זה היה הטכס שלנו במידאנק
טקס במיידנק מהלך הטקס: תפילת אל מלא רחמים קטע קריאה- מיידנק קטע קריאה- מתוך עדות שיר- "תשמור על העולם ילד" קטע קריאה- מעל אדמת מיידנק קטע קריאה-הלילה קטע קריאה- היא חיכתה קטע קריאה- זה היה קטע קריאה-שלא תשכחו את המתים שיר-"ילדים של החיים" קדיש בציבור התקווה מיידנק מיידנק מוזיאון המוות שבעה מדורי גיהנום בה ואתה עובר ביניהם מדכי לדכי מתבונן ולא מאמין רבבות משקפיים מסתכלות בך בעיניים פעורות צמות קלועות של ילדות מחייכות תסרוקות של נערות חיוורות זקנים של יראי שמיים שערות של יתומות שאבדו ראשיהן... מתוך עדות/ חיים עממי היהודים שנכלאו במחנות,הפסיקו להתרחץ,הפסיקו להתגלח,הפסיקו להילחם. אלה שחזרו היו רזים מאוד והבגדים שלהם היו מכוסים בבוץ יבש וצואה,עד שהתביישו להסתכל בהם. במחנה ,הגרמנים ירו ביהודים החולים ובאלה שהלכו לאט. במחנה שבו הייתי כלואה,דיברתי יום אחד באוזניי חבריי.הצעתי לשיר את ה"תקווה" ,למרות שההמנון לא היה ידוע מאוד, השומרים עלולים היו להכיר אותו... פקדתי בעברית "עמוד דום"! האנשים זקפו את ראשיהם והרימו את עיניהם את השמיים. ספרתי "אחת,שתיים,שלוש"-שוב בעברית. השיר פרץ,בקול רם,בהתרגשות כזאת שהפסקתי להסתכל על האנשים והסתכלתי לשמיים גם אני... שיר- "תשמור על העולם" תשמור על העולם ילד יש דברים שאסור לראות תשמור על העולם ילד אם תראה תפסיק להיות גיבור של העולם ילד עם חיך של מלאכים תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים... תשמור על העולם ילד אל תגזים במחשבות כי כמה שתדע יותר ילד אתה רק תבין פחות ובשעה מסוימת נסגרות כל הדלתות וכל האהבה נגמרת רק אתה ממשיך לחיות... מעל אדמת מיידנק מעל אדמת מיידנק המתה יש שמיים חיים וציפורים מצייצות מעל ענפי העצים ושמש זורחת ואנשים מחייכים ואני עומד ותוהה האם גם אז השמש זרחה? מחנה מיידנק עומד על תלו על משרפותיו ועל תאי הגזים ומזכיר נשכחות וקורא לעולם לבוא ולהיווכח ומי שלא מאמין שיבוא ויראה ויסתכל לי בעיניים גם אתם... לכו למיידנק לראות... לכו למיידנק לראות... הלילה/ אלי ויזל לעולם לא אשכח את הלילה הזה,הלילה הראשון במחנה, שהפך את חיי ללילה ארוך ונעול על שבעה מנעולים: לעולם לא אשכח את פניהם הקטנות של הילדים שגופם היה ללפיד בוער תחת שמיים מחרישים: לעולם לא אשכח את דומיית הלילה שגזלה ממני לנצח את התשוקה לחיות: לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהי ואת נשמתי,את חלומותיי שהיו למדבר שממה: לעולם לא אשכח זאת,לו גם אהיה נדון לחיים ארוכים כחיי אלוהים בעצמו: לעולם! היא חיכתה היא חיכתה לי שם במורד הדרך ידעה שאבוא אליה אחוש אותה בכל חושיי את אימי היפה והצעירה. היא חיכתה לי במורד הדרך של מיידאנק והיא עמדה כאן-כמו אז למרות מותה. כמו ביום הפרידה ההוא: שחרחורת, קטנה תלתל ארוך מעל מצחה לחיים אדומות עיניים גדולות מחוסר שינה שיניים לבנות כפנינים נחשפות בחיוך הנהדר שעלי אדמות חיך של אם המתאמץ להרגיע את ילדתה מול תא הגז ותנור משריפה זיק תקווה- כאן במקום שיציאה ממנו היא רק בתור עשן דרך הארובה... בעלותי בדרך החצץ חשתי בדמותה רצתי לקראתה בכל נשמתי בי בכל מאודי וכמו אז נעצרתי,נעמדתי מטורפת מכאב וחוסר אונים, כשהבנתי- היא נקרעה ממני ולא תהיה לי עוד לעולמים. מיידאנק, ממלכת המוות הרדומה הגענו לכאן יחד, ואני לבד עכשיו מחבקת את דמותה, חשה בנוכחותה טובעת בכאבי האיום. ואני כה קטנה עומדת מול המשרפה שבמאוחר כבתה. התיישבתי במורד הדרך. תפסתי ראשי ביד בכיתי עד איבוד דעת. בקולי קולות. ללא בושה ומעצור נצמדת לצילה של אימי שכאן נרצחה. הייתי קפואה, הבכי הרעיד את גופי בחוזקה... הייתי עם דמות אימי, עם צילה בחלל הריק עם מותה במיידאנק- ואולי גם עם מותי... זה היה/ דן קליין מגדל שמירה מאיים מתנשא מולנו,גבוה ורם. מאחוריו-שורות שורות של צריפים קודרים ויער של גדרות תיל, גדרותשל קוצי ברזלהנמשכות למרחקים :מיידנק. פה נהרגו מיליוני בני אדם! אתה מהסס. הצריפים התמימים כאילו אומרים: עלילה היא!לא היו הדברים מעולם. ראה: דשא, עשב,עצים, שמש , פרחים...פה נהרגו אנשים?? הגדרות שותקות. ארוכות הן מאוד. כמעט שאין קצה להן. אנו נכנסים. כאן הייתה מקלחת,בה חממו את האנשים כדי שתהיה פעולת הגז מהירה יותר.כאן התרחצו אנשיםחיים במים חמים.והכינו את גופתיהם למוות. תא הגאזים. דלת הברזל הכבדה חורקת במיאון, מסרבת לגלות את העבר. נכנסים לחדר אפלולי. כאן נחנקו אנשים. נחנקו. אט אט חודרת להכרתך משמעות המילה "נחנקו". זו לא מילה. זהו סבך גופות מתפתלים,מחרחרים, מתאמצים לנשום. אם גוססת מחבקת את בנה המת,החנוק,הכחול. אנשים שורטים את הקירות במאמץ אחרון להימלט. אתה רואה את השריטות האלה? של ציפורני אדם הן. ולפתע אתה מתמלא פחד. מבעד לאשנב הזכוכית של הדלתאתה מדמה לראות את עינו הקטנה המרושעת של הרופא הנצי. אתה רוצה לצאת- "שיפתחו את הדלת". אתה ממהר החוצה ונושם אויר צח. אתה רואה שמש ופרחים ופרפרים ואומר: זה לא היה, זה לא יכול היה להיות. אך סביבך נשמעים קולות: זה היה... זה היה לוחש לעומך בארס המגלב הנאצי. זה היה, ממלמלות אלפי זוגות נעליים. זה היה, חורקת לסת אדם, אשר שינ הזהב נעקרו ממנה. זה היה מסכימים התנורים בפה מלא אפר. זה היה, היה,היה... שלא תשכחו את המתים/ מיומנה של דוניה רוזן 23.6.43 חסרה אני מילים אבל מוכרחה אני לכתוב,מוכרחה,רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים. רוצה אני להתחנן בפניכם ולבקשכם בכל לשון של בקשה שתנקמו את נקמתנו. אני רוצה שתקימו יד לנו-מצבה שתגיע עד השמים,ציון שיראה אותו,העולם כולו. פסל לא משיש ולא מאבן אלא ממעשים טובים. כי אני מאמינה באמונה שלמה,שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדיכם עתיד טוב יותר. ילדים של החיים/שלום חנוך עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם מבלי לראות את הדברים כמו שהם. ילדים קטנים, ילדים גדולים, ילדים טובים וילדים רעים את יודעת אמא, כולנו ילדים של החיים. אני נושם, אני חבוק בזרועותייך אני רואה בך בית חם ומשפחה ואור בהיר בחלונות שאת פותחת אני חופשי, אך אין לי מנוחה. ילדים קטנים... והרופא כבר מדבר על סוף הדרך אבל אני יכול לשים לפחד קץ עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ. ילדים קטנים... קדיש יתגדל. אושוויץ. ויתקדש. מיידאנק. שמה רבא. טרבלינקה. אמן בוכנוולאד. יתגדל. מאוטהאוזן. ויתקדש. בלזן. שמה רבא. סוביבור. אמן חלמנו. יתגדל. פונאריו. ויתקדש. טרזינשטט. שמה רבא. וורשה. אמן ווילנה. יתגדל. סקארז'יסקי. ויתקדש. ברגן-בלזן. שמה רבא. יאנוב. אמן דורה. יתגדל. נויאנגאמה. ויתקדש. פוסטקוב. שמה רבא. אמן. התקווה נורא מוזר שאתם יוצאין עוד 15 יום והטכסים שלכם עוד לא מוכנים..
