שלום

[טרבלסי]

שלום

עכשיו אני בן 18. מהרגע שניכנסתי לכיתה א' התחילה החרדה , לא יכולתי לדבר לייד אנשים הקול שלי נעשה יותר נמוך, והגרון שלי היה מישתתק. עד כיתה ח' סיום היסודי המצב היה אותו הדבר כל שבועיים היו לי בחילות ,כאבי בטן וכל מה שמיתווסף לחרדה והייתי מפסיד הרבה חומר והולך מלא פעמים הבייתה באמצע הלימודים . אח"כ עזבתי לביצפר חדש ומרוחק שאפחד לא מכיר אותי והיה לי שם מדהים, אבל אחרי כמה חודשים חזרתי לביצפר בעיר מגורי עקב כמה סיבות... ובאותו ביצפר שכולם הכירו אותי כזה, המצב נהיה אותו דבר כמו שהיה ביסודי, ובסוף התיכון המצב הישתפר ולא בעזרת תרופות פסיכיאטריות וכאלה , אלה בעזרת הרבה הרפיות וטיפות טיבעיות, אבל גם עכשיו כשהמצב ניראה שונה כימעט לגמרי אני ניכנס ליפעמים לאותו המתח המוכר הזה והבילתי נישלט , רעד מיבחני הנהיגה הפנימיים כל פעם מחדש אני ניכנס למתח הזה שגומר אותי, ואחריו אני נהיה עייף מת, כל הרגליים שלי רועדות וזה לא נישלט. בקיצור כל החרדה הזאת הרסה לי הרבה בחיים , ובעיקבותיה באו המחשבות ובעיקבות המחשבות באים המעשים , ובעיקבות המעשים מגיעים המחשבות והמעשים שאחרי הטעויות זה סוף הסיפור

 

[בוזיקית]

ברוך בואך אלינו טרבלסי יקר! ../images/Emo140.gif

חשבת פעם לפנות לטיפול? טיפול מקצועי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי? אם התשובה שלילית, אז אני מקווה מאוד שאתה חושב ברצינות לעשות את זה. אין מנוס. אם היתה חלילה נשברת לך הרגל לא היית הולך לאורתופד? זה בדיוק אותו הדבר... אנא אל תזניח את עצמך. לך לטיפול. ככל שתקדים לעשות זאת תשתפר הרגשתך. בהצלחה!

 

[טרבלסי]

הייתי אצל מלא כאלה

פסיכים למינהם אבל..... הפסיכים האלה הם לא קוסמים , לשבת ולישמוע אותם מדברים במשך שעה/ 40 דקות ביתמורה ל- 300 שקל זה לא הפיתרון , אני יכול גם להקשיב לתקליט בטייפ זה יהיה אותו הדבר, את זה הבנתי בגיל 16. או לשבת ולדבר ולדבר איתם על הבעיות שלי זה גם לא יעזור ולו בגרוש. תרופות פסיכיאטריות אני לא אוהב לפי דעתי זה ממש רעלים. ולפי דעתי זה לא הפיתרון לבעיה, כי בעיות פותרים מהשורש . הם לא קוסמים והם לא יכולים לעשות כלום , ליפתור את הבעיות שלי אני יכול לבד . והרבה פעמים הבעיה היא אולי פסיכולוגית אבל עבודה בתחום הפיזי בטוח תעזור כי לי זה עזר די הרבה. ודבר שני : הרבה מטפלים פסיכולוגים/ פסיכיאטרים עובדים "לפי הספר" כולם שואלים את אותן השאלות המוכרות , אותן אני יכול לקחת מכמה אתרי אינטרנט ולישאול את עצמי. הם אולי "טיפלו בהרבה אנשים " אבל רובם רק למדו את המיקצוע ולא עברו אתזה בעצמם.

 

[בוזיקית]

אז מה אתה מציע לעשות?

 

[טרבלסי]

אני מציע תרופות טיבעיות

מה שאני לקחתי -טיפות הומופאתיה או איך שקוראים לזה זה ללא תופעות לוואי וזה עוזר מאוד והרבה כוח רצון כי בלי כוח רצון לא מגיעים לשום מקום , ויחד עם זה צריך להיות קצת קשוחים כי עלולים ליפול קצת בדרך.

 

[בוזיקית]

סבבה, אז מצאת פיתרון... אז מה בעצם

השאלה?

 

[טרבלסי]

לא שאלתי כלום

פשוט המצב שליייי גם אחרי שיצאתי מזה בערך הוא עמוק עמוק באדמת החמרה

 

[בוזיקית]

מה התכוונת כשכתבת שעבודה פיזית

תשפר את מצבך? ואם יש משהו שאתה יודע שעשוי לשפר את מצבך מדוע אינך נעזר בו?

 

[טרבלסי]

אני נעזר בוו!!!

אבל אני לא יכול להיות מאושר מהחיים כשאני יושב בבית ואין לי עם מי לבלות ואפילו ללכת לים. ואת כל הדברים אני יכול לעשות לבד. אין חברים אין חיים

 

[נוצה Sגולה]

שלום טרבלסי ../images/Emo140.gif

ברוך הבא לפורום הקט והאוהב שלנו

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo140.gif

"החרדה הזאת הרסה לי הרבה בחיים , ובעיקבותיה באו המחשבות ובעיקבות המחשבות באים המעשים , ובעיקבות המעשים מגיעים המחשבות והמעשים שאחרי הטעויות". אתה מתאר השתלשלות של רגשות גוררות מחשבות גוררות מעשים וכן הלאה וזה בדיוק הדבר שטפול התנהגותי (המתמקד במעשים) וקוגניטיבי (המתמקד במחשבות) בא לזהות ולנסות לשנות. יש נסיון לזהות את המחשבות השליליות ולשנות אותן כך שתהיינה מציאותיות יותר ולא תובלנה לרגשות קשים ולדפוסים לא יעילים של התנהגות והתמודדות לא מוצלחת. אתה בן 18 והחרדות התחילו מכיתה א'. אתה מסיים בית ספר וזו ההזדמנות לפתוח דף חדש, כפי שכבר עשית בצורה מעוררת הערכה בעבר. אם הרפיות עזרו לך, טיפול התנהגותי קוגנ' יכול לעזור. רשימת המטפלים מצויה בקישור של אי"טה. גם טפול שיחתי או תרופתי יכולים לעזור ותצטרך למצוא את הדרך שמתאימה לך. יש באתר מאמר על שטות הרפיה, אותן תוכל לתרגל מדי יום. פעילות גופנית כמו הליכה גם יכולים לעזור וכן קריאה של חומר על חרדה חברתית (יש ספרים על לוח הספרים בפורום). יש דרכים רבות להגיע למטרה ומה שחשוב זה הנחישות שלך לעזור לעצמך. נדמה לי שנמאס לך כשאתה כותב "זה סוף הספור". ובכן- זו התחלה של ספור חדש! נשמח לעקוב אחרי כתיבת הפרקים בספר...

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo19.gif עוד משהו

עכשיו קראתי על היחס שלך לטיפול פסיכולוגי ותרופתי. זה בסדר. אם אתה אדם שאוהב לעזור לעצמך, אז אני ממליצה לך לקרוא ספרי עזרה עצמית בנושא חרדה חברתית. בספרים אלה יש גם תרגילים ומשמות לבצוע. אם המטרה שלך היא לצאת מהבדידות- אז קבע לעצמך את המטרות שלך ועבוד להשיג אותן. חשוב, איך תוכל לשפר את המצב? אולי להרים טלפון לחבר ישן ואולי לצאת למקום שניתן לפגוש בו אנשים חדשים, כמו חוג סיור או משהו כזה. יש אנשים שהולכים לפסיכולוג כדי להקל על הבדידות, וגם זה בסדר. אנחנו כאן.

 

[טרבלסי]

אני לא ישלם לפסיכולוג בשביל

להקל על הבדידות. וספרים לעזרה עצמית זה לא ממש טוב בישבילי כי אני ישכח דברים בין לבין ואני לא סובל ליקרוא ספרים כאלה זאת לא הדרך המתאימה לי. ביטחון עצמי יש לי ואני ניראה 10 כמו שכתוב בחתימה. אז זאת לא ממש חרדה חברתית זה יותר המתח הזה שלא ממש מישתחרר ממני למשל כשאני מתוח אני יוצא לרוץ אבל ליפעמים אני נהיה עוד יותר קופצני ממה שהייתי ליפני זה . והמישפט שאמרתי על המעשים והמחשבות כניראה לא הבנת אותו ואלו המעשים שאחרי הטעויות . ובנתיים אני מישתדל להיצמד לדת כמה שאני יכול ומקווה שהדברים שצריכים ליקרות יקרו

 

[נוצה Sגולה]

טרבלסי החתיך והיפה

שמחה שאתה מחפש פיתרונות.. בטוחה שתמצא. בדת יש המון חכמה ויופי... ואם אתה שם בטוחה שתתמלא.. איך כתוב " נעשה ונשמע" אמן. ת'יודע, אני מנסה לעדן את המילים שלי אליך.. הצלחת לעורר בי כמה רגשות יחד, תוהה מדוע.. לא אגיב עד שאצליח להבין את פשרן, רק דבר אחד בטוח- חרדה חברתית אין לה קשר ליופי, לעובי או לעניים כחולות!!!!! אוסיף גם שכשמפעילים את הגוף לרוב האנדרנלין מתחיל לזרום.. לכן מרגישים עירניים או "קופצניים". תוהה אם לשלוח את ההודעה...

 

[טרבלסי]

תודה

אין לי יותר מה להגיב חוץ מלישאול איזה רגשות עוררתי אצלך בדיוק?

 

[נוצה Sגולה]

מרגישה לא נוח..

הלוואי ולא הייתי שולחת את ההודעה, אבל שלחתי. אז אנסה לשתף אותך ברגשות שהעלת בי... אתנצל מראש אם המילים יצאו נטולי סדר. כשקראתי את שכתבת הרגשתי שיש בך המון כעס, על העולם על עצמך.. על חוסר האונים, איבוד השליטה, שהתרשמתי ש חשוב לך מאד. הרגשתי הזדהות עם חלק מהמשפטים שלך וחלקם הסעירו אותי מאד, אולי מכיוון שעברתי את השלב.. לא הסכמתי לשום טיפול תרופתי.. ניסיתי הרבה מאד אפשרויות אחרות כולל הומאופטיות. הנפילה אל הבור או כמו שאני קוראת לו הביצה הטובענית .. הייתה בילתי אפשרית, החלטתי לקרוא קצת על הנושא הרפואי, למדתי שלא הכל עניין נפשי חלק מהבעיות הן פיסיות לחלוטין... כשהתחלתי להתרכך עם הקיצוניות העקשנית שלי, הצלחתי להתמודד טוב יותר גם אם קבלת עזרה. אתה מתעקש וכל מילה מובנת אתה לא מעוניין בעזרה מקצועית, אתה מאמין רק בעצמך ובעשייה שלך, אז קדימה עשה זאת, שב עם עצמך, רשום מה מציק ומה ניתן לעשות. צא למקומות שנעימים לך, אולי חדשים כי התרשמתי שמקומות חדשים עוזרים לך להרגיש טוב. חברויות נוצרות לאט, כמה שאתה מעפיל מעלה, יוצא מה"עדר" מהשיגרה שלה אתה מרגיש לבד, אוצרות קשה למצוא, גם חברים שהם אוצר. אבל, חברות היא דרך של העזה, להפתח, להכיל, לתת ולקבל... ללמד להעריך גם את השוני... ולקבל את האדם שמולך כמו שהוא בלי לרצות לשנות אותו... כמובן שיש הרבה סוגי חברויות.. יש חברים של בילוי.. יש חברים וירטואלים ) תמצא לך לאט את הכיוון ותעמיק בו... מבטיחה שתגלה מגוון רחב של חברים

 

[טרבלסי]

אין בי כעס וגם לא חוסר אונים

ליפעמים אני מפליג עם המחשבות ,תיכנונים והפנטזיות שלי יותר מדי וככה אני מעביר תזמן חברים וירטואלים אלו לא ממש חברים בישבילי , אני רוצה חברים פנים מול פנים