שלום.

[failed]

שלום.

אני בן 15. אכנה את עצמי כ-"פיילד" על מנת להישאר חסוי. תמיד אני זוכר מפחד. מ ה כ ל. במיוחד דמויות סמכותיות. בכל מקרה, לא אתן יותר מידי דוגמאות, מהסיבה: תראו אני בדיכאון וישלי פחדים, והגעתי לקישור ששמתי, עשיתי את המבחן- וקיבלתי 115. אם תיכנסו לקישור תבינו. בכל מקרה 115 לפי הטבלה "חרדה חברתית קשה מאוד". לפסיכולוג לא הגעתי עוד, מהסיבה הפשוטה שאני לא הצלחתילספר להורים שאני בדיכאון ומפחד וצריך פסיכולוג. קשה לי. מצד שני, נמאס שללכת למורה פרטית נחשב עבורי עינוי. עוד דוגמאות תוכלו לראות בקישור. תודה רבה על ההקשבה, פיילד. מבחן האתר

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo39.gif

בחרת לעצמך כנוי "נכשל" וייתכן שהוא משקף את הרגשתך. כדי לתפקד טוב יותר ולהרגיש טוב יותר אתה צריך למצוא לעצמך טיפול או קבוצת תמיכה. תוכל להתחיל דרך פנייה ליועצת בית הספר. יש לבתי הספר שרות פסיכולוגי בשם שפ"ח ותוכל לקבל הפנייה לפגישות עם פסיכולוגית דרך שרות זה. לקרוא ספרים בנושא חרדה חברתית יכול גם מאד לעזור. על לוח הספרים יש ספרים באנגלית בנושא זה. תוכל לחפש ספרים בעברית אם נוח לך יותר.

 

[failed]

כן

אני יודע שאני צריך טיפול פסיכולוגי. רק שאני כן רוצה שהורי ידעו, אך עדיין קשה לי לספר. ועוד מעט בצפר, אני מפחד

סתומרת לא רוצה לדבר עם יועצת וכו' דרך בצפר מבלי שהורי ידעו... ועדיין קשה לי לספר להם): תודה רבה רבה!

 

[גגווננייםם]

הדרך החוצה,

זה רק לעזור לאחרים לעזור לעצמך, אלא אם אתה מספיק חזק לעשות זאת לבד מה שכרגע לא נראה כך, ייתכן ואתה עדיין לא בשל מספיק, עדיין נלחם בעצמך נגד עצמך, יקירי, אני לא מאחלת לך להגיע לתחתית של התחתית כי רק אז תיתן לאחרים להרים אותך פשוט אז לא תהיה לך ברירה, וזה ממש לא נעים, חשוב עם עצמך מדוע אתה סגור בפני הוריך, למה אתה לא יכול לשוחח איתם כדי שיעזרו לך, ודרך אגב אלה לא חייבים להיות הוריך, האם יש מישהו קרוב מאוד שאתה יכול להתיעץ איתו? אולי אח? או דוד או מישהו שאתה כן יכול להיפתח בפניו? אתה לא יכול להכיל את כל הלחץ הזה לבד, אנא חשוב על זה

 

[motek89]

אווו גמאני כמוך...

אני עשיתי את המבחן וקיבלתי 94.. שזה בגבול בין חרדה קשה לקשה מאוד.. אל תדאג אתה לא לבד, ולדעתי למרות שזה קשה, תספר להורים שלך! או שאפילו תכתוב להם מכתב... אני.. קשה לי כל הזמן לשאול אותם מה עם טיפול.. אבא שלי התקשר לקופת חולים והלכנו לעשות איזה אבחון באיזה מקום בעע לא זוכרת כבר... אבל עוד לא קראו לי לטיפול... בסוף חייבים ללכת לטיפול גם אם קשה לבקש זאת! בהצלחה לך...

 

[failed]

אני מנסה \:

לא יודע. אנסה לפנות בכל מקרה ליועצת, ולרמז לה שהיא תדבר עם הורי. או שבעצם לא. כאילו, לא יודע, אני כל כך מבולבל): אני חושב שאני בעיקר חושש, חושש שישאלו "למה?" "ממה?". גם נורא קשה לנפץ את הבועה שנוצרה, שאני בסדר גמור. אוף. תודה רבה, אנסה לספר, יום מלא חיוכים לכם...

