שלום!
שמי ורד ואני סובלת מהפרעת אכילה. אין לי אף אחד לדבר איתו, וההורים שלי מבינים בערך כלום בקשר להפרעה שלי. השאלה שלי היא- האם כדאי לי למסור להם חומר בנוגע להפרעה? זה יעזור בצורה כלשהי? אין לי שום עניין לתת לאבי שום חומר או מידע בנוגע למצב שלי, אבל לאימי כן. אני מאוד אוהבת את אמא שלי והיא אותי, אבל היא חושבת על המצב שלי בצורה מאוד שיטחית. כשרע לי היא מסתכלת על המצב כאילו רע לי מסיבה ספציפית כלשהי, ולא בעצם בגלל הרגשות שלי כלפי עצמי וכלפי המציאות הנוראית שלי. היא חושבת שהמחלה הזו עוסקת אך ורק בלהיות רזה ונכנסים אליה בקלות וגם יוצאים בדרך הזו. אבל זה לא ככה... קשה לי מאוד, אבל היא לא מבינה. אני מאוד הייתי רוצה שאימי תדע מה לעשות ותהיה שם בשבילי כשאני צריכה אותה, אבל היא לא יודעת כיצד להתנהג. מה עלי לעשות?
שמי ורד ואני סובלת מהפרעת אכילה. אין לי אף אחד לדבר איתו, וההורים שלי מבינים בערך כלום בקשר להפרעה שלי. השאלה שלי היא- האם כדאי לי למסור להם חומר בנוגע להפרעה? זה יעזור בצורה כלשהי? אין לי שום עניין לתת לאבי שום חומר או מידע בנוגע למצב שלי, אבל לאימי כן. אני מאוד אוהבת את אמא שלי והיא אותי, אבל היא חושבת על המצב שלי בצורה מאוד שיטחית. כשרע לי היא מסתכלת על המצב כאילו רע לי מסיבה ספציפית כלשהי, ולא בעצם בגלל הרגשות שלי כלפי עצמי וכלפי המציאות הנוראית שלי. היא חושבת שהמחלה הזו עוסקת אך ורק בלהיות רזה ונכנסים אליה בקלות וגם יוצאים בדרך הזו. אבל זה לא ככה... קשה לי מאוד, אבל היא לא מבינה. אני מאוד הייתי רוצה שאימי תדע מה לעשות ותהיה שם בשבילי כשאני צריכה אותה, אבל היא לא יודעת כיצד להתנהג. מה עלי לעשות?
