שלום...

[ןliiiiii8iiiiiilן]

שלום...

יש לי בעיה קצת מוזרה ורציתי לדעת האם יש כאן עוד אנשים הסובלים מהבעיה הזו, ואיך לדעתכם אפשר להתמודד איתה ולהתגבר עליה- או שאי אפשר, משום שזה אופי של כל אדם ואדם: אני סובל מהערכה עצמית ובטחון עצמי נמוך. וכשאני מנהל שיחה עם מישהו, אני פשוט לא מסוגל להסתכל לו בעיניים זמן ממושך. וזה לא משנה עם מי אני מדבר, בין אם זה עם חברים טובים, בני משפחה או אנשים שאיני מכיר. כשאני מדבר עם מישהו ומסתכל לו בעיניים מספר שניות, אני חייב להסתכל לצדדים או למטה, אחרת אני מתבלבל ולא מסוגל לומר לו את דברי כמו שהייתי רוצה- כמו בטלפון לדוגמה. עצם ההסתכלות הממושכת על האדם שאיתו אני מדבר גורמת לי להסחת דעת רצינית. כל דעה או עזרה יתקבלו בברכה רבה...

 

[ןliiiiii8iiiiiilן]

ועוד משהו...

ממה זה נובע לדעתכם?

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo118.gif

אתה מספר שקשה לך להסתכל לאנשים בעיניים כשאתה מדבר איתם, ואתה חייב להסתכל למטה או לצדדים, כי אחרת הדיעה שלך מוסחת, אתה מתבלבל ואתה לא מסוגל לומר את הדברים כמו שהיית רוצה. יש הרבה אנשים שסובלים מבעיה כזו שיכולה להיות קשורה לחוסר בטחון, להערכה עצמית נמוכה, לביישנות, לחרדה חברתית ולעוד כל מיני דברים. אחת הדרכים להתגבר על זה היא לתרגל את עצמך להביט לאנשים בעיניים כשאתה מדבר אליהם. אני יודעת שזה קשה, וכשמשהו כל-כך קשה אנחנו בדרך-כלל נמנעים מלעשות אותו, אבל אם מצליחים למצוא את הכוח לעשות אותו בכל זאת, הוא הולך ונהיה קל יותר. אתה יכול להתחיל בהדרגה: תתאמן קודם על אנשים שקרובים עליך כמו משפחה וחברים טובים. תתחיל עם זמן קצר שבו אתה מביט בעיניים, ותכין לך שאלה או משהו להגיד שיהיה קצר ופשוט כדי שלא תלחץ מנושא השיחה. עם הזמן תעלה את דרגת הקושי: תתחיל לבוא לשיחות האלה בלי משהו מוכן מראש להגיד, תגדיל את משך הזמן שבו אתה מסתכל בעיניים, תתחיל לתרגל גם מול אנשים שיותר קשה לך לדבר איתם. כשתרגיש שמשהו נעשה קל יותר, תעלה בדרגת הקושי. עם התרגול החוזר, זה יהיה קל יותר, ואתה תרגיש פחות ופחות צורך להסיט את המבט הצידה. בהתחלה זה כמובן מלאכותי, אתה מביט למישהו בעיניים מתוך החלטה, ואתה מרוכז במשימה שלך וכו'. אך כשחוזרים על זה שוב ושוב, זה הולך ונעשה טבעי יותר וקל יותר

רציתי לשאול אם יש מישהו שיודע על הקושי שלך (משפחה, חברים)?

 

[במבה אדומה של אסם]

גם לי יש את הבעיה הזאת,אמנם כעת

פחות ,כיוון שאני מטופלת ע"י תרופות ,אבל עדיין במידה מסויימת. אין לי ממש עצות משלי,אבל אני חושבת שהעצות שנתנה לך מנהלת הפורום הן מצוינות. אני סובלת מחרדה חברתית והבעיה הספציפית הזאת נובעת ממנה כנראה. רק שתדע שאתה לא היחיד,ואני בטוחה שיש אנשים שלאו דווקא סובלים מ"בעיה" כלשהיא,אבל גם להם קורה לפעמים הדבר הזה. עצה שכן יש לי לתת לך(בנוסף לעצות המקצועיות שקיבלת מהמנהלת) זה שתנסה לקבל את הבעיה, ותנסה לא יותר מדי להתרכז בזה כשזה קורה לך,אלא פשוט לקבל אותה ,ולא לחשוב יותר מדי על מה אחרים חושבים עליך באותו הרגע ,ופשוט לנסות "להמשיך כרגיל" או "לזרום עם המצב". מאחלת לך הרבה הצלחה

 

[ןliiiiii8iiiiiilן]

באמת תודה על העצות של שניכן...

בקשר לשאלה- לאף אחד לא סיפרתי על כך.