הרעיון הוא
שהילד, משה, מתחיל מילד קטן שממש תלוי בהוריו ובעיקר באבא שלו, ועם הזמן הוא מפתח עצמאות מסויימת. לכן בגלל שהילד כותב את היומן כשהוא כותב על אבא , אמא הוא כותב באותויות גדולות מתוך כבוד ואהבה, ובגלל שהוא לא מעריך את עצמו הוא כותב על עצמו בקטן יותר. עם הזמן כשהוא מגיע לאמריקה וכו', הוא רואה את עצמו יותר עצמאי ולכן הוא כותב על עצמו והוריו וסבתו בגודל זהה או יותר קרוב אחד לשני. תוכל בבקשה לפרט מה אהבת , ואיפה אפשר לשפר אותו? תודה על התגובה שמח לשמוע שאהבת בלי קשר