שלום.

[Hila87]

שלום.

אני חדשה, ולא נעים לומר את זה. קוראים לי הילה אני בת 17 וחצי והיום התוודה לי שלאח שלי יש לוקמיה. אני מרגישה מבולבלת, אף פעם לא חשבתי שאני אכנס לפורום הזה כי אף פעם לא חשבתי שזה יפגע בנו, תמיד היינו בריאים ולא היה שום סימן שנגיע לזה. אח שלי בן 21 עוד מעט. הוא חייל והוא משרת בגולני בעזה. אתמול הוא הגיע הביתה כשהוא לא מרגיש טוב עם סימנים אדומים- כחולים בגוף. הוא היה חלש והוא לקח גימלים. אבא שלי והוא נסעו לקצין העיר בכדי לקחת הפניה לבי"ח. הוא התאשפז והיום הודיעו להורים שלי. אני הייתי בסדנת המשחק בבית צבי ועדיין לא ידעתי את זה רק כשהגעתי הביתה מאוחר אבא שלי אמר לי ונסעתי איתו לבי"ח. אני חושבת שאני במצב של חוסר ודאות כרגע אולי עוד לא קלטתי את זה, אני לא יודעת כלום, הכל משתנה לי. הבית שכרגע אני נמצאת בו הוא לא אותו בית, הוא נראה לי בית אחר, אמנם יצאתי מפה בצהריים והכל נשאר כמו שהיה אבל עדיין, הבית שונה, הכל שונה. אני לא חושבת שאני יודעת איך מתפקדים בשלב כזה חוץ מלהאמין שיהיה בסדר ושהוא יבריא ושתמיד להיות אופטימים. אני אופטימית- זה כבר טוב. תודה שקראתם. משהו נוסף: אני מעוניינת לקרוא על זה. אז אם אפשר קישורים לאתרים שמטפלים בזה

 

[ציפורלילה]

היי הילה

זה כנראה מהדברים האלה שאף אחד לא רוצה לדמיין מה יהיה אם.. וכשזה קורה, לוקח זמן עד שמבינים מי נגד מי ואיך עוברים את זה ובדרך כלל המחשבות רצות למקומות הכי רחוקים שאפשר. אבל אני יכולה להגיד לך, שאפשר להתמודד עם זה, מצליחים לבנות איזושהי שגרה בכל הבלגן והזמן הכי לא פשוט הוא זמן חוסר הודאות. לא יודעים מי ומה ומה זה אומר בכלל. אז עד שזה יקרה, אנחנו פה, כולנו כאן חווינו את זה מקרוב, וכל אחד פה מצא דרך לעבור את הימים האלה, עד האבחון, עד קביעת הטיפולים, עד סוף הטיפולים וגם מה שאחרי זה. אני חושבת שהאמונה שיהיה בסדר ושמירה על האופטימיות מאד עוזרת, מעודדים אחד את השני ויחד באמת יותר קל. וגם אנחנו כאן, כדי לשתף בדברים שפחות קל לשתף בבית. אל תהססי לכתוב וגם יש קישור מצורף יום טוב גלי

 

[24 ברבלה]

הילה יקירה ../images/Emo24.gif

קודם כול... כמה שזה פיכס להגיד "ברוכים הבאים". הגעת בהחלט למקום הנכון ואנחנו כאן ננסה לעשות את זה יותר קל בשבילך ואיתך והכי חשוב גם לאחיך (אם הוא ירגיש צורך ויביע רצון כמובן). מדהים איך הדאגה, האהבה והאכפתיות יוצאים ממה שאת כותבת וזה מאוד יפה לילדה בת 17 וחצי שבהחלט לא חשבה שתמצא עצמה בגיל כזה מתמודדת עם מחלה כל כך קשה. אז כמו שציפרלילה כתבה לך.. ההתחלה והחוסר וודאות הם אלה שמכפילים את הקושי, הרצון הזה להעלים את המחלה או לפחות להפוך אותה לפחות מאיימת זה רצון תמידי אבל את תראי שעם הזמן, התבהרו העינינים אתם תדעו יותר פרטים ותחזקו אחד את השני. אני אישית בשלבי החלמה מסרטן אך לא לוקמיה. במקרה חודש לאחר שגילו לי, גילו גם לידיד שלי וגם לו יש לוקמיה. אני יכולה להיות כנה איתך ולספר לך שהוא עובר תקופה לא קלה אבל הוא לוקח את זה מאוד מאוד טוב, הוא מאוד חזק ואנחנו שם אחד בשביל השני, מחזקים ומבקרים ומשתפים ולכן אני חושבת שגם אחיך צריך סביבה תומכת... בטוחה שאם את ככה מתמודדת כבר עכשיו אז הוא במצב מצוין כי ככל שתקרינו לו כוח, תמיכה ואהבה.. הוא גם ירגיש בעצמו מחוזק והוא יוכל להתגבר על המחלה הארורה הזאת בסופו של עניין- מנסיון. חשוב לחזק את ההבנה של גוף ונפש.. לא פעם כתבו בכול מיני מחקרים את הקשר בין אמונה להצלחה בטיפולים.. מספיק גם לקרוא הודעות של החברה פה ולהבין כמה החיים בסופו של דבר מנצחים כי לכולנו פה היה רצון קצת יותר חזק לחיות והיתה לנו תקווה ותמיכה ואמונה. מבינה לחלוטין את מה שכתבת על הבית... מזכיר לי נשכחות... אני יכולה לומר לך, שלושה חודשים אחרי שהשגרה החדשה היא גם סוג של שגרה ולמדתי גם לפעמים להנות ממנה.. כמה שזה נשמע מוזר עכשיו. אני מניחה שיהיה קצת קשה עכשיו כי אחיך בצבא אבל את תראי שברגע שהוא ייכנס לטיפול במחלקה ההמטולוגית היחס הוא מדהים, אנשים טובים ומקצועיים יושבים שם שבאמת מטרתם העיקרית והראשונה היא להוציא את אחיך משם בריא ומאושר! ואת זה תזכרי טוב טוב ותמשיכי לזכור גם במהלך הטיפולים והקשיים. בנוסף.. יש לך אותנו פה כדי לבכות, לספר בשורות משמחות, להתעודד, לשאול שאלות וכול מה שעולה ברוחך אנחנו איתך! תהיו חזקים ובבקשה עדכני את מהלך העינינים! שלך ברבלה

 

[ihovav]

הילה יקרה,

תקופה לא קלה עוברת ותעבור עליכם, קודם כל - כל הכבוד על הדאגה והאכפתיות. אין הרבה בחורים/ות בגילך שנאלצים להתמודד עם כאלה דברים. (לפני הכל אני אציג את עצמי בקצרה - לאבא שלי לאחרונה גילו סרטן מסוג: לימפומה, שזהו גם סוג של סרטן הדם ומטופל בהמטולוגיה של ביה"ח ולא באונקולויה). אז ככה - כרגע כבר יודעים באיזה מחלה מדובר כך שחלק מהחוסר וודאות נחסך מכם... בקרוב תדעו מה הטיפולים הנדרשים, תופעות הלוואי הצפויות וכל מה שצריך לדעת... (מומלץ מאוד לקרוא גם את הקישור שציפורלילה הוסיפה כאן) תראי, חשוב שלא תבהלי מהמילה: "סרטן" זה ממש לא בהכרח אומר שזה הסוף! אחיך יעבור טיפולים לפי החלטת הרופאים ואתם תהיו שם לצידו. יהיו תקופות קלות ותקופות קלות פחות. יהיו ציפיות שיתבדו וכאילו שיתממשו. וכמו שברבלה כתבה, זה יכנס לאיזשהי שגרה... תהיו חזקים, מאחלת רפואה מהירה ובריאות טובה.

 

[Hila87]

תודה לכולכם.

שאתם כאן ולא רק בשבילי. את כל מה שאתם אומרים אני מבינה ועוד אמשיך להבין בהמשך הדרך. אני מבינה שהטיפולים לא יהיו קלים במיוחד, לא רק בשבילו אלא גם בשבילנו. אני חושבת שיש בי סוג של אופטימיות, אני לא בטוחה אם זו מן הכחשה התחלתית או משהו, אבל אני מרגישה בסדר, אני לא מודאגת כל כך, אולי כי פעם אמרו לי שדאגה ולחץ לא יעזרו בשום מצב או שפשוט אני מאמינה שהוא יצא מזה בסופו של דבר, או ששוב, זו הכחשה התחלתית כיוון שאני עדיין לא מבינה לעומק את המילה "סרטן", רק מלשמוע את זה באויר. בכל מקרה, תודה לכם על התגובות ועל האכפתיות. אני מקווה שאני אמשיך לעדכן בהמשך מה קורה, אני גם עדיין לא ממש יודעת מה המצב הנוכחי שלו במדויק, ברגע שאני אדע אני אעדכן אתכם. ושוב- תודה!

 

[מיליתו]

שלום הילה

ראיתי שכבר קיבלת תגובות חמות ומועילות. אני מניחה שהחיים קצת ישתנו יותחילו אולי להסתובב סביבו וסביב הטיפולים קצת יותר. איפה הוא מטופל, דרך אגב? המילה סרטן מאוד מבהילה, אבל מגלים שסרטן זה משהו קשה שמחלימים ממנו!!! טוב שאת מרגישה אופטימיות, שקיעה בדיכאון לא תוביל למקומות טובים. תני לו ולהוריך כוח, והכי חשוב - תמשיכי לחיות, ולדאוג גם לעצמך. חשוב לא להעביר את כל תשומת הלב רק אליו ולבטל את עצמך. חשוב מאוד שגם את תהיי במצב טוב ככל הניתן - בשביל עצמך. שיהיה המון בהצלחה - את מוזמנת לפורום ךעדכן, לשתף ולהשתתף בכל שלב ובכל שאלה.

 

[24 ברבלה]

מחזקת את דבריה של מיליתו לגבי עצמך

תמשיכי גם לחיות את חייך ואל תבטלי את עצמך מול המחלה הארורה הזאת!

 

[נמלולה]

../images/Emo39.gifגם אני

רוצה לומר שיש תקופה בהתחלה של מן הדחקה כזאת שלא רוצים להאמין, אבל כשהמצב יהיה לא נעים אז מתחיל ליפול האסימון, ואז את צריכה להחליט לעצמך לא להשבר!!! והתחיל כל יום חדש עם תקווה חדשה. הפורום הזה הוא עזרה אמיתית! תשתמשי בו

 

[שירלי סגל]

הי הילה..

לא כל כך יודעת איך מתחילים...את נשמעת מאד מאד בוגרת לגילך, רק רציתי להוסיף מעבר לדברים המחזקים שנאמרו..שלפעמים מדברים על אחוזי הצלחה..גם "מומחים" מתחום הרפואה..וגם "מומחים" "מהרחוב" חליתי לפני 15 שנה,הסרטן שלי נחשב מאד נדיר ואחוזי ההחלמה שלי קטנים מאד,הרופאים אמרו כך..אבל המצחיק היה שיום אחד אחותי הלכה למספרה ובגלל שזו שכונה קטנה וזו הייתה התקופה שרק גילו לי את המחלה,הספרית שאלה אותה..איפה הסרטן? כשאחותי ענתה..במוח הספרית נשמה עמוקות,זה לא טוב שם זה לא טוב,זה קשה מאד.. אנחנו משפחה עם הומור שחור וציני כשהיא ספרה (כמובן עם תנועות ידיים והסיפורים של כל המבטים של הלקוחות האחרות) צחקנו נורא.. בקיצור..מה שרציתי להגיד (ויצא לי מגילה) שאני אישית לא לוקחת "ברצינות תהומית" את עיניין האחוזים,וסיכויי החלמה..כמו שאמרתי הסיכויי החלמה שלי היו אפסיים..אני חיה עם הסרטן כבר 15 שנה.. ואל תשכחי הילה לדאוג לעצמך ולהשאר עוד ילדה-מתבגרת בהצלחה ורק בריאות

 

[נמלולה]

הי לשירלי

וואו, את ממש מעודדת אותי