שלום...

שפִירית

New member
שלום...

"יוצאים מהבית" האם זה באמת כך לגבי או שמא זה ישאר בגדר חלום ? במשך 20 שנות חיי התחלתי הכל מוקדם מהרגיל. עכשיו כולם אומרים "את רק בת 20, רגל אחת מחוץ לצבא, מה לך לעבור לגור לבד כבר? תתפנקי על ההורים, אל תוותרי על הזמן הזה שניתן לך לחיות ללא תמורה.." אז זהו. שלא. יודעת כמה זה מפתה להשאר בבית, עם ההורים, עם אוכל מוכן כל ערב וכביסה נקיה מקופלת על המיטה. אבל המילה "עצמאות" מבצבצת לי בלב יותר מדי זמן ולא מרפה. בלב, בשכל, בתודעה.. מה שזה לא יהיה. אני רוצה להחליט לעצמי איזה סבון רצפה לקנות לבית ש-ל-י . ואם בא לי שבוע שלם לא לשתוף את הכלים זו תהיה בעיה ש-ל-י (לא שאני מתכננת לעשות את זה כן..) אך חוזרת הבעיה הידועה. כסף. אז יש עבודה. יש משכורת מספיקה. נסתדר. אז מה אני בעצם מבלבלת פה את השכל? הבדידות... אני יושבת וחושבת לעצמי איך אמלא שעות ריקות בין ארבע קירות? איך ארדם בשעות הקטנות? מי יעשה לי רעש כשאתחרפן מהשקט? (אני צופה שזה יגיע, אחרי חודש/חודשיים של שקט מבורך) אררר. כ"כ הרבה התלבטויות.. הכל היה הרבה יותר קל אם היה חבר שימלא את כל החסר. שותף/שותפה אני לא רוצה.. ואם שכחתי להציג את עצמי, אז היי
אני חדשה.
 

Mיקי_

New member
שלום שפירית

אם זה המצב אולי תחכי באמת לבן זוג שיגיע, ותתמקדי בחיפושים אחריו... ואם לא ואת מאד רוצה לעבור עכשיו (אגב 20 זה גיל מצויין, אני עברתי ב18.5) אז תמיד יש חברים וחברות שאפשר להזמין הבייתה ולא להיות בודדים, אם על אופציית השותפים וויתרת מראש (שאגב יש בה הרבה יתרונות כשעוברים לראשונה לגור לבד). ועוד משהו חציש עוד מעט תציע לך
, אני בינתיים אברך אותך בברוכה הבאה...
 

שפִירית

New member
מיקי ../images/Emo13.gif

רוב תודות על התגובה. על השותפים מראש וויתרתי כי אין לי כח להמר על אנשים שאולי לא ימצאו חן בעיני (יש לי עין חדה מאוד לגבי אנשים..) בינתיים אני מחפשת משהו בירושלים.
 
הנה ה../images/Emo96.gif...

ברוכה הבאה
אם קיים הרצון, וקיימת היכולת - אני אומרת תעברי. השעות בדירה לא יהיו יותר "ריקות" ממה שהן עכשיו - את זמנך תוכלי להעביר בדיוק באותו אופן. אני לא אומרת שאין בדידות לפעמים - היא באמת ישנה - אבל, אז מה? זה עוד פן של השינוי הגדול הזה בחיים. מקבלים איתו הרבה טוב, ולפעמים גם קצת בדידות. כמו שמיקי אמרה, יש חברים - ותמיד אפשר לבקר את ההורים. באופן כללי, בטח שלא הייתי מחכה עד שיהיה חבר. לא לזה , ולא לשום דבר אחר. באופן אישי אני מאמינה שטוב לחיות בעצמאות גם לפני שגרים עם בן-זוג, זה מגבש את האופי, לא פשוט מעביר את הדאגה על האחריות מההורים אל החבר (בבחינת תמיד יהיה שם מישהו אם דברים ישתבשו.). בכל מקרה, בהצלחה!
 

only me 27

New member
למרות ש....

אני קצת יותר גדול ממך בגיל אך אני באותה תחושה,ומזדהה עם מה שרשמת...אבל מבחינתי הצעד הוא בלתי נמנע...בהצלחה
 
למעלה