה לא צריך להיות מרצה, אתה צריך קושר גופני וסיבולת גבוהה, יש גם קצינים בצה"ל שמגמגמים אז עוד הכל פתוח בשבילך..

 

[shuky63]

תלמד מאחיך הגדולים בפורום

אחוז שולי מאד של בנות ירתעו בגלל הגימגום שלך.לרובן הגדול זה באמת באמת לא איכפת.

 

[shuky63]

אתה מזכיר את הסיפור על העכברים

והחתול: העכברים חשבו איך להשמר מהחתול ואחד הציע לתלות לחתול פעמון על הצואר וכך ישמעו אותו מרחוק ויזהרו. כולם התלהבו מהרעיון אבל נשארה הבעיה איך להגיע לחתול ולתלות עליו את הפעמון!לזה לאף עכבר לא היתה תשובה.

 

[רומיאו 21]

סיפור יפה...

כשיהיה לך את התשובה אז אני בטוח שהיא תהיה יותר יפה...

 

[b e ll]

גימגום לא עובר לעולם. אני מגדירה

עצמי עד היום ולתמיד מגמגמת. אבל חיי לא נשלטיפ ע"י הגימגום בכלל. אין לו יותר מקום בחיי. זה משהו שלא מעסיק אותי יותר. אני יודעת כיצד להשתמש בטכניקה, מצליחה להשתמש בטכניקה כמעט בכל מצב. יש עד היום התקעויות קטנות ולא חשובות שאינן זוכות מבחינתי לשום התייחסות. הרי אני מלמדת בני טיפש-עשרה... כמה רע זה יכול להיות? כשעברתי את התהליך והייתי בעיצומם של הקורס והתירגולים, הבנתי שבסך הכל הכישלון הוא חלק מהדרך להצלחה, הוא מעין טריגר לשיפור בדרך להצלחה. כך בניתי לי את המערך הנפשי שעזר לי להתמיד. הפסקתי לחשוב ששוב לא הצלחתי - גימגמתי ולא הצלחתי להשתמש בטכניקה - אני אפס ולא שווה כלום. אף אחד לא ירצה להיות איתי אף פעם. במקום זה, כל פעם שלא הצלחתי להשתמש בטכניקה, דיברתי לעצמי (בלב...לא לתהות) ושיכנעתי עצמי לנסות שוב, להרגע ולנסות שוב. כך העלתי גם את רף ההעזה שלי. לא מיד לאחר הקורס הצלחתי להעביר הרצאה מצולמת ל200 אנשים... אבל הצלחתי לעלות לאוטובוס ולמרות הפאניקה שאחזה בי לבקש בקול רועד כרטיס בדיוק לעיר שהייתי צריכה (קול רועד מפחד ולא מגימגום), פתאום הדרך הביתה לקחה את אותו זמן כמו לכולם. לממש דברים קטנים של יומיום. וכך כל הזמן שיפרתי עוד ועוד את השטף והעזתי יותר ויותר מצבי דיבור שונים. במקביל, ללא ספק, היתה גם עבודה עצמית לקבלת אחריות מלאה לחיי, להצלחותיי וגם בהחלט לקבל שנכשלתי לעיתים. כמו כולם.