 

[בוזיקית]

הי חמוד ../images/Emo42.gif

אני אמנם כפול ממך בגיל, אבל יכולה לספר לך מה עברתי כשהייתי בסביבות גיל 12, כשהתחילו המצוקות שלי. באמת לא יכולתי לדבר עם ההורים, גם כי התמודדנו עם מעבר דירה ואבי, שהיה חולה סרטן גם ככה, התמוטט מהתקף לב. אז אתה מבין שלא יכולתי להכביד עליהם. בצר לי פניתי ליועצת ביה"ס, שעד היום אני זוכרת אותה כדמות נפלאה שעזרה לי המון, והיא ידעה איך לגשת להורים ולסדר לי טיפול. תסמוך על היועצת, יש לה שיטות לדבר עם הורים בלי שזה ישמע מוזר או מפחיד. היא תלווה אתכם ותיתן לכם הכוונה, וגם תסדר לך טיפול (אני מקווה. כך זה היה אצלי). אז נכון, ההורים שלי תמיד ידעו שאני רגישה מדי, מאז שנולדתי סבלתי מרגישות יתר, אבל הצעד הזה, ללכת לטיפול, אחרי שהרגשתי שזהו, לא מסוגלת להתמודד יותר לבד, היה הכרחי. תן לזה צ'אנס. אל תפחד כל כך. אתה לא הראשון ולצערי גם לא האחרון שחווה את זה. ולסיום תן לי לגלות לך סוד קטן: אין דבר כזה אדם מושלם. פשוט אין. ואם ההורים שלך חושבים שאתה כזה, הם עצמם חיים בבועה, וטוב שיצאו ממנה כמה שיותר מהר... שיהיה לך שבוע נפלא והרבה כוחות!

 

[failed]

היי../images/Emo13.gif

אממ תודה רבה לך !!! רק עוד בעיה קטנה למדי, היא שאני לא מעוניין שחברים שלי ידעו עלי, או יחשדו בקשר למצבי- הם לא יודעים כלום... והרי אני בטוח שהם ישימו לב שאני נפגש עם היועצת

אגב, גם אני נורא רגיש. תודה רבה, שבוע מקסים ונפלא לך

 

[בוזיקית]

ואי איך אתה מזכיר לי את עצמי לפני

מליון שנה...

תיראה, תמיד אתה יכול להגיד לחברים שלך שאתה הולך אליה כדי להתגבר על איזו בעיה בלימודים... (היום זה נורא פופולרי להיות לקוי למידה וחוץ מזה החיים לימדו אותי שמה שפחות אתה תסתיר - ככה פחות תיפגע. זה לא שאני אומרת שאתה צריך לחשוף את עצמך בפני כל העולם, אבל כשאתה הולך ליועצת תעשה את זה הכי טבעי שאפשר, בלי להתגנב, בלי להתחבא, ואם יש למישהו בעיה עם זה - שיבושם לו. כנראה שמשהו בעצמו מציק לו והוא מחפש לרדת עליך. כן אני יודעת, ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אבל באמת מנסיון אני אומרת לך, ככל שהתייחסתי לעניין יותר בטבעיות הוא הפך להיות פחות מושך, מסקרן, מוזר ומושא ללעג. מהר מאוד כולם התרגלו לכך שבוזי הולכת ליועצת. אז היו כמה שלעגו, אז מה?! יעבור להם, תאמין לי... חוץ מזה זה לא לנצח - היועצת היא רק תחנת מעבר לטיפול הפסיכולוגי - אני לא חושבת שתצטרך ללכת אליה הרבה פעמים... עוד מחשבה שפתאום חלפה בראשי - אולי פשוט תלך למחנכת ותמסור לה מכתב ליועצת - תכתוב לה שאתה רוצה לדבר איתה אבל חושש ורוצה לעשות את זה בדיסקרטיות, והיא תמצא דרך להזמין אותך אחרי הלימודים או לפני הלימודים, או באיזו שהיא הסוואה. אני אישית לא ממליצה לך על השיטה הזו, שוב, בגלל שתמיד מישהו יוכל לגלות ואז זה יהיה הרבה יותר מביך. אני בעד להיות הכי טבעית שיש, ללכת אליה כמו שהולכים לשירותים...

המון בהצלחה וכמובן שאני מחכה לדיווח!