תשובה../images/Emo26.gif
על מגדל בבל וחטא הגאווה: http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13017 הפן המוסרי במגדל בבל מופיע בפסוק "ונעשה לנו שם" (בראשית יא, 4). נהיה מפורסמים בכל העולם - זהו חטא מוסרי מתוך גאווה. במקום להיות צנועים, הם רוצים להתפרסם. לגבי אדיפוס: אדיפוס, מלך תבי, יוצא מארמונו ורואה אנשים כורעים ליד המזבח ומתחננים. מכאן ניתן להבין שיש איזושהי בעיה בעיר. הוא שואל את האנשים מה הבעיה והם עונים לו שהעיר נמצאת במצב מאוד קשה : יש רעב כבד,עוני, חולי וכו'. העובדה שאדיפוס בא לשמוע בעצמו מה קרה ולא שלח שליח שידווח לו (והוא גם מציין זאת בפני העם) מעידה על דמותו : הוא מלך אכפתי וקשוב שאינו מסתגר בארמונו כל היום מנותק מעמו , אלא כאשר יש בעיות הוא עצמו דואג לפתור אותן , אך מצד שני הוא גם יהיר וחושב את עצמו (אומר על עצמו "אני ששמי הוא אדיפוס המהולל"). מתוך העם יוצא הכוהן שמסביר לאדיפוס על המצב הקשה בעיר ועל הסבל והחרדה שהתושבים נמצאים בהם כתוצאה מכך. לפני מלכותו של אדיפוס הייתה בעיר מפלצת שהפילה חללים. המפלצת הזו נקראה ספינקס - חיה שחציה אריה וחציה אישה (החצי התחתון אריה , החצי העליון אישה). הספינקס היה מוכן להפסיק את ההרג רק בתנאי שמישהו יענה לו על החידה : מי הוא ההולך על 4 , אח"כ על 2 ובסוף על 3 ? היחיד שהצליח לפתור חידה הזו היה אדיפוס , שבדיוק אז הגיע לעיר. הוא הלך אל הספינקס ואמר לו את התשובה : בן אדם (כשהוא תינוק הוא זוחל על 4, אח"כ הוא מתבגר ולומד ללכת על 2 ובסוף-כשהוא זקן, הוא הולך על 2 רגליו ונעזר במקל). אנשי העיר רצו לגמול לו על הצלתו את העיר מידי הספינקס ולכן המליכו אותו. על פי האמונה , הסיבה שהעיר נמצאת כרגע במצוקה היא עונש מהאלים. הכוהן אומר לאדיפוס, שמכיוון שהוא הציל את העיר פעם אחת, הוא היחיד שיכול להציל אותה שוב. אם לא יעשה זאת הרי אין טעם בהצלה הראשונה,ואם תחרב העיר הרי שלא יהיה לו על מי למלוך. הוא מבקש מאדיפוס לברר מהי הסיבה למצב הקשה של העיר בכדי שיוכלו לפתור את הבעיה ולהשיב את העיר למצבה הקודם. בתשובה מסביר אדיפוס לעמו את ההבדל בין אדם פרטי לבין אדם בשלטון - אדם פרטי סובל את הסבל שלו בלבד, לעומת אדם בשלטון הסובל את הסבל של כולם. במקרה הזה אדיפוס הינו האדם אשר בשלטון והוא סובל את סבלה של כל העיר כולה. בעקבות דברים אלו מציין אדיפוס כי זו היא לא פעם ראשונה שהוא שומע על המצב הנורא בעיר והוא כבר שלח שליח (את גיסו קראון) למקדש האלים לברר את הסיבה לכך. דבר זה מעיד על אמונתו באלים - הוא לא מחליט החלטות לבד אלא שולח שליחים למקדש כדי לשאול בעצתם של האלים. הוא מבטיח לעם שכאשר האלים יחזירו לו תשובה הוא יעשה כל שהם יורו לו על מנת שהמשבר יחלוף. העובדה שאדיפוס הגיע למלוכה לא בגלל אביו שאותו ירש (המשך שושלת) אלא בגלל כישוריו - חכם (פתר את חידת הספינקס), אכפתי,דואג לעמו,רומזת לנו, שכישורים אלה גם יגרמו לו לבסוף לגאווה ויהירות - מה שיביא אותו לחטוא את חטא הגאווה (היבריס). הפרולוג (פתיחת המחזה) עוסק בבקשה של אנשי העיר מאדיפוס לעזור להם. כשבא השליח, מסתבר, שהעיר סובלת כי יש בה רוצח (שרצח את הוריו של אדיפוס) וכל זמן שהוא לא נשפט ולא נענש העיר תסבול. אדיפוס מקבל על עצמו למצוא את הרוצח, ומבטיח לעם כי יעשה זאת למענם וגם למענו. דבריו של אדיפוס מאוד תוקפניים : הוא מכריז על חרם שיהווה עונש לגבי הרוצח. חרם ונידוי הוא עונש נוראי לגבי אדם מהעיר כי פירושו הרחקה וחוסר אכפתיות מצד החברה והאנשים איתם הוא חי את כל חייו. אדיפוס מכריז על עונשו של הרוצח כאשר זהותו בכלל אינה ידועה ולא ניתנה לו הזדמנות לדבר. הוא מעניש אותו בעונש נוראי, אבל הקהל יודע, שאדיפוס הוא בעצם זה שמגיע לו העונש ולכן יש פה אירוניה. מצב אירוני נוסף שנוצר בקטע הוא העובדה שאדיפוס מכריז על הקירבה בינו לבין ליוס שהיא כמו קירבה של אב לבנו. הקהל והקוראים יודעים שזה אכן כך, אך אדיפוס אינו מודע לזה. בדת היוונית בעיית המוסר איננה בעיה של יחסי אדם עם האל. ביוון העתיקה רצח הוא עניין פלילי ואין זה משנה אם הרצח נעשה בכוונה או לא. ביוון העתיקה מה שמרתיע את האדם מחטא, מעבירה או מטעות הוא הגורל. הגורל הוא מנת חלקו של האדם והגורל חייב לקרות אם ירצה או לא. הגורל (מוירה) הוא סוג של אלוהות שנמצא מחוץ למערכת האלים - זה הפן התיאולוגי. מרגע שאנחנו פוגשים את הגיבור הטראגי, שתמיד נמצא במצוקת בחירה, ברור לנו שחתירתו לאמת מוחלטת תוביל אותו לאבדון. אדיפוס מחפש את האמת - מי אשם ברצח ליוס - ולמרות כל האזהרות הוא הולך לאבדון. השאלה שנשאלת לגבי אדיפוס היא האם זו טרגדיה של גורל או טרגדיה של אופי. יש משפט ביוון העתיקה על הגורל, האומר כך : "הכל צפוי והרשות נתונה" , עליו בעצם חל הויכוח : התפיסה המקובלת היא שהמחזה הזה הוא מחזה של גורל, כלומר הפעולה הטראגית מונחת ביסודה בניגוד שבין רצון האלים לפעולת האדם, המנסה להימלט מן הפורענות. תפיסה אחרת היא שאחריותו ורצונו החופשי של האדם הם הנושאים של הטרגדיה, כלומר האסון בטרגדיה הוא תוצאה של החלטות ומעשים אותם עשה הגיבור הטראגי מתוך בחירה חופשית. מתוך:
http://n.rotter.net/nor/study/8035.shtml
