שלום.
ההתלבטות שלי היא מאוד קשה. כפי שבטח סמתם לב, להודעה למטה. אני מתלבטת לגבי תחושות שלי, הם הן נכונות? האם לא רע לחשוב בצורה מסויימת. אני צריכה אישור תמידי שאני לא אדם רע. צריכה אישור שאני בסדר. המון כעס והמון ירידות עצמיות. הגעתי לפה, ולמדתי משהו חשוב על עצמי, על הצורך הזה, ועל כך שיש בי היכולת לאשר את עצמי. היום למשל הגיע חבר של השותפה שלי, והיא לא הייתה והוא הגיע, והרגשתי רע, כי רציתי את הבית לעצמי, ואז כעסתי על עצמי, שאני רעה, ולא מארחת וכו´, וסיפרתי לחברה, והיא נתנה דוגמא דומה, ושזה לא רע לחשוב ככה. אני כל הזמן מלאה בכעס. ועוד יש עניין שלא פתור לי עם עצמי, והוא יושב לי המון על הלב. מן חוסר השלמה. ואני מותשת ממחשבות כאלה של עייפות. אני מאוד קרובה להבין שאין דבר כזה שנקרא גאולה. ושאני לא אזכה בלוטו, או שיהיה מן סוף מצויין..אלא שזה החיים, אך עם זאת מאוד פוחדת, ועם תחושת כאב עמוקה על הגילוי. כי כפי שציינתי, החיים-היו בגדר פנטזיה...ועם המון ציפיות להצלחה משגשגת, אבל המציאות שלי היא מלאה בעייפות ובתשישות על דברים שחוויתי, והשלמה עם כך שאלו הן הזיכרונות שלי..ואני במקביל יוצרת לי זכרונות חיוביים. אתמול שאלתי בנות צעירות שלומדות איתי, אם הן גרות עם ההורים, ואם הן מקבלות דמי כיס ואם זה לא מפריע להן. תיחקרתי אותן בעדינות, רציתי לבחון איך זה להיוולד להורים חיוביים ותומכים. תמיכה כספית כבר זמן רב לא חסרה לי, אולי כי התעייפתי מלצפות לה, אך בקשר לתמיכה רוחנית, זה עדין מאוד חסר לי, ואני עדין מתרגשת מחדש מכל גילוי חיבה כלפיי, לפעמים עד כדי כאילו התאהבות. ואז אני גם כועסת על עצמי. למזלי הגורו הזה דיי קלט שאני חולת נפש, ולא ממש לקח את זה ללב, והוא מתייחס אליי גם עכשיו דיי בשיוויון נפש, ובנחמדות, כי הוא בטח יודע שאני רגישה עד כדי הבחנה בדקויות. זהו. כל כך רציתי לפרוק. תודה על המקום הנעים הזה. שם ים.
ההתלבטות שלי היא מאוד קשה. כפי שבטח סמתם לב, להודעה למטה. אני מתלבטת לגבי תחושות שלי, הם הן נכונות? האם לא רע לחשוב בצורה מסויימת. אני צריכה אישור תמידי שאני לא אדם רע. צריכה אישור שאני בסדר. המון כעס והמון ירידות עצמיות. הגעתי לפה, ולמדתי משהו חשוב על עצמי, על הצורך הזה, ועל כך שיש בי היכולת לאשר את עצמי. היום למשל הגיע חבר של השותפה שלי, והיא לא הייתה והוא הגיע, והרגשתי רע, כי רציתי את הבית לעצמי, ואז כעסתי על עצמי, שאני רעה, ולא מארחת וכו´, וסיפרתי לחברה, והיא נתנה דוגמא דומה, ושזה לא רע לחשוב ככה. אני כל הזמן מלאה בכעס. ועוד יש עניין שלא פתור לי עם עצמי, והוא יושב לי המון על הלב. מן חוסר השלמה. ואני מותשת ממחשבות כאלה של עייפות. אני מאוד קרובה להבין שאין דבר כזה שנקרא גאולה. ושאני לא אזכה בלוטו, או שיהיה מן סוף מצויין..אלא שזה החיים, אך עם זאת מאוד פוחדת, ועם תחושת כאב עמוקה על הגילוי. כי כפי שציינתי, החיים-היו בגדר פנטזיה...ועם המון ציפיות להצלחה משגשגת, אבל המציאות שלי היא מלאה בעייפות ובתשישות על דברים שחוויתי, והשלמה עם כך שאלו הן הזיכרונות שלי..ואני במקביל יוצרת לי זכרונות חיוביים. אתמול שאלתי בנות צעירות שלומדות איתי, אם הן גרות עם ההורים, ואם הן מקבלות דמי כיס ואם זה לא מפריע להן. תיחקרתי אותן בעדינות, רציתי לבחון איך זה להיוולד להורים חיוביים ותומכים. תמיכה כספית כבר זמן רב לא חסרה לי, אולי כי התעייפתי מלצפות לה, אך בקשר לתמיכה רוחנית, זה עדין מאוד חסר לי, ואני עדין מתרגשת מחדש מכל גילוי חיבה כלפיי, לפעמים עד כדי כאילו התאהבות. ואז אני גם כועסת על עצמי. למזלי הגורו הזה דיי קלט שאני חולת נפש, ולא ממש לקח את זה ללב, והוא מתייחס אליי גם עכשיו דיי בשיוויון נפש, ובנחמדות, כי הוא בטח יודע שאני רגישה עד כדי הבחנה בדקויות. זהו. כל כך רציתי לפרוק. תודה על המקום הנעים הזה. שם ים.
