שלום...
שלום...אני חדשה בפורום הזה..(ובפורום של תפוז בכלל...) אני יצאתי למסע לפולין באוגוסט השנה, ואני עכשיו בכיתה יא'... המסע היה לי די קשה (מן הסתם...). אמנם ההכנה מטעם הבית ספר לא הייתה כל כך טובה, אבל שמעתי המון סיפורים בבית (סבא וסבתא שלי ניצולי שואה...) והיה לי יחסית הרבה ידע "יבש"...ככה שכן באתי למסע מוכנה. עד כמה שאפשר... אבל מאז המסע יש לי בעיה ענקית... יש לי סיוטים בלילה, אני מתקשה להירדם, יש לי התקפי בכי פתאום ככה, יש לי פלאשבקים מטורפים מהמראות שראינו שם...ומפרצופים של בני משפחה שנספו וראיתי אותם בתמונות... אני לא יודעת מה לעשות...דיברתי על זה עם כמה חברים אבל לאף אחד זה לא ככה ואין להם ממש מה להגיד עם כל הרצון שלהם לעזור... רציתי לשאול אם לעוד מישהו זה קרה...? והאם זה נורמלי? ומה לדעתכם לעשות? תודה מראש...
שלום...אני חדשה בפורום הזה..(ובפורום של תפוז בכלל...) אני יצאתי למסע לפולין באוגוסט השנה, ואני עכשיו בכיתה יא'... המסע היה לי די קשה (מן הסתם...). אמנם ההכנה מטעם הבית ספר לא הייתה כל כך טובה, אבל שמעתי המון סיפורים בבית (סבא וסבתא שלי ניצולי שואה...) והיה לי יחסית הרבה ידע "יבש"...ככה שכן באתי למסע מוכנה. עד כמה שאפשר... אבל מאז המסע יש לי בעיה ענקית... יש לי סיוטים בלילה, אני מתקשה להירדם, יש לי התקפי בכי פתאום ככה, יש לי פלאשבקים מטורפים מהמראות שראינו שם...ומפרצופים של בני משפחה שנספו וראיתי אותם בתמונות... אני לא יודעת מה לעשות...דיברתי על זה עם כמה חברים אבל לאף אחד זה לא ככה ואין להם ממש מה להגיד עם כל הרצון שלהם לעזור... רציתי לשאול אם לעוד מישהו זה קרה...? והאם זה נורמלי? ומה לדעתכם לעשות? תודה מראש...
המממ חשוב לי לציין שאין לי שומדבר נגד יועצים או פסיכולוגים... ויכול להיות שזה באמת הפתרון... עם החברים אני כל הזמן מדברת ואנחנו גם צוחקים על זה לפעמים כשזה מתאים, אבל אף אחד לא באמת ממש מבין אותי...והם גם מרגישים את זה...:/ ולדבר על זה עם בני משפחה זה קצת קשה...כאילו יש לנו משפחה ממש פתוחה ואני מדברת עם ההורים שלי ועם האחים על הכל, אבל אני היחידה מהמשפחה שנסעה לפולין, ואצלנו כל הנושא הזה של השואה הוא ממש רגיש כי סבא וסבתא ניצולי שואה ואמא שלי היא דור שני...והיא ממש חיה בצל השואה ואני ממש מפחדת שאם אני אסביר לה בדיוק את המצב שלי היא תאשים את עצמה שהיא נתנה לי לנסוע והכל...היא כזו...:/ וכאילו ניסיתי פעם לדבר איתה אבל זה קשה מדי אני פשוט מפחדת, אני לא יודעת מה לומר לה ככה שהיא לא תרגיש עם זה רע מדי